ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פרקי התנ"ך
- מגילת קהלת
האם נכון לתקן? – מבט פסימי
קהלת שופך דלי של צוננים אל עבר פניהם של מתקני החברה. קודם כול, לא כל מה שנראה לנו כטוב הוא באמת טוב, ולא כל מה שנדמה כרע הוא באמת רע (ה, יא-יב): "מתוקה שנת העובדה אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו".
יתרה מזאת, הניסיונות לתיקון עולם, גם אם יצליחו לזמן קצר, עלולים להביא למפח נפש כאשר הדורות הבאים ישתמשו בהישגים אלו לרעה (ב, יח-יט): "ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש, שאניחנו לאדם שיהיה אחריי. ומי יודע, החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש".
המסקנה העולה מכאן היא מאוד פסימית (שם, כ-כא): "וסבותי אני לייאש את ליבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש. כי יש אדם שעמלו בחוכמה ובדעת ובכישרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, גם זה הבל ורעה רבה".
הפסימיות של קהלת היא הרבה יותר עמוקה, ונעוצה בטבעו של העולם (א, ג-ד): "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", והלא "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". יש מחזוריות של הרוח, יש מחזוריות של המים, וכמו כן יש מחזוריות של תיקון וקלקול (א, ט-י): "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו".
כל תיקון שנעשה, חולף מן העולם כמו הבל היוצא מן הפה ביום סגריר.
זאת ועוד, המאבק על תיקון החברה גובה מחירים אישיים לא פשוטים (שם, כב-כג): "כי מה הווה לאדם בכל עמלו וברעיון ליבו שהוא עמל תחת השמש. כי כל ימיו מכאובים וכעס עניינו, גם בלילה לא שכב ליבו, גם זה הבל הוא".
מהי המסקנה העולה מכל זה? פשוט לחיות את החיים (ה, יז): "טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוקים כי הוא חלקו". אבל מה זה שווה? איזה ערך יש לחיים כאלה? איזו משמעות יש לחיים שבהם האדם מרוכז בעצמו ואדיש לסבל ולעוול הקיימים בסביבתו הקרובה והרחוקה? האם כך נכון לחיות?!
בעיניים של אמונה – מבט אופטימי
ההקדמה הראשונה לתשובתו של קהלת היא ההכרה במקורם של הקלקולים החברתיים (ה, ז): "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה – אל תתמה על החפץ, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם". יש כאן הנהגה אלוקית מכוונת, "מאוד עמקו מחשבותיך". ולכן, "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". וכך אומר גם קהלת (ח, יז): "כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא".
ומכאן המסקנה הפסימית ביחס ליכולתו של האדם לפעול לתיקונו של עולם (ז, יג): "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עיוותוֹ".
ומכאן עולה ההמלצה "להקטין ראש" ולא לעשות דבר (שם, יד): "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. גם את זה לעומת זאת עשה האלוקים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה".
אבל מה בכך שהקב"ה הוא זה שאחראי על הקלקולים? הרי תפקידנו הוא לתקן אותם! הרי זו הייתה תשובתו של רבי עקיבא לטענתו הפטליסטית של טורנוסרופוס! הנציב הרומאי טען שמאחר שהקב"ה הוא זה שיצר את גורלם המר של העניים, כל סיוע להם הוא מרד בהנהגה האלוקית, ורבי עקיבא ענה לו שהעניים לא באו לעולם כדי להוסיף ולסבול, אלא, כפי שנאמר בגמרא (בבא בתרא י, א): "כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום". ואם כן, דווקא ההכרה בכך שהקב"ה הוא האחראי לרוע שבחיים החברתיים אמורה לתבוע מאיתנו ביתר שאת לפעול כדי להביא אותם לידי תיקון!
קהלת מקדים לתשובתו הנחה נוספת (ז, ח-ט): "טוב אחרית דבר מראשיתו, טוב ארך רוח מגבה רוח. אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח".
אכן, העמדה האופטימית נכונה היא. אבל דווקא משום כך יש מקום להרבה סבלנות ואורך רוח שימנעו מאיתנו לפעול מתוך כעס שסופו אלימות.
אומנם לעינינו נראה שהעולם הוא סטטי, ולכל היותר יש בו תנועה מחזורית של גאות ושפל. אבל מבט מעמיק יותר מצליח לראות מהלך היסטורי סמוי (ג, יא): "את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף".
ישנה תוכנית ארוכת טווח מאת קורא הדורות מראש, שתביא את העולם ואת החברה אל תיקונם.
אז מה תפקידנו?
מנקודת המבט האמונית עולה שאין מקום לשום תגובה קיצונית (ז, טז): "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תשומם". מצד אחד, אל תתיימר להיות זה שיתקן את החברה מן השורש (סכל). אבל מצד שני, אל לך להיות אדיש לרוע ולסבל (רשע). ובלשונו של קהלת (ז, יז): "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל, למה תמות בלא עיתך".
מה שנדרש מן האדם הוא לפעול בצורה מאוזנת (ז, יח): "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, כי ירא אלוקים יצא את כולם".
הפעילות של האדם לתיקון של קלקולי החברה, כשהיא באה מתוך יראת השמיים, מתוך אמונה בכך שיש בעל בית לעולם, תהיה במינון מאוד מדויק (ג, יד): "ידעתי כי כל אשר יעשה האלוקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע".
ועוד דבר (שם): "והאלוקים עשה שייראו מלפניו". עלינו להכיר ביראת השמיים הטבעית הגנוזה בליבנו ובליבותיהם של בני האדם ולטפח אותה. מתוך כך יש ללכת בדרכיו, ואז גם לפעול בעצמנו וגם להפעיל אחרים למען החלשים והנרדפים (ג, טו): "מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה, והאלוקים יבקש את נרדף".
התופעות המקולקלות בחברה הן יציבות ברמת המאקרו, אך אין זה פוטר איש מלפעול ברמת המיקרו.
אכן, היומרה של בני האדם לתקן את קלקולי החברה היא מוגזמת. לעיתים דווקא המוסדות שתפקידם לעשות צדק מביאים לתוצאה הפוכה (ג, טז): "ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". ולכן עלינו להכיר בכך שמשפט הצדק האמיתי יתקיים רק בבית דין של מעלה (ג, יז): "אמרתי אני בליבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוקים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם".
ואם כך, מה תפקידנו כבני אדם קטנים וטרוטי עיניים?
מה שייתן משמעות עמוקה לחיינו הוא פעילות נמרצת שבה נעשה כל מה שבכוחנו לעשות במשך ימי חיינו, מבלי להרגיש לחץ לפתור את כל הבעיות של העולם והחברה (ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה".
יש ערך לכל מעשה המוביל לתיקון עולם, גם אם הוא קטן ותוצאותיו סמויות כרגע מן העין (יא, א): "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
הממד שבו נבחן ערכם של מעשים כאלה לא נמצא "תחת השמש" אלא "למעלה מן השמש".
זוהי התשובה של קהלת. אל תתעסק בהתמרמרות בלתי פוסקת על הרע שיש בעולם. תוסיף טוב. תפעל בקטן, והתיקון הגדול יבוא מכל המעשים הקטנים של כולם (יב, יג): "סוף דבר הכול נשמע: את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
את ההבנה הזאת של דברי קהלת רואים אנו בדברי הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים א, קיד): "הננו חשים במלוא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט ... ואת העריגה הבלתי פוסקת במעמקי לבבנו להתעלות אליו... לחזות בנועמו... אין אנו מקיפים את מלוא היקף הטוב בתומו, כי אם כשנחזה בו, לבד מילוי הטוב , גם כן התעלות הטוב , פריחה תמידית... בלא עמידה... האור האלוקי ירווה אותנו, את צימאוננו הנשגב אל הטוב המוחלט , הקיים במרומיו, והאור העולמי , ההולך ואור, ההולך ומתעלה ... ידשננו מהטוב של ההתעלות".
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת חברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
