- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- הלכות תשעה באב
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
התיקון הפנימי לפני הכניסה לארץ
לפני כ-200 שנה חי בצפת צדיק בשם הרב דוד שלמה אייבשיץ זצוק"ל. בחו"ל הוא היה צדיק מפורסם, וכשעלה לצפת הסתיר את גדולתו והתראה כמלמד תינוקות פשוט. הוא זכה בגאונותו הרבה לחבר כמה ספרים חשובים, שאחד מהם הוא פירוש לשו"ע בשם "לבושי שרד", וחיבר גם ספר בפנימיות התורה על פי תורת האר"י כפי שמביא אותה הבעל שם טוב בדרשותיו בשם "ערבי נחל".
בספריו הוא מביא חידוש מהבעל שם טוב שאמר כי כשאדם רואה משהו רע בחוץ, זה ביטוי לקלקול פנימי שצריך לתקן בתוכו פנימה. "והזמין לו השם יתברך ראייה זהו או שמיעה זו, כדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא, ועל ידי זה ישוב גם האיש הזה העושה רע, כי הוא תלוי בו" (ערבי נחל פ' לך. וראה עוד בני יששכר, תשרי מאמר ד' אות ו'). משל לאדם שעומד מול המראה ורואה מולו מישהו שיש לו כתם על פניו או על החולצה. מי שמנסה לנקות את המראה – לא יצליח. מלמד אותנו הבעל שם טוב שצריך לנקות את הכתם על בגדו או על מצחו.
כיבוש הפחד הפנימי בדרך לכיבוש הארץ
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (637)
הרב שמואל אליהו
643 - לראות את הנהגת ה' בעולם
644 - הלכות תשעה באב לחיילים
645 - גאולה שלישית אין לה הפסק
טען עוד
תיקון האומץ והאמונה
לכן משה חוזר למעלה מעשר פעמים בספר דברים על הצורך להתחזק (דברים ז יז. ט א-ג. יא ח. יא כה. גם בספר במדבר יד ט. א לד). כי תמיד צריך להתחזק. זה מה שאנחנו מזכירים לעצמנו בברכת "אמת ויציב", שכל הניסים שהיו במצרים יהיו גם לנו (דברים כ א.כ ד. כג טו. כח ז. לא ו. לא ט).
מתוך כל הפעמים הללו ארבע פעמים בפרשת דברים מעודד משה את עם ישראל ואומר להם שה' איתם והם לא צריכים לחשוש מכיבוש הארץ. "רְ֠אֵה נָתַ֨ן ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר ה֜' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת" (דברים א כא). הוא מסביר להם שהפחד עלול לשבור את העם "וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם" (תערצון, תשברו – רש"י דברים א כט). כן מצווה משה ליהושע לקראת הכיבוש "לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם" (ג כא). וחוזר על כך בפרשת וילך: "וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהושֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: וה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
אין מחזקים אלא למחוזקים
כך אומר ה' למשה בפרשת השבוע לא לפחד מעוג מלך הבשן: "וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֵלַי֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ" (ג ב). התורה כבר סיפרה על החיזוק הזה בספר במדבר (כא, לד) וחוזרת עליו כדי שנבין כי גם אנשים חזקים שעמדו מול פרעה ומול אתגרים גדולים וחזקים צריכים חיזוק. "לפי דרכנו למדנו שאין מחזקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא המזורזין" (ילקוט שמעוני שמות פרק כז רמז שעז).
חיזוק לאבות
זה נראה דבר פלא, אבל מתברר שגם האבות היו צריכים חיזוק. כך אומר ה' לאברהם: "אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד" (בראשית טו א). את יצחק ה' מחזק באמירה שהשמירה שהייתה לאברהם ממשיכה לצאצאיו: "אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי". יעקב מקבל חיזוק לקראת הירידה למצרים: "אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם" (מו ו).
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
ירמיהו וישעיהו כותבים נבואות לדורות, ויש נבואות שנועדו במיוחד לדור שלנו. הנביאים הללו מכירים את האתגרים שיעמדו בדרכנו ומחזקים את הידיים ואת הרגליים: "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ". לחסרי הסבלנות אומר ישעיהו כי התהליך הממושך הכרחי, ולא מעיד על ספקות בתהליך הגאולה: " אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם" (ישעיהו לה).
ימין ה' מחזיקה את הימין שלנו
ישעיהו הנביא אומר כי הכוח האלוקי נמצא בתוכנו. ימין ה' פועלת:
"אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי".
הימין של ה' הנמצאת בתוכנו מחזקת את יד ימין שלנו במלחמתה. " כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ".
החיזוק הזה נכון גם כשאנחנו מרגישים חלשים כמו תולעת: "אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל". ה' מבטיח שייתן לנו כוח להכרית את כל אויבינו ושונאינו: "הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים". וה' ישלים את המלאכה בדרכים אחרות: "תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל".
מי שמאמין לא מפחד
הגמרא אומרת שהתרופה לפחד היא ההכרה שה' נמצא בתוכנו. שכחת ה' מביאה פחד. וכך בגמרא "ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד. אמר ליה, חטאה את, דכתיב, (ישעיה לג) 'פחדו בציון חטאים'. אמר ליה, והא כתיב, 'אשרי אדם מפחד תמיד' (משלי כח). אמר ליה: ההוא, בדברי תורה כתיב".
היה תלמיד שהלך אחרי רבי ישמעאל בן רבי יוסי בשוק של ציון. ראה רבי ישמעאל את התלמיד שהוא מפחד, אמר לו: אם אתה מפחד – אתה חוטא. דכתיב "פחדו בציון חטאים". שאל התלמיד ואמר: והרי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". ענה רבי ישמעאל: שזה נאמר על דברי תורה שאדם צריך לחזור שמא ישכח. אבל לא מול נוכרים.
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק
את ההלכות הללו אנחנו צריכים לזכור בכל פעם שהאומות מאיימים עלינו לפגוע בנו, ואנו שואלים את עצמנו איך צריכים להגיב. התשובה היא רק חזק ואמץ. לחזק זה את זה. לא להקשיב לכל הפרשנים החשובים בעיני עצמם שמבהילים את העם. הם כמו המרגלים. אנשי שם, קריאי עדה ששוברים את רוח האומה ויש איסור הלכתי להקשיב לכל דברי הבהלה שלהם, ובוודאי לא לחזור עליהם בפני אחרים.
מצווה להתגרות באויבים
באומות העולם – וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה
יש שואלים על ההתקפות של ישראל על איראן ועל חמאס וחיזבאללה והחות'ים – האם הן על פי התורה או לא? ובאמת אין לנו כל עניין להתגרות בגויים ולריב אתם. להפך, אנחנו מתפללים "ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך". לכן התורה מזהירה את עם ישראל לא להתגרות במואב: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה". כן נאמר גם עם אדום ועמון: "כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה".
כשיש מצוות כיבוש – וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה
לעומת זאת יש מצווה להתגרות בעמים שצריך לכבוש אותם. כך נאמר בפרשתנו על סיחון: " רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה " (דברים ב כד). ההתגרות הוציאה את סיחון מהעיר שלו למלחמה בישראל. "וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וזו הייתה טעות גדולה, כי בחשבון הוא היה מוגן מהעיר והחומות המבוצרות. "אילו היתה חשבון מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה".
מה עשה הקב"ה? "אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש אלא נשים וטף" (רש"י, שם). "וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן" (במדבר כא כג).
שמשון מרתיח את הפלישתים
זאת הסיבה שבגללה שמשון מתגרה בפלישתים: "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶך: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו ד). הפלישתים רותחים (תרתי משמע). הם שורפים את אשתו באש, והוא מכה אותם כנקמה אישית. הם מבינים כי הם לא יכולים לו ודורשים את הסגרתו מבני ישראל.
הסגרת לוחמים לאויב, כאז כן עתה
בני יהודה מסגירים את שמשון לידי הפלישתים, לדעתם הוא עבר על עבירה חמורה והתגרה באומות העולם. "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ". הוא משיב להם שלא מדובר בהתגרות באומות, אלא בסכסוך אישי – "וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם" – אבל הם לא משתכנעים: "ויֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים". שמשון מסכים להסגרה אבל מבקש שלא יהודים יפגעו בו. "וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע".
ההסגרה הזאת היא בושה שאין כדוגמתה. שמשון משבט דן נלחם ומנהיג ושופט את ישראל. שבט יהודה היה אמור להנהיג את ישראל, אבל הוא עסוק בגפנו ותאנתו ומפקיר את העם לידי הפלישתים. במקום שהם יודו לשמשון ויעריצו אותו על מסירות הנפש שלו, הם מסגירים אותו לידי הפלישתים. ואי אפשר שלא לקרוא את הדברים ולחשוב על ההתנהגות של אנשים שהפקירו את עם ישראל לידי הפלישתים בשמחת תורה, ועכשיו רודפים את החיילים הגיבורים ומנסים להכניס אותם לכלא. הם חושבים שבהשפלה הזו הם ינקו את ההפקרות שלהם שהביאה עלינו אסון.
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'
שמשון לא נלחם בשבט יהודה המושחת. הוא מבין שהם במקום רוחני נמוך ביותר. הוא נלחם בפלישתים שהם האויב האמיתי: "הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ". אחר כך ה' בורא במיוחד בשביל שמשון מעיין בתוך הלחי שבה הוא הכה את הפלישתים, "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה".
וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה
בפרק ג' של מגילת אסתר מתואר כי גזרת המן התעוררה בגלל מרדכי שלא הסכים לכרוע ולהשתחוות להמן: "וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". המן מתרגז ומסית את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים. רבים מעם ישראל חשבו שמרדכי מסכן את עם ישראל. כך מספרת הגמרא במסכת מגילה (יב ע"ב) על "כנסת ישראל" שכעסה מאוד על מרדכי היהודי. ולא רק עליו כעסה, אלא גם על הוריו שילדו אותו, ואפילו על דוד המלך שלא הרג את שמעי בן גרא. שאילו הרג את שמעי לא היה נולד מרדכי היהודי שהביא על כנסת ישראל את הצרה הזאת.
מרדכי ואסתר זוקפים קומה בשעת מלחמה
מרדכי הבין כי זקיפות קומה מול המן תרומם את רוח העם. באמצעות זקיפות הקומה הזאת נותן מרדכי אומץ לאסתר לבוא לפני המלך ולפעול כנגד גזירת המן. כך הוא נותן אומץ ליהודים שבשעה שיבואו הפורעים יעמדו היהודים כנגדם להילחם בעוז ולנצח. "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (אסתר ט ב). אם היהודים היו כפופים ושפופים בתחילת הדרך הם לא היו מצליחים להיקהל ולהילחם במבקשי רעתם, להפיל עליהם פחד ולנצח. מרדכי ואסתר זוקפים את קומתם ובשעת המלחמה גבורתם מנצחת.
הדר קבלוהו
ה"חתם סופר" כותב כי המגילה מספרת לנו שהכעס על מרדכי מצד כנסת ישראל היה טעות. ובאמת אחר כך חזרו כל ישראל והודו למרדכי על פועלו. "ראו אח"כ כי משמיא הסכימו על ידו. וגדולות ונפלאות עשה הקדוש ברוך הוא על ידו. אז הבינו כי אין להרהר אחר דברי חכמים כי את הכל עושים יפה בעתו וה' עמהם. על כן ׳הדר קבלוהו׳" (שו"ת חת"ס חלק א, או"ח רח).
הלכות תשעת הימים ושבוע שחל בו לחיילים
רחצה ואכילת בשר
איסור רחצה ואיסור אכילת בשר אינם מדינא דגמרא אלא מנהג שנהגו אבותינו (טור ב"י תקנא). והתירו לרחוץ לצורך מצווה או כל רחצה שאינה לתענוג (שו"ע תקנא טז). לכן אין להחמיר באכילת בשר וברחצה לחיילים שנמצאים בעזה או בגבול הצפון ואזורי לחימה, שלא להכביד עליהם יותר מדי. שהרי התירו לחיילים באזורי לחימה לאכול איסורי תורה שלא להכביד עליהם, ואע"פ שלא נהגו לאכול דבר איסור, בוודאי אין להחמיר בדבר מנהג כשהחיילים צריכים עוצמה וכוח.
כיבוס בשבוע שחל בו
איסור כיבוס בשבוע שחל בו הוא מדינא דגמרא, ועל פי הרמ"א נהגו להחמיר בכל תשעת הימים (תקנא ג). ואם אין לו אלא בגד אחד התירו מר"ח עד שבוע שחל בו (משנ"ב כט). וכן יש להתיר גם כאן לחיילים מר"ח. גם בשבוע שחל בו יש להתיר במקרה הצורך כמו שמתירים לכבס לצורך מצווה או לצורך תינוק, שאין בכיבוסם של אלה משום שמחה (משנ"ב פד). וכן התיר הרה"ג אליהו זצוק"ל לכבס בגדי אחיות או רופאים שמכבסים מטעם היגיינה, וכן יש להתיר כאן לחייל שמגיע לביתו לחופשה קצרה שיכבסו את בגדיו.
משחה נגד יתושים ונגד גרדת
כל חייל שנמצא באזורי לחימה ליד יישובי ערבים נתקל לפעמים במכת יתושים וכד' שלא מאפשרת לישון בלילה. ונוהגים החיילים למרוח על עצמם משחה למניעת עקיצות והדבר מותר, כי כתב בשו"ע שמותר למרוח משחה נגד יתושין או משחה כנגד פצעים כי אינה סיכה של תענוג (שו"ע או"ח סימן תקנד טו).
צום בתשעה באב לחיילים
חיילים הממתינים להקפצה
האם חיילים אמורים לצום בתשעה באב? השאלה אינה על לוחמים שנמצאים בקרב, שהם בוודאי לא יכולים ולא צריכים לצום. גם לא על לוחמים שמתאמנים ביום הזה ועלולים להתייבש מרוב חום, שהצום הוא סכנה בשבילם. השאלה היא גם לא על לוחמים שנמצאים בקרב מוחות וצריכים להיות במלוא הכושר והערנות כדי לנצח את האויבים שלנו. לכל אלה אסור לצום.
השאלה גם אינה על חיילים בטירונות שלא מתאמנים ביום הזה ונמצאים במנוחה. הם בוודאי חייבים לצום. כך כל הפקידים, הטבחים, האפסנאים וכל שירותי העזר שעושים עבודה חשובה מאוד למען עם ישראל בשליחותם בצבא, אבל בוודאי צריכים לצום.
השאלה היא על לוחמים שנמצאים באזור הקרבות ולא נלחמים ברגע זה ממש. יש סבירות שברגע אחד הם ייכנסו לקרב בגלל מטען או טיל נ"ט, או שעלולים להיות מוקפצים למשימה חשובה. האם הם צריכים לצום ביום הזה?
שלא להכשיל את האחרון שבישראל
חכמינו בתקנותיהם לימדו אותנו כי צריך להיזהר במעשינו שגם האחרון שבישראל לא יטעה בגלל הרצון שלנו לקיים מצווה בהידור. ההלכה המפורסמת ביותר בזה היא איחור של בקשת גשמים "חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת" (מסכת תענית א, ג). כן תיקנו חכמים לא לתקוע בשופר בשבת ולא לנענע בארבעת המינים בשבת, וביטלו בזה מצוות עשה מהתורה כי הם חששו שמא אחרון שבישראל יטעה ויטלטל את השופר או את ארבעת המינים במקום שאין בו עירוב. כל זאת בגלל הערבות ההדדית של כולנו למען כולנו.
נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא
כן מלמדת המשנה בראש השנה (פרק א ו) על "מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא". חשב רבי עקיבא כי אין צורך בחילול השבת של זוגות העדים שרוצים להגיע לירושלים ולהעיד עדות החודש, שהרי כבר יצאו עדים לירושלים ותתקבל עדותם ויקדשו את החודש בזמנו.
אחר לו רבן גמליאל: אם אתה מעכב אותם ולא שולח אותם להעיד עכשיו, בפעם הבאה שיראו את חידוש הלבנה לא יבואו להעיד, כי יאמרו בליבם בוודאי ראו אחרים ולמה נטרח או נחלל שבת. לכן תגרום להם עכשיו לעלות לירושלים בשבת, כדי שלא להכשיל אותם לעתיד לבוא. ההלכה נקבעה כרבן גמליאל, והיא מלמדת אותנו לחשוב על ההשלכות של המעשה שלנו שלא יפגעו לעתיד בקיום התורה בעם ישראל או בחיים של כולנו.
כן התירו חכמים בעירובין (ד, ג) "שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן" כי אם לא תתיר לו לחזור, בפעם הבאה הוא לא יצא להציל מחשש שיצטרך להישאר במקום המלחמה כל השבת עד שיוכל לחזור למקומו. ואפילו ודאי לנו שיצא, אבל יש חשש שישתהה מלצאת בגלל שאולי יש אחרים, או אולי הוא ייאלץ להישאר במקומו ולא לחזור כדי שנתיר לו לחזור למקומו.
שלא יביא את עצמו אחד מקבוצת הסיכון לידי סכנה
כן קבעו חכמינו כללים באלה שצמים ואלה שאינם צמים על פי קבוצות סיכון, אע"פ שיכול להיות כי בקבוצות הסיכון הללו יש אנשים שלא באמת נמצאים בסכנה. והטעם הוא שלא לגרום לאחד מכל קבוצת הסיכון נזק שמא יחמיר על עצמו ויצום במקום שאסור לצום ונמצא מביא את עצמו לידי סכנה.
לכן קבעו חכמים שיולדת תוך שלושה ימים לא תתענה כלל תענית של יום כיפור שהיא מהתורה. אפילו אישה חזקה שיודעת שהיא יכולה לצום ולא תהיה לה שום בעיה, אמרו חכמים שלא תצום שלא לתת תורת כל אחד בידו ויימצאו יולדות שיביאו את עצמן לידי סיכון. וכן הדין כשיש ספק "אבל כשאין שם מי שיאמר שאינה צריכה אז אפילו בסתמא שאינה אומרת כלום או שאומרת שאינה יודעת אם היא צריכה מאכילין אותה" (משנה ברורה סימן תריז ס"ק יא).
הכול חולים אצל הקור
כן קבעו להתיר איסור דרבנן בשבת לומר לנוכרי להדליק את תנור החימום כי "הכל חולים אצל הקור", וכך נפסק בשו"ע "בארצות קרות, מותר לאינו יהודי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו, ואפי' בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול, שהכל חולים אצל הקור; ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי שאין הקור גדול ביום ההוא" (שו"ע רעו סעיף ה).
וראיתי במאמר שכתב הרה"ג יהודה בן מאיר שליט"א ובו דן על חיילים שנמצאים במקום חם, כי כמו שהכול חולים אצל הקור בשבת, למרות שבוודאי יש הרבה שיכולים להיכנס תחת שמיכה ולא להינזק מהקור – כיוון שיש כאלה שיינזקו התירו שבות של אמירה לנוכרי לכולם כדי שלא יינזקו אחרונים שבישראל. כן הדין גם בצום כשנמצאים במקום חם שהכול בסכנה של התייבשות מפני החום, התירו לכולם לשתות למרות שלא כולם יינזקו, כדי שלא יינזקו חלק מהחיילים. וזה יסוד ההיתר בג' צומות על מעוברות ומניקות שלא יצומו כי הן בקבוצת סיכון.
היתר ציבורי לשעת מגיפה
זה יסוד ההיתר של המגן אברהם לאכול בשעת מגיפה שכך כתב (תקעו ס"ק ב) "האידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט ח"ו שינוי האויר". ובשו"ת חתם סופר (חלק ו - ליקוטים סימן כג) כתב כי אם המומחים מסכימים שתענית ביום כיפור מזיקה בעת מגיפת כולירע, ישערו הרופאים כמה צריך האדם לשתות כדי שיתחזק גופו ויינצל מספק סכנה. ואותו שיעור קפה או תה או מרק ישתה בלי סוכר פחות פחות מכשיעור מלא לוגמיו, וישהה בין שתייה לשתייה כדי אכילת פרס שהוא לכל היותר תשע דקות.
כן כתב המשנ"ב בבאור הלכה (תקנד סעיף ו) בשם "ספר פתחי עולם": דבמקום שאין המחלה של חלעריא חזקה ח"ו - יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה. וכן יעשו בתשעה באב. כן הביא השדי חמד (מערכת יום הכיפורים ג) שבווילנא ובירושלים במגיפות באזור שנת תרכו-ז. היו הרבנים בווילנא ובירושלים יראי הוראה ונמנעו מלהתיר כדברי המג"א, ובאמת רובא דרובא של האנשים לא ניזוקו כלל. אבל מעט אנשים חלשים שנדבקו במחלה קודם לכן או שלא נזהרו באכילה נכונה בערב או במוצאי הצום - הלכו לבית עולמם.
חיילים בכוננות – לא יצומו
לכן פסק מו"ר אבא זצוק"ל בספרו כי " חיילים בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים - ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'. אבל חיילים בשרות מבצעי ינעלו נעלים צבאיות רגילות כמו ההולכים בדרכים שמותרים ללכת בנעלים רגילות" (שו"ע תקנד יז).
אמירת עננו לשאינם צמים
חייל שלא צם את כל הצום - לדעת השו"ע לא יאמר עננו. "כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים, אינו תענית, ואם דעתו לאכול קודם לכן, אינו מתפלל עננו ". ולדעת הרמ"א אומר עננו כי אע"פ שהוא לא צם ביום זה, אחרים צמים. "מיהו נוהגין להתפלל עננו אף על פי שאין משלימין עד צאת הכוכבים, וכן דעת מקצת רבוותא, ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה, דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סימן קי"ט, אבל ש"ץ לא יאמר עננו אא"כ משלימין, וכן נוהגין".ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קלא) שחילק בין מי ששכח ואכל, שחייב להמשיך בתענית, ולכן יאמר עננו ביום התענית הזה, לבין חייל שלא צם כי פטור מתענית, שכלל לא שייך שיאמר עננו. ויהי רצון שיתקיים באויבינו "וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם: וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם". אמן ואמן.
מתי קאתי מר?
סיפר ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב": כל ימיו היה הרב בציפייה אמיתית לגאולה. היה מדבר הרבה על גאולה. כשהוא היה מלמד הלכות תשעה באב הוא היה אומר שהלכות אלו הם בחינת דרוש וקבל שכר. אנו מקווים שלא יהיה תשעה באב. מי ששמע אותו ראה שזה לא מס שפתיים. הוא באמת היה מצפה לו בכל יום שיבוא המשיח.
בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל.
תמיד היה מספר לנו על רבו, חכם צדקה הזקן ע"ה, שפעם העירו אותו משנת הצהריים שלו ואמרו לו על הרב אליהו: "הנה, הוא בא", והיה הרב צדקה בטוח שהמשיח בא.
גם סיפר לנו הרב על הבבא סאלי ע"ה, שלא היה משתהה בשירותים יותר מדי, כי היה חושש שמא תוך כדי שהוא במקום זה יבוא משיח ולא יזכה לקבל את פניו. ממש "כי לישועתך קיווינו כל היום". כל יום וכל היום.
בכל יום שיבוא – ממש
מספר שלמה בן אליהו, בן הרב זצ"ל: בעבר ייצגתי כעורך-דין בעל אולם שמחות כלשהו בכל הבעיות המשפטיות שהיו לו. פעם הגיע אליו זוג וביקש להזמין את האולם לחתונה. הוא פתח יומן והם תיאמו תאריך לחתונה.
בעל האולם החל לרכוש מצרכים לצורך החתונה, לפי התפריט ולפי הכמויות שהם ביקשו, וכולם התארגנו לחתונה. ואולם כשהגיעו ההזמנות לאורחים, הם הסבו את תשומת לבם של בני הזוג שהתאריך שנקבע לחתונה הוא מוצאי תשעה באב, וזהו תאריך שלא עורכים בו חתונות ושמחות.
בני הזוג והוריהם הגיעו בבהלה לבעל האולם, והוא אמר להם שהוא מוכן לבטל את האירוע ובלבד שישלמו לו בעבור הנזקים שנגרמו לו. הם לא ידעו מה עליהם לעשות, וכך התקשר אלי בעל האולם וביקש ממני לשאול לעצתו של אבי מורי הרב זצ"ל.
באתי אל הרב ושאלתי אותו: האם עליהם לעשות את האירוע? ואם לבטל אותו – מי צריך לשלם בעבור הנזקים? וכן את כל השאלות הכרוכות בזה.
הרב לא הסכים לענות לי על שאלותיי. אחרי שקצת לחצתי הוא אמר לי: מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה? שאני אפסוק פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שגם השנה יהיה תשעה באב? לא מוכן!
בכל אופן צריך תשובה, השבתי. אך הרב בשלו: אני לא עונה תשובה על שאלות כאלה.
משהמשכתי להתעקש, הפנה אותי הרב לעיין בספר פלוני שבו נכתבה תשובה הלכתית לעניין זה. פתחתי את אותו הספר וראיתי את התשובה. שאלתי את הרב האם התשובה שם נכונה, והוא אמר לי: כן.
אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל.
תשובה כהלכה
וביתך שלום, וכל אשר לך שלום.
אני אברך, מקפיד מאוד בנתינת מעשרות כספים אבל לא רואה ברכה בפרנסתי. האם יש סגולה או משהו לעשות, או שזו גזירת שמים?
שלום ואהבה בבית מביאים ברכה. תודה לקב"ה מביאה ברכה. בדוק.
חזק ואמץ.
בעלי היה במילואים כמעט ברצף מה-7 באוקטובר וכמעט ולא ראה את הבית, ועכשיו הוא נמצא במעצר בבית ליד. איך מתמודדים עם הקושי הזה?
את ובעלך נמצאים בחזית המאבק של האור מול החושך; של הצדק מול הרשע; של הטוב מול הרע. תזכרי כי רק בשבוע האחרון חיסלו החיילים את ראשי הטרור, והפילו פחד על כל האחרים. זה חלק מהניסים שנעשים לחיילים שמשמידים כל יום עוד ועוד את הרשעה העולמית. העולם מכיר את זה ומוקיר טובה לעם ישראל. את בוודאי זוכרת את ההערצה של שני בתי הקונגרס האמריקני, עומדים ומריעים 54 פעמים לראש ממשלת ישראל בתוך שיחה של כמעט שעה. למי הם הריעו? לך ולבעלך. לעם ישראל. היו שם 90% מנציגי העם האמריקני. 10% הפגינו בחוץ והשתוללו או לא הגיעו. כוחות הרע בעולם משתוללים ומפחדים ולא שותקים. הם מנסים לעצור את כוחות האור, זה כל הסיפור של ההתנכלות לבעלך ולכל החיילים הצדיקים והטובים. הם לא ינצחו אתכם. הם לא ינצחו אותנו. ה' איתנו, אל תיראום. תגידי לבעלך שעם ישראל מעריץ אותו.
אין מלך בלא עם.
שמעתי את השיעור שהרב העביר בשבוע שעבר בנושא אחריות ישראל על העולם, והרגשתי חסרת אונים. בסוף צדקיהו וירמיהו הם מנהיגים, ולנו האנשים הפשוטים אין שום כוח, כפי שהמציאות מראה כעת, לשנות את התפיסה שלהם ואת הפעולות שהם נוקטים. כל אמירה או מעשה יכולים להוביל למלחמת אחים חלילה. אם כך, עתידנו נתון בסכנה אמיתית, ואולי אפילו אין תקנה. מה עושים?
בסופו של דבר המנהיגים נקבעים על ידי העם. אם העם לא היה רוצה את צדקיהו, הוא היה מסלק אותו כמו שסילקו את רחבעם בן שלמה. גם בחורבן בית ראשון העם לא היה עם ירמיהו הנביא ולכן בא עליהם החורבן. לדעתי גם היום הכול תלוי בעם. המנהיגים לא יכולים לפעול בלי העם. אם נרצה - זו לא אגדה.
מתנות בחינם
חידוש כוחות העולם
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
איך ללמוד אמונה?
ראיית המבט השלם
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מסירות או התמסרות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
