- פרשת שבוע ותנ"ך
- ראה
- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
פרשה של שמחה והשראת שכינה
חכמינו אמרו שהראשונים נקראו סופרים, שהיו סופרים אותיות שבתורה (קידושין ל). ספירת המילים בפרשת ראה מגלה איך ייראו החיים בבית המקדש. כיוון שפרשת ראה עוסקת הרבה בירושלים ובבית המקדש, היא מזכירה את המילה"שמחה" שבע פעמים, יותר מכל פרשה אחרת בתורה . "וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ". הסיבה לכך היא מה שאמרו חכמינו, שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה, לכן היה בבית המקדש ובירושלים הרבה הרבה שמחה.
עיקר השראת שכינה – במקום שבחר ה'
פרשת ראה היא הפרשה שמדברת על השראת שכינה שמונה פעמים, יותר מכל פרשה אחרת בתורה . הסיבה שהפרשה מדברת הרבה על השראת שכינה היא בגלל שהפרשה הזו מזכירה את מקום המקדש בפרשה שש עשרה פעמים: "וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה֨' אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽהֽ'", ועוד רבים.
כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם
התורה לא מגלה את המקום שבו תשרה השכינה, לכן היא קוראת לו "המקום". גם לאברהם ה' לא גילה את המקום ואמר לו "על אחד ההרים אשר אומר אליך". אחרי כמה ימים של הליכה נאמר בו "וירא את המקום מרחוק". גם יעקב לא הכיר במעלת המקום בתחילה עד שפגע "במקום" וגילה את מעלתו הגדולה. עד ימי דוד לא ידעו איפה המקום שבו בחר ה' עד שגילה אותו דוד. אין זה אלא בגלל שזה המקום שמביא את הברכה לכל העולם. ואין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
ליישרי לב שמחה - שמביאה השארת שכינה
שמחה באה מיושר. כך מגלה לנו דוד המלך "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה", ולכן התורה מצווה על יושר בפרשה זו ארבע פעמים . כדוגמת "שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ".
בזכות היושר נמצא בירושלים בית הדין הגדול והמרכזי של כלל ישראל. "וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר ה֑' וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ" (דברים יז).
מידת הטוב היא להיטיב
התורה מלמדת אותנו בפרשה הזאת לתת צדקה ולשמח את אלה שאין להם. שבע פעמים מוזכרת בפרשה זו מצוות הצדקה והנתינה . כל זה בגלל שירושלים צריכה לחבר את עם ישראל זה לזה, עיר שעושה כל ישראל חברים. נתינה שתביא שמחה האמיתית. "וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֘ ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם".
וכן כתב הרמב"ם: "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו" (רמב"ם שביתת יום טוב פרק ו).
שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם
בגלל המעלות הללו ועוד רבות אחרות מצווה אותנו התורה לשאוף תמיד לבניינו ולקיומו של בית המקדש "לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה" – "שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם? ותאמרו איש אל רעהו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב" (רמב"ן שם). מקור הטוב לכל העולם כולו, לכן ינהרו אליו כולם ללמוד צדק ומשפט חסד ורחמים.
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא
בית המקדש – מקום אחיזת הקליפות
בגלל הקדושה הגדולה של הר בית ה' ניסו עובדי העבודה הזרה לדורות לינוק קדושה וחיים מהמקום הזה עד היום. האר"י מסביר שלקליפה אין אור וחיות מעצמה. לכן היא נאחזת בקדושה כדי לינוק ממנה אור וחיות. כן כתב האר"י ז"ל (בספר לקוטי תורה - פרשת נח) שעובדי הע"ז "רצו שיהא אל הע"ז כח מן הקדושה עליונה ע"י שמוש שמותיו כנ"ל כי כבר היו יודיעם שאין בה כח אם לא יבא אליה מן הקדושה".
וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה'
זו הסיבה שבגללה נשות שלמה הנוכריות רוצות להקים ע"ז בדיוק מול בית ה'. "אָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכָל־נָשָׁ֖יו הַנָּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹהֵיהֶֽן" (מלכים א פרק יא ז-ט).
אח"כ באו המלכים הרשעים והפכו את בית המקדש לבית עבודה זרה. "וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־הֽ': וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י ה֖' לְהַכְעִֽיס: וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה֙' אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם" (מלכים ב פרק כא, ה-ח). זו הסיבה שיש בירושלים כל כך הרבה כנסיות. זו הסיבה שהמוסלמים בנו את המסגד שלהם על הר הבית. בדיוק במקום קודש הקודשים. הם רוצים לינוק כוחות מהקודש.
משעבדים את הקודש לתת כוח לטומאה
המדרש (שיר השירים רבה ז-ט) מספר כי היו דרכים שונות לניצול הקדושה. כך לקח נבוכדנצר את ציץ הכוהן גדול שהיה כתוב עליו שם המפורש ונתנו לתוך פיו של הצלם. והיה אומר הצלם אנכי ה' אלקיך מחמת השם הקדוש שהיה בפיו. כדי להרוס את הצלם הוציא דניאל את הציץ מפיו של הצלם ששם היה השם המפורש וכך נתמוטט הצלם וניטל כוחה של קליפה.
כך היה גם עם העגל. שבתחילה חיפש משה את ארונו של יוסף, וכשהתגלה הארון בתוך הנילוס השתמש בכוח זה. לקח משה "טס של זהב נטל וכתב שם המפורש וחקק בו צורת שור, על שם יוסף שנקרא שור, 'בכור שורו' (דברים ל"ג י"ז), וצעק ואמר: עלה שור עלה שור. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. אמרו: מיכה היה שם ונטל את הטס, וכשעשה אהרן אותו מעשה נטל מיכה אותו טס והשליכו לאש ואמר: עלה שור עלה שור, ויצא אותו עגל מן האש... מכח שם המפורש שחקק בו".
קליפה ושמה מקום
התורה יודעת שכשעוסקים בבית המקדש צריך זהירות יתירה שלא ימשכו אחרי העבודה הזרה שמנסה להתדבק למקום הקדוש הזה. לכן מזכירה התורה איסור ע"ז בפרשה זו שש פעמים. "אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת־כָּל־ הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן: וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא " (דברים יב וצריך לשים לב שגם הקליפה נקראת מקום).
ולמרות שע"ז נראית יפה כמו עגל הזהב, או צלם הזהב של נבוכדנצר, זה רק יופי חיצוני מושך ובאמת הכול קללה. "וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם". שכל היופי הזה מתהפך לצער גדול כשהם שורפים את בניהם לאליליהם. "כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת ה֜' אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶֽם".
עובדי ע"ז שבחו"ל – מעשה אבותיהם בידיהם
מכאן נבין למה עיקר עבודה זרה היא בארץ ישראל. כך אומרת הגמרא (חולין יג ע"ב): "דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן". רק בארץ ישראל שיש קדושה – יש קליפה גדולה. כך למדו חכמים כי "לפני אידיהן של עובדי כוכבים ומזלות שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן". וכתב הב"י כי בחו"ל מותר לסחור איתם שלושה ימים קודם הכריסמס שלהם. וכך נפסק בשו"ע (קמח סעיף ד) "במה דברים אמורים, בארץ ישראל. אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד". כל זה בגלל שאין להם מקום לינוק ממנו חיות כמו שיש בארץ ישראל.
טיפשות עיוורת שהעולם נוצר במקרה
בימינו כמעט אין עבודה זרה. כך מתנבא ישעיהו הנביא (פרק ב כ) "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ". כך מובא במקומות רבים, וכך אנחנו רואים בעינינו. אבל יש בעולם אמונה טיפשית כמו עבודה זרה, והיא שהעולם נוצר מאליו במקרה. בימינו כל אחד מתפלא איך אנשים הקריבו כבשים או פרות או פרי אדמה לפסל מעשה ידי אדם. טיפשות שאין כדוגמתה. הטיפשות הגדולה יותר בימינו היא שאנשים שיראו אבן מוטבעת בצורה מיוחדת ויגידו שהיא מאובן של בעל חיים ולא יאמרו שהיא נוצרה במקרה, עם זאת הם יאמרו ששמונה מיליארד בני אדם שנוצרו במקרה עם אותו מבנה גוף ונפש בסיסי.
אנשים יודעים שבכל טיפת מים יש מיליארדים כפול מיליארדים של מולקולות שבנויות בסדר מופלא, כולן אותו דבר בזוויות מדויקות. כל אטום שמרכיב את המולקולות מסודר בסדר מופלא של פרוטונים ואלקטרונים שנעים במהירות 1/137 ממהירות האור. מהאטומים והמולקולות הללו מורכבים החלבונים וכל הייצורים החיים. מאות מיליארדים של צמחים ובעלי חיים קטנים וגדולים. הכול במקרה?
מה ההבדל בין השטות הזאת לבין עובדי האלילים הקדמונים שאמרו כי הפסל מהעץ או הזהב שיצרת ברא את העולם, את היקום, את השמש, הכוכבים וכל הגלקסיות ביקום? באמת אין שום הבדל. לאנשים בעבר היה כדאי להאמין באלילים שעשו להם חיים נוחים. כך היום נוח לאדם לומר שהעולם נוצר במקרה, כך הוא יכול ללכת בשרירות ליבו.
התפקיד של עם ישראל
התפקיד של עם ישראל הוא ללמד את העולם שיש אלוקים, כמו שעשה אברהם אבינו. ללמד את העולם שיש טוב ויש רע. אל תעשה רע לאחרים. "כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה: אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ" (תהלים לג). ולכן ועשית הישר והטוב. זה תפקידנו, והעולם הנבוך מחכה לעם ישראל שיאמר את הדברים הפשוטים הללו. בשביל זה נוצרנו ובשביל זה נוצרה התורה ונוצר בית המקדש. שינהרו אליו כל הגויים וילמדו משפט וצדקה.
נביאי שקר – נואפים
עבודה זרה מביאה הפקרות מוסרית
יש קשר בין העבודה הזרה לבין התרת כל התאוות הפסולות כך כתב האר"י ז"ל (בספר לקוטי תורה - פרשת נח) כי כוונתם הייתה "שישפיע אליהם טובה בהכרח בכח שמוש שמותיו אף אם לא היו טובים, כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה, כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר והם היו רוצין להתעדן בתאוות עולם הזה, והעבודה זרה תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות".
כשעובדים עבודה זרה אין לאדם הגבלות מוסריות. כך פיתה ירבעם בן נבט את בני ישראל לעבודה זרה באומרו " עבודה זרה ותרנית היא" (ירושלמי ע"ז א). לא דורשים ממך לוותר על התאוות שלך. כך הנצרות פיתתה את כל העולם באומרה: תאמינו באל אחד, אבל אין שום צורך להתאמץ, כל המצוות בוטלו. כך תהיו "ישראל החדשים". קרובים לה' בלי מאמץ גדול. מקסימום תשלמו לכומר כופר והכול ייסלח לכם.
נביא שקר – לשיעבוד המאמינים התמימים
כך אומרת התורה: " כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת: וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם" (דברים י"ג). מטרת נביא השקר היא שתעבוד עבודה זרה. כך תהיה בשליטה שלו. יום אחד הוא יגיד לך בשם האליל להקריב חיטים, למחר הוא יגיד לך להביא לו כבש או שור. למחר הוא יגיד לך שתביא לו את בתך.
אלהיהם של אלו שונא זימה הוא
כך מספר לנו הנביא ירמיהו על נביאי השקר אַחְאָב בֶּן־קֽוֹלָיָה וצִדְקִיָּהוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה שכולם היו מכבדים אותם בגלל המעלות הרוחניות הנשגבות שלהם, וביניהם משפחתו של נבוכדנצר. כשמעמדם התבסס הם חמדו את בתו של נבוכדנצר ואחד מהם אמר לה להתייחד עם חברו. אחר כך החבר אמר לה להתייחד עם השני.
הדבר נראה לה מוזר והיא הלכה לשאול את נבוכדנצר אביה. "אמר לה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא" כשיבואו אלייך תשלחי אותם אלי. הם באים לנבוכדנצר והוא שואל אותם מי אמר להם להתייחד עם בתו. ענו לו באומץ: הקדוש ברוך הוא אמר לנו. שאל אותם נבוכדנצר: והלא חנניה מישאל ועזריה אמרו לי שאסור לנאוף. אמרו לו: גם אנחנו נביאים כמותם. להם הוא לא אמר, לנו הוא אמר. אמר להם: אבדוק אתכם בכבשן האש כמו שבדקתי אותם. אם אתם נביאי אמת תצאו חיים מהכבשן כמו שהם יצאו (סנהדרין צג).
"וְלֻקַּ֤ח מֵהֶם֙ קְלָלָ֔ה לְכֹל֙ גָּל֣וּת יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּבָבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר יְשִֽׂמְךָ֤ ה֙' כְּצִדְקִיָּ֣הוּ וּכְאֶחָ֔ב אֲשֶׁר־קָלָ֥ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאֵֽשׁ: יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י הַיּוֹדֵ֥עַ וָעֵ֖ד נְאֻם־הֽ'" (ירמיהו כט).
לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי
הם לא היו היחידים. כך היו כל נביאי השקר בירושלים בזמן ירמיהו ועשו חילול השם נורא בשם ה' אל עולם. " לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כָּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֗וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י ה֔' וּמִפְּנֵ֖י דִּבְרֵ֥י קָדְשֽׁוֹ: כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֤י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה וּגְבוּרָתָ֖ם לֹא־ כֵֽן" (ירמיהו כג). וכשהנביאים המדומים משקרים, כולם לומדים מהם לנאוף לשם שמים. "וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָֽעָת֑וֹ הָֽיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה ". העונש שלהם הוא חרפת עולם. "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ" (ירמיהו כג מ).
רוב אנשי החכמה נמשכים אחרי התאוות
התופעה הזאת הייתה גם בימי הרמב"ם: " רוב מחשבותיהם של המצטיינים מאנשי החכמה טרודות בהנאות החוש הזה (תאוות המין) והם משתוקקים אליו, ועם זאת הם מתפלאים מדוע אין הם מתנבאים " (מורה הנבוכים חלק ב פרק לו). כך היה בלעם, כך היה שבתאי צבי, כך היה תלמידו יעקב פרנק שיסד את כת הפרנקיסטיים, כולם שטופים בזנות. לצערנו כך גם היום, פגשתי הרבה אנשים שחזרו מביקור בהודו אצל אנשים מוארים ונשגבים שניצלו אותם מינית.
פגשתי בארץ ישראל אנשי רוח נשגבים שניצלו את מעמדם לנצל מינית, ולצערי ולבושתי פגשתי גם אדמו"רים ומקובלים מזויפים שניצלו את מעמדם הרוחני הגבוה כביכול כדי לנאוף ולנצל את כספם וגופם של המאמינים התמימים.
קליפת השור והחמור
שני שורשים לעבודה זרה
הזהר (חלק ב דף סד/ב) כותב " מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, אִינּוּן תְּרֵין כִּתְרֵי שְׂמָאלָא, דַּאֲחִידָן בְּהוּ עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִקְרוּן שׁוֹר וַחֲמוֹר. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (בראשית לכ) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר". הסביר האר"י (ליקוטים מספר עץ החיים) שצד הרשע של עשו הרשע נקרא קליפת השור. הצד הרע של השור שרוצה לשלוט, להתנגח ולהזיק ונקרא "מלכות הרשעה". הצד שיזם את שתי מלחמות העולם ועוד מאות מלחמות אחרות. קליפת החמור היא תאוות החומריות שנמצאת בצד של ישמעאל שראינו אותה בשיא התועבה שלה בשמחת תורה (ראה פרי צדיק זכור יא. רמב"ם בהלכות תשובה ח ו).
חיבור מסוכן בין שתי הקליפות
התורה מספרת כי אחרי שיעקב קיבל את הברכות שולחים אותו יצחק ורבקה לבית לבן. יעקב עובד את לבן ומביא לו ברכה גדולה, ולבן שומר על הנכס שלו ששמו יעקב. עשו מפחד להתעסק עם לבן שיש לו את שתי הקליפות ביחד. בשעה שיעקב הולך ללבן מבין עשו שהוא צריך להכפיל את כוחו ומתחבר לקליפת ישמעאל. "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כח). הוסיף מרשעת על רשעתו.
יעקב ויוסף יכולים להכרית את הקליפות
יוסף נמשל לשור: "בכור שורו הדר לו". כשיוסף נולד, יעקב לא פחד מעשו, הוא ידע שכוח השור החיובי של יוסף יכול להכרית את כוח הקליפה של השור שנמצא בעשו. כוחו של יוסף הוא למלוך ולהביא ברכה לעולם. מולך בשביל העם ולא בשביל השררה והמלכות. מלכות קדושה כנגד מלכות אדום שנקראת מלכות הרשעה. דוד המלך יכול לנצח את קליפת ישמעאל. כך מביא בעל הטורים בשם הזוהר "לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד" (בראשית כה יח).
הסכנה הגדולה היא כאשר שתי הקליפות של עשו וישמעאל מתחברות, כמו שניסה לעשות עשו בנושאו את בת ישמעאל. "אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, לָא יַכְלֵי בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיקָם בְּהוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב (דברים כב) לא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו" (זהר חלק ב דף סה/א. פרקי דרבי אליעזר כח). כשהם מתחברים ביחד העולם לא יכול לעמוד בעוצמת רשעתם. לכן כתוב לא לחרוש בשור וחמור יחדיו.
חיבור ישמעאל ועשו בנבואת דניאל
על החיבור שבין מלכות ישמעאל למלכות עשו מלמד אותנו דניאל בפירוש חלום נבוכדנצר. דניאל מספר לנבוכדנצר שהוא חלם על צלם שראשו זהב והוא רומז למלכות בבל. חזהו וזרועותיו עשויות כסף והם רומזים על מלכות מדי ופרס. מעיו וירכיו עשויים נחושת ורומזים למלכות יוון. שוקיו עשויים ברזל ורומזות על מלכות אדום. רגליו עשויות בתערובת של חרס וברזל שלא מתחברים ביחד. אבל שניהם נמצאים והם רמז למלכות אדום וישמעאל. שאדום נמשל לברזל וישמעאל נמשל לחרס. "אנתה אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל: ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ: שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי מנהון מִנְּהֵין֙ דִּ֣י פַרְזֶ֔ל ומנהון וּמִנְּהֵ֖ין דִּ֥י חֲסַֽף" (דניאל ב).
ריסוק ארבע המלכויות על ידי מלכות המשיח
אחרי ארבע המלכויות הללו באה מלכות עם ישראל, וכך מסביר דניאל את החלום: "חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן: בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־ אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥ת כָּל־אַרְעָֽא" – ראיתי אבן שיצאה מההר בלי ידיים וריסקה את רגלי הפסל מברזל וחרס והפכו להיות אבק שנשא אותו הרוח. באותה שעה התרסקו כל חלקי הצלם שעשויים ברזל חרס ונחושת, כסף וזהב. הם נהיו אבק דק שנשא אותו הרוח ולא נשאר מהם כלל. והאבן שהכתה אותם הפכה להיות הר גדול שממלא את כל הארץ.
פירוש המלבי"ם – מלכות אדום וישמעאל
הרס"ג והמלבי"ם מסבירים כי מלכות הרביעית שתהיה באחרית הימים תהיה מעורבת משני כוחות שלפעמים מתערבים יחד, אבל החיבור הוא לא אמיתי. אלו מלכויות אדום וישמעאל – הנצרות והאסלם. "וצייר במלכות הזה שני שוקים, כי נחלקה לשני ממלכות ישמעאל ואדום והיו כברזל, עד שהגיעו אל הרגלים, וזה שאמר מלכות פליגא תהוה, ומאז היו תמיד אחד של ברזל ואחד של חרס, כי אחד יתגבר תמיד ואחד יחלש".
וְלָא לֶהֱוֹן דָּבְקִ֖ין דְּנָה עִם דְּנָה הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא
הפסוק אומר שהם לא באמת דבקים זה בזה, רק מעורבים אבל לא אחד. וכך מסביר המלבי"ם: "באחרית הימים תתחלק מלכות רומי הכללית, שנחלקה בין אדום וישמעאל שהם שני הרגלים, לעשר אצבעות שהם עשר מלכיות, שאז ימצאו עשרה מלכיות גדולות בעולם, ולא יהיה עוד מלכות אחת מושלת בכפה, רק עשרה ימלכו בכפה, מהם מבני אדום ומהם מישמעאל". ולפעמים תהיה להם ברית ואינטרסים משותפים, אבל באמת זה לא יהיה חיבור אמיתי "ובכל זאת לא יהיו דבקים זה בזה, כי בלב ולב ידברו והגבור יחשוב מחשבות לבלוע את החלוש תחת ממשלתו" (מלבי"ם).
מלך המשיח עושה סדר בפירוק מלכויות הרשעה
בדניאל (ב, מה-מו) כתוב: "כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א". האבן שתצא מההר לא על ידי בני אדם, תרסק את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב. ושאל המלבי"ם: לכאורה הסדר לא מה שלמדנו קודם, שהחרס צריך להיות עם הברזל לפני הנחושת ולא לפני הכסף והזהב שרומזים למלכות בבל ופרס.
עונה המלבי"ם כי באחרית הימים יתחברו הכסף והזהב עם החרס. דהיינו מלכות בבל ופרס עם דת ישמעאל. והדברים מדהימים, כי באמת פרס ועירק קיבלו עליהם את האסלם. עוד כותב המלבי"ם שמלחמת גוג ומגוג היא לא רק בין ישראל לעמים, אלא גם בין מלכי אדום למלכי ישמעאל, שהחיבור ביניהם יכול להביא נזק גדול לכל העולם.
וצריך אדם להיות כנגד שניהם
בזהר (חלק ב דף סה/א) ובספר לקוטי תורה (פרשת תשא) מובא כי התפקיד שלנו הוא להתגבר על הצד הרע של קליפת השור, התאווה להתנצח, להילחם ולשלוט על אחרים. כל מלכות ושררה צריכה להיות למען הציבור. עוד צריך להתגבר על קליפת החמור – התאוות החומריות. "ויהי לי שור וחמור" – להשתלט על שניהם. וכן כתב בתנא דבי אליהו "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי", כי העול לא מאפשר לשור לנגוח, והחמור שעובד מביא ברכה לאדם ולעולם. ויהי רצון שנוכל להינצל משתי הקליפות הרעות, ולהיות רק עם הפרי שמביא ברכה וגאולה לעולם.
תפילין עם עבודה זרה
אני מחזיק בית חב"ד בקרוואן שנמצא באלונית באמצע כביש 6. הרבה אנשים מגיעים למקום להניח תפילין, לפעמים שותים קפה ולומדים משהו, ותוך כדי כך מדברים על אמונה ומעשים טובים. אחד האנשים שמגיע באופן קבוע הוא חבר שגר בקיבוץ בצפון. מגיע דרך קבע לאלונית בכביש 6, מניח תפילין וחוזר לעיסוקיו.
יום אחד שמתי לב שיש לו שרשרת שעליה יש צלב. שאלתי אותו מה זה, והוא השיב: זה שטויות, קיבלתי את זה במתנה ממישהו, אני לא מתייחס לזה. אני נכנס לכפרים ערביים עם השרשרת, כדי שיחשבו שאני משלהם.
אמרתי לו שזו עבודה זרה, שישמיד את זה, אבל הוא סירב. החלטתי שאני לא מרפה מן העניין ובכל יום שלחתי לו פסוקים כגון "והאלילים כרות יכרתון" וכו'. אבל הוא כתב לי שארד ממנו, כי הוא ממילא לא מייחס לזה חשיבות.
יום אחד הוא הגיע כדרכו לאלונית להניח תפילין. הוצאתי מתיקי ספר מסדרת "אביהם של ישראל" ופתחתי לו בסיפור שמספר עד כמה הרב זצ"ל היה רגיש לעבודה זרה. כך קראתי לו שלושה סיפורים ברצף באותו הנושא. הוא שמע את הדברים והלך למכוניתו.
לא עבר זמן רב והוא קרא לי ואמר: בוא תראה איך אני זורק את השרשרת הזאת. זה היה מדהים לחזות בעיניי כמה השפעה יש לסיפורים האלה על האנשים וכמה יראת שמים הם מביאים למי שקורא אותם.
הוא ישמע!
סיפר יצחק צדיק מגבעת זאב: זכינו והרב מרדכי אליהו זצ"ל היה הסנדק בברית של בננו לפני 14 שנה. התלבטנו אז כיצד לקרוא לבן, האם מתניה או עידו. שאלתי את הרב זצ"ל והרב אמר - עידו.
אחר כך קראנו במדרש שעידו היה נביא שנעשה לו נס גדול, שהיה ירבעם בן נבט מקטיר לעבודה זרה ולא יבשה ידו. אבל כשבא ירבעם בן נבט לתפוס את הנביא יבשה ידו. עליו נאמר "נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו, עומד ומקטיר לעבודת כוכבים לא יבשה ידו, ובשביל לעז הצדיק יבשה ידו" (מלכים א יג). עם זאת, אחר כך פיתה אותו נביא השקר ואכל למרות שהיה אסור לו.
לא הייתי רגוע וחזרתי לרב. שיתפתי את הרב בהרהוריי על כך שעידו לא שמע בקול ה' ועל כן אני חושש לקרוא לו בשם הזה, והרב השיב בשתי מילים: הוא ישמע!
היום אני יכול להעיד על כך. ה' חנן אותנו ברוך ה' ב-11 ילדים, אבל הילד הזה שומע מאוד בקול ה', קם בשבתות לתפילת ותיקין, יש לו יראת שמים מיוחדת והוא לומד תורה במסירות בישיבה. עד היום אני נזכר בשתי המילים שאמר לי אז הרב בחוכמתו, ורואה איך בחסדי ה' המילים שלו מתממשות למול עיניי.
תשובה כהלכה
פטור משיקולים צבאיים . האם גם במלחמת מצווה כמו בימינו הירא מהמלחמה חוזר לביתו, כדי שלא יחליש לב אחיו כלבבו, או זה דווקא במלחמת הרשות? ואם זה דווקא במלחמת הרשות, איך ניתן לגרום שזה לא יחליש לב אחיו?
המשנה במסכת סוטה (פ"ח מ"ז) אומרת "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הכול משמע גם הירא ורך הלבב. לעומת זאת כתוב בספר חשמונאים א' (ג,נה-נו) על יהודה המכבי "ויאמר לבוני בתים ולמארשי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה". ויש לזה הרבה תירוצים, והנראה כי הם לא באמת היו פטורים. אבל יהודה חשש שהם ימסו את לבב אחיהם כלבבם ולכן הוא שיחרר. זה היה כדאי לו משיקולים צבאיים.
קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ . שמעתי שכאשר גוי נכנס למקום המקדש, מחנה שכינה, מגיע לו מוות בידי אדם. האם זה נכון? אם לא, אז מה מגיע לו?
המשנה במסכת סנהדרין (פרק ט) אומרת שמי שפוגע במקדש, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אני לא חושב שזה נכון גם היום, שאין במקום בית מקדש ורק המקום קדוש.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
ט' אב תשע"ז
האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
י"ג אייר תש"פ
ספירה לגאולה
קדושים תשע"ו
כ"ד ניסן תשע"ו
קידוש השם בכל יום
איר תשפ"ד
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
ראיית המבט השלם
מה המשמעות הנחת תפילין?
בריאת העולם בפרשת לך לך
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ללמוד אמונה?
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
איך ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הגעת שמואל לאחר הניצחון
שמואל א, פרק טו, י-טו
הרב שמעון קליין | ג' כסלו תשפ"ה
בבא בתרא דף קס"ד
הרב אלי סטפנסקי | ה' כסליו תשפ"ה
יעקב אבינו – שורשו של בית ישראל
הרב אליהו ברין | ד' כסליו תשפ"ה
