ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
אכן, גם בימים אלו שבת תמיד באמצע, וימי התשובה לא יתכנו בלי שבת - שבת תשובה. יש קשר בין שבת לתשובה. וזה מתבטא במאמר חז"ל (ב"ר פכ"ב י"ג): "פגש אדה"ר את קין אמר לו: מה נעשה בדינך? א"ל: עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר: כך גדול כוחה של תשובה! פתח ואמר: 'מזמור שיר ליום השבת'". קשר זה אומר: דרשני.
נוסח התפילות המיוחד של ימים אלה דורש עיון. יש כאן ריבוי שבחים לבורא עולם בצורות שונות, במליצות ובשיר, בחרוזים ובא"ב. ולעומת זאת, יש כאן עודף הדגשה על מיעוט עצמנו עד כדי רחמנות. "מלך עליון" מול "מלך אביון". והשאלה: מי מרויח מזה, ומה יוצא מהביטול העצמי? אין זה לכאורה בהתאמה עם האמור לעיל על הגדלות המתגלית דוקא בימים אלה, עד כדי השואת עבד לרבו.
"אורי וישעי" - ר"ה ויוהכ"פ (ויק"ר כא). לכאורה, מרחק כמה ימים, לפי האמת, מרחק מאז הבריאה עד הלוחות השניים. "אורי" זה ר"ה - זה היום תחלת מעשיך - ר"ה יש לנו מאז הבריאה. לא כן יוה"כ. זה לא קיבל משמעותו, אלא עם רדת מרע"ה מן ההר. המגע הישר "האורי" התחיל עם הבריאה, עם הוצר האדם בצלם אלקים, אולם, עבר דרך עיקולי ופשורי, מעלות ומורדות עד "הישעי" של הלוחות האחרונים. "עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו", המה נצרכו, "חשבונות רבים" (קהלת ז, כט), עד שהגיעו לאותה נקודה.
תוכן החטא הקדמוני הוא בהעלמת אור ה' ע"י העמדת אור אחר במקומו, בדעת טוב ורע, בהארת מושגי החוש של טוב ורע באור של דעת מזויפת, בהצדקת היצרים בהגיון ובשכל. "אכלתי ואוכל" (ב"ר י"ט). כאן, אין רק כניעה רגעית לתאוה, כאן, יש הצדקת החטא והכרה בו כגורם של קבע. אדה"ר לא היה מסוגל לחטוא, אלא א"כ הצדיק את החטא, והוא עשה זאת. הוא טען כי אין האדם אלא יצור הטבע ועליו להכנע לזה, אם טוב ואם רע. וזהו שאמרו (סנהדרין לח, ב): "כופר בעיקר היה, מושך בערלתו היה". לא הודה באפשרות ולא בצורך המילה, היא מילת הלב. לפי טענה זו העובדא של המצאות רצונות היא המשמשת גורם להצדקתם. אין כאן הכרה באפשרות של התגברות עליהם ולא בצורך לעשות זאת. אין ממילא לדרוש שלימות, כי מציאות העולם מצדיקה את אי השלימות. וכשם שאין שלימות באדם, כן אין שלימות בעולם. אם אין חטא הרי אין גם עונש, ואם יש סבל בעולם הרי זה אי צדק. הרי העולם כולו בנוי מאי שלימות. הרי זה בהכרח או שני כוחות של טוב ורע, או פעולה מצד כח אלקי שאינה מודרכת מרצון הצדק.
היהדות, לעומת זאת, טוענת שהעולם נברא בצורתו זו למען שהאדם ישלים אותו. ר' הושעיה נשאל (ב"ר י"א ז'): למה לא ניתנה מילה לאדה"ר? (כלומר למה לא נולד מהול). והתשובה, שרואים שכל העולם אינו משמש לנו, אלא לאחר תיקונו. כן האדם. תאוות האדם אפשר להתגבר עליהם, לנצלם במדה ראויה, ולרסנם במדת היתר. משלח רסן הוא חטא. תאוה לשם תענוג היא חטא. האדם דורש מילת הלב. אם יש חטא יש עונש. "מה גדלו מעשיך מאד עמקו מחשבותיך" וכו' (תהילים צב, ו). העולם מושלם איפא - מושלם באי שלמותו. כי האדם עי"ז משלים אותו. ומושלם ע"י עולם הבא, שאין עולם הזה אלא הקדמה ופרוזדור אליו.
"בפרח רשעים" וכו' (שם ח). ע"כ, אדה"ר כשהכיר בכח התשובה, הבין שכל התיאוריה שלו היא שקר. ואם העולם מושלם, הרי יש "ויכולו" ויש שבת. ויש עולם שכולו שבת, שאין השבת, אלא בבואה הימנו.
החטא הוליד פרי. חטא קין כבר אי אפשר היה לו לאדם להצדיק. וכשהועמד קין עליו, הכיר בו וחזר בתשובה. כאן נתגלו לאדם שני דברים: שהחטא אינו טבע, שהחטא משמש כגורם מפכח, ומה שלא הכיר קין קודם נודע לו לאור החטא.
אם היה לו קודם אימון בעצמו כיציר הטבע, נתרופף אימון זה. אם תלה קודם את החולשות שבו ביצירה, וראה ממילא בעולם מעשה מושלם, נוכח שההיפך הוא הנכון. וכשהכיר בשלימות העולם, הכיר שעד כאן מעשה הבורא ומכאן ואילך מתחיל תפקיד האדם לאור השלימות האלקית, כי העולם הוא שלם ואי-שלם. שלם מבחינת הבורא ואי-שלם מפני שהשאיר לאדם לתקנו ולהשלימו. אז פתח במזמור שיר ליום השבת, המכיר בשלימות הבריאה.
אולם, רק חטא קין תוקן בפועל, החטא הקדמוני נשאר תלוי ועומד בכל אימתו. " התפשרתי" - זו היתה התשובה. רק פשרה ולא יותר. רק תשובה מהחטא במערומיו הגדולים ברצח איש את רעהו, זה קצת מעורר. דבר אחר - לא. אולם, אם לא תוקן היסוד לא תוקן ולא כלום. וכך הלך העולם והתנודד בין החטא לבין ההתפכחות ללא מוצא של ממש. וזהו שאמרו חז"ל (ב"ר כ"ב), שמזמור שיר ליום השבת נאמר ע"י אדה"ר ונשכח וחזר משה רבנו והזכירו, כי אלפים שנות התוהו לא היו מסוגלים להכיר בקדושת השבת, שמתבססת על רעיון של שלימות העולם, ועל רעיון של עולם זה כהכנה לעולם מאיר יותר.
אדה"ר טפח על פניו ואמר: כך גדול כוחה של תשובה? אדה"ר אשר לא היה מסוגל לחטוא אלא באופן אידיאולוגי, גילה כאן את סוד התשובה, אולם הוא כבר הקים ולדות. אלה היו חוטאים פשוטים וע"כ גם תשובתם לא היתה תשובת השורש אלא רק מן השפה ולחוץ - "התפשרתי"!
גם חטא העגל היה חטא של שיטה. ישראל לא היו מסוגלים אחרת. וע"כ "השור אוכל העשב" היה בו רוח חיים (רש"י שמות ל"ב ה'). גם כאן היתה מרידה כנגד משה האיש, זה אשר כל כך הבין לרוחם פעם בהיותם במצרים ושוב אין יודעים מה היה לו... מרידה נגד כל אמונה במשהו בלתי מוחשי. גם כאן היה זה מלווה עם ירידה אחרת: "ויקומו לצחק" - גילוי עריות ושפיכות דמים (תנחומא כי תשא כ'). וכשירד משה מן ההר היתה ראשית פעולתו לשבר את הלוחות. דהיינו לגלות את האחידות שבהם. ללמד שאין זה בלא זה. וכשעמדו על ירידתם בכל השטח באה גם התשובה בכל השטח, לא לחצאין.
הכלל הוא, שכל עוד האדם יכול למצא הצדקה למעשהו, אינו חוזר. ועם ליקוי מאורותיו, רק אם יראה את המאור המנצנץ כאור ה', אז יגיע לישע. וזה תפקיד התפלות של הימים. לא בכדי לזרוע יאוש, אלא בכדי להעמיד את האדם חשוף מול אור ה', להפריך בקרבו כל אפשרות של קיום עצמי, להראות לו שכל אותם ליקויים שגם הוא מודה בהם, אינם מקריים, אלא שורש אחד להם והוא התרחקות מאור ה', וממילא אין גם תקון לכך, אלא החזרה המליאה. לומר מזמור שיר ליום השבת, להכיר מה יש בבריאה ומה ה' דורש מאתנו בכדי להשלימה. ובזמן שיכיר בזה, מיד יקבל הוא עצמו את חשיבותו. ובעוד השבת מקורה בטבע, יגלה הוא את היסוד של קדושת האדם וישראל מקדשי הזמן, כתוכן היום הנובע מקדושת ישראל.
[גם היום אנו רואים כזאת. המלחמה נטושה במיוחד על השבת. וגם כאן באה הצדקה אידאולוגית. זה חופש המצפון. אולם מהו זה? אם לא אותו דבר של עץ הדעת טוב ורע, של הכנסת הטוב והרע בקטגוריה של דעת ושל הצדקה, זהו שאמרה חוה: "ונחמד העץ להשכיל". מהי ההשכלה? אלא ודאי צ"ל, כי אחרת לא היתה יכולה לדעת זאת מהמראה.
וגם היום מדרדרים עד כדי רצח אחים. גם כאן מנסים ראשית לטשטש "השומר אחי אנכי", אולם אם לא יוכלו להכחיש והדם צועק מן האדמה, אז יודו לחצאין כי את זה אי אפשר להצדיק, זוהי ההודאה של "התפשרתי" של קין. אולם לא יודו בשורש הרע ולא ישתדלו לעוקרו. כי הרי אין כאן מאבק לחופש מצפון, שאינו שייך כאן. ואילו לחופש מצפון, צריך לשאלם על חופש הגדרת העולים החדשים, על מתן אפשרות עבודה לכולם ללא הכרח של חילול שבת, ולמתן חינוך לכל אבא כרצונו וכו']
בעמוד בני עם ישראל בבתי כנסיות ומדרשות ומכינים עצמם למצוות היום לקבל עול מלכות שמים, עולה על הלב שאלה נוקבת. ומה אם אנחנו מקבלים מלכותו, אם הרבה הרבה מבני ישראל עומדים מאחורי בית הכנסת והם אינם רוצים לשמוע שופר והם לא יודעים מה היום הזה לנו ולהם. ואם כן הדבר, אז מה התועלת גם באותם אלה אשר באים באמת ובתמים. "עורו ישנים משנתכם ונרדמים מתרדמתכם" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד). אולם, אם יש עוד תקווה להאיר הישנים אשר שנתם קלה ובתנועה קלה אפשר להעירם, מה נעשה עם הנרדמים הישנים שינת מרמיטה, כיצד נעוררם, כיצד נגיע אליהם?
לזאת יש לדעת מה שהמשנה מלמדת אותנו (ראש השנה כז, ב): העובר מאחורי בית הכנסת, אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. כן הדבר, אם הקול הנשמע בבית הכנסת עצמו קול שופר הוא, קול שיפור הוא, אם אלה הנמצאים כאן הם יצאו מכאן אחרים, אם תהא זו תקיעה הנתקעת בלב עמוק עמוק, אם יהיו השברים שוברים חצי גופו, אם תהא התרועה מסוג "הריעו לפני המלך ה'", ואם לא תהא זו התעוררות לשעה - אלא לזמן, כי אז גם העומד מאחורי בית הכנסת יצא. זה יחדור לאוזניו. אולם, אם רק קול הברה שומעים, רק תנועה חיצונית, לא תקיעה הנתקעת בלב, לא שברים השוברים תאוות האדם ולא תרועה שתכנה קבלת מלכות שמים מלאה, כי אז בחוץ לא יהא מזה שום רושם ואז - לא יצא. ולזאת עלינו להתעורר, לא רק על עצמנו, כי גם על כל בני ישראל הרחוקים ואשר נתרחקו, תנוקות שנשבו, שלא קיבלו שום חינוך ליהדות. נשתדל לשמע קול שופר, וה' ישמע קול תרועת עמו, ונזכה לשמע קול שופרו של משיח. או"א.
(מכת"י)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
