בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עבודת אלוקים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 35 דק' צפיה
וּמָה שֶׁהֻשְׁגַּר שֵׁם שָׁמַיִם בֵּין עַמִּים רַבִּים בְּסִגְנוֹן דָּתִי הוֹעִיל בְּיוֹתֵר לְהַרְחִיק אֶת הַמֻּשָּׂג הָאֱלֹהִי מֵעַל הַטָּהֳרָה שֶׁל הָאִידֵאָלִים הָאֱלֹהִיִּים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לָצֵאת דַּוְקָא מִתּוֹךְ מֻשַּׂג הַדָּת שֶׁלָּהֶם דַּרְכֵי חַיִּים לְאֻמִּיִּים וּפְרָטִיִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁהֵם מַמָּשׁ הֶפֶךְ הַמּוּסָר הָאִידֵאָלִי, עַד שֶׁאח"כ מֻכְרַחַת הִיא הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, הָעוֹלָה וּמִתְפַּתַּחַת מִצַּד עֹמֶק טִבְעוֹ הַיָּשָׁר, לְהַפְרִיד אֶת מֻשַּׂג הַמּוּסָר מֵעַל מֻשַּׂג הַדָּת, "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף"[1], וּלְבַסּוֹף לָבֹא ג"כ לִידֵי הַחְלָטָה: שֶׁאֵין שׁוּם צֹרֶךְ כְּלָל לְהַמּוּסָר הָאֱנוֹשִׁי זִקּוּק שֶׁל דָּת, עַד גְּמָרָהּ שֶׁל שִׁיטָה תַּחְתּוֹנָה שֶׁהַדָּת מַזֶּקֶּת אֶת הַמּוּסָר הָאֱנוֹשִׁי.

וְכָל זֶה בָּא לָהֶם רַק מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נוֹסַד, וְאֵין אֶפְשָׁר כְּלָל שֶׁיִּוָּסֵד, אֵצֶל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֻשָּׂג דָּתִי ע"י עֹמֶק הַתְּבִיעָה שֶׁל הָאִידֵאָלִים הָאֱלֹהִיִּים, שֶׁרֵאשִׁיתָם גְּנוּזִים גַּם כֵּן בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְכִשְׁרוֹנוֹ הַטּוֹב, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מֻשָּׂג דָּתִי זֶה נִקְבָּע לַאֲנָשִׁים יְחִידִים, שֶׁיְּכוֹלִים לְהַמְצִיא בְּתוֹר חֲסִידִים בְּכָל עַם וְלָשׁוֹן, כִּי אִם לְקִבּוּצִים חַבְרוּתִיִּים וּלְאֻמִּיִּים.

וְאֵין שׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם שֶׁיְּסוֹד סְגֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית, וַעֲרִיגָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה הַגְּנוּזָה בְּעֹמֶק נִשְׁמָתָהּ הַלְּאֻמִּית, יִהְיֶה הַחֵפֶץ הָאַדִּיר שֶׁל הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי וְהִתְפַּתְּחוּתוֹ, כִּי-אִם בְּיִשְׂרָאֵל, זֶה הַחֵפֶץ שֶׁבָּא לָנוּ בִּירֻשָּׁה מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, – הִיסְתּוֹרְיָה גִּזְעִית –.

וְדַוְקָא עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁטֶף הַזְּמַנִּים הָרַבִּים, הַצִּיּוּר עוֹמֵד וּמַבְהִיק לְפָנֵינוּ בְּאוֹרוֹ הַהִיסְתּוֹרִי שֶׁהֵם שָׂמוּ לָהֶם לְהָאִידֵאָל הָעֶלְיוֹן שֶׁל תַּכְלִית חַיֵּיהֶם, לְהָקִים אֻמָּה בָּעוֹלָם, שֶׁיִּמָּצְאוּ בְּקִרְבָּהּ הַמְּגַמּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת, שֶׁל הַמּוּסָר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן, מָקוֹם, לֹא רַק בַּחַיִּים הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אִישׁ מֵאִישֶׁיהָ, כִּי-אִם גַּם וּבְיִחוּד בַּחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים שֶׁלָּהּ.

וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ הֵמָּה דָּבָר נִטְפָּל וּמִתְלַוֶּה לָהּ כִּי-אִם שֶׁזֶּה יִהְיֶה יְסוֹד הֲוָיָתָהּ הַלְּאֻמִּית בְּעֶצֶם, עַד שֶׁתּוּכַל לִהְיוֹת בְּעֵת גָּדְלָהּ וְעֻזָּהּ, כְּשֶׁיֵּצֵא אֶל הַפֹּעַל הַשָּׁלֵם, חוּץ מֵאוֹתָהּ הַמַּטָּרָה הַיְּסוֹדִית שֶׁל שְׁלֵמוּת הָאֹפִי שֶׁלָּהּ בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר שָׁלֵם וְנֶהֱדָר, שֶׁמִּצַּד זֶה אֲפִלּוּ אִם "כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ד' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד"[2], גַּם מָשָׁל לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, לְהָרִים אֶת הוֹד מַעֲלַת הָאָדָם מֵעֹמֶק שִׁפְלוּתוֹ אֶל מְכוֹנוֹ הַמְּרוֹמָם, וְעִם זֶה תּוֹסִיף הִיא בְּעַצְמָהּ ג"כ מַעֲלָה וְיִתְרוֹן ע"י הִתְרַחֲבוּת הָאִידֵאָלִים הָאֱלֹהִיִּים, וְהוֹצָאָתָם אֶל הַפֹּעַל בַּמֶּרְחָב הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, שֶׁהֵם הַחַיִּים שֶׁעַל-פִּי רוּחָהּ וְחֶפְצָהּ, הַמְּבִיאִים בָּעוֹלָם אֶת הַבְּרָכָה וְהַשָּׁלוֹם, אֶת הֶעָתִיד הַהוֹלֵךְ וָאוֹר לָבֶטַח בְּאֵין מַעֲצוֹר.

אֻמָּה זוֹ, שֶׁאוֹצַר חַיִּים נִצְחִי כָּזֶה גָּנוּז בְּתוֹכָהּ, הִיא יוֹדַעַת יָפֶה שֶׁאָמְנָם הַמָּאוֹר הַקּוּלְטוּרִי מָחַק כְּבָר חֵלֶק גָּדוֹל מֵהָאֱמוּנוֹת הָאֱלִילִיּוֹת, ע"י שֶׁנִּסְתַּיְּעוּ מֵהַשְׁפָּעָתָהּ, וְהָיָה סִיּוּעַ זֶה שֶׁלֹּא בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת מִצִּדָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצְאָה עֲדַיִן אֶת עַצְמָהּ רְאוּיָה לְהַשְׁפִּיעַ, וְלֹא אֶת הַמְּקַבְּלִים רְאוּיִים לַהַשְׁפָּעָה הָרוֹמֵמָה הַזֹּאת, מִכָּל-מָקוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁחָדַר הָאוֹר כָּשְׁלָה הָאֱלִילִיּוּת וְנָפְלָה, אַחֲרֵי שֶׁהֵנִיחָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַקַּוִּים וְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיֵּשׁ לְצָרְפָם עוֹד אֶל הַתַּרְבּוּת שֶׁל הֶעָתִיד, מִפְּנֵי שֶׁלְּעוֹלָם תַּרְבּוּת פְּחוּתָה מְפַנָּה הִיא אֶת מְקוֹמָהּ לִמְעֻלָּה וַחֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה.




[1] משלי ט"ז, כ"ח.



[2] מיכה ד', ה'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il