ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
אחר שלושים יום
כדי לברך את ברכות הראייה צריכים להתקיים שני תנאים. הראשון, שהמראה יהיה מיוחד ומעורר התפעלות אצל רוב האנשים. השני, שהרואה לא ראה אותו במשך שלושים יום, שאז יש לו בראייתו חידוש. ואף שיש אנשים רגישים שגם לאחר שבוע יתרגשו מהמראה, ויש אדישים שגם לאחר שנה לא יתרגשו, תיקנו חכמים לברך על פי המקובל אצל רוב בני אדם, שאחר שלושים יום מתעורר בנפשם חידוש.
ים ונהר
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
684 - המצווה שבה מותר לבחון את ה'
685 - ברכות הראייה על נופים ובעלי חיים
686 - יום הכיפורים והתיקון שבין אדם לחברו
טען עוד
מברכים "עושה מעשה בראשית" על נהרות, ובלבד שיהיו גדולים לפחות כמו הפרת שנקרא "גדול" בתורה. ברחבי מדינת ישראל אין לנו נהר גדול מספיק כדי שנברך עליו את הברכה.
הרים, גבעות ומדבר
מברכים על הרים גבוהים במיוחד ביחס לסביבתם, דוגמת החרמון, הארבל, התבור, מצדה וסרטבה. וכן מברכים על גבעות בעלות מראה מיוחד למרות שאינן גבוהות, ובכלל זה מברכים על צוקים תלולים ומחודדים, דוגמת צוקי מדבר יהודה.
המדבר מרשים מפני מרחביו השוממים, ומברכים דווקא כשעומדים במקום שמעורר רושם, כגון כשמטיילים בתוכו, או כשהולכים לנקודת תצפית כדי להביט במרחביו.
ראייה ממרחק
הרואה מראה מיוחד המעורר התפעלות אצל רוב האנשים, חייב לברך אף אם הוא עצמו אינו מתפעל מהמראה. ואם הוא רואה אותו ממרחק - אם ראייה כזו עדיין מעוררת התרגשות אצל רוב האנשים, יש לברך, ואם לא, אין לברך. והכוונה להתרגשות מעצם המראה, היינו מגודלו העצום של הים או ההר, ולא מכך שלמרות המרחק מצליחים לראות את הים או את ההר. לכן לדוגמה, הרואה מהר ברכה את הים התיכון או את הרי אדום או את הר החרמון המושלג, אינו מברך.
זמן הברכה
את הברכה יש לברך בתוך משך זמן הראייה, או לכל המאוחר תוך כדי אמירת שלוש מילים מסיום הראייה. לא בירך אז ולא ראה שוב במשך אותו היום את המראה - הפסיד את הברכה למשך שלושים יום.
כאשר כמה אנשים רואים מראה מרשים, עדיף שכל אחד מהרואים יברך לעצמו, מאשר שיצאו בברכה של אחד מהם. אומנם כאשר קבוצה יוצאת לטיול, כיוון שהם מסתכלים ביחד על הנוף המרשים, אפשר שאחד יברך בקול עבור כולם, ובמיוחד כאשר יש חשש שיש מהקבוצה שאינם יודעים לברך.
ברכות רבות באותו יום
אף שאין מברכים על ראייה של אותו הים או אותו ההר בתוך שלושים יום, הרואה נופים שונים אפילו באותו יום, יברך שוב. לכן היוצאים לטיול מהמרכז לצפון, אם לא ראו את הים שלושים יום, כשייסעו בכביש החוף ויראו את הים - יברכו "עושה מעשה בראשית". יראו את הכרמל - יברכו שוב. יגיעו לתבור - יברכו שוב. יגיעו לכינרת - יברכו שוב. וכן המטייל במדבר יהודה, כשייכנס למדבר - יברך על המדבר, ואם אחר כך יראה הר גדול במיוחד - יברך גם עליו. וכשיגיע למקום הצוקים המרשימים - יברך גם עליהם כדין גבעות. אומנם אם יראה שם אחר כך עוד צוקים מיוחדים, הברכה שבירך בתחילה על הצוקים כוללת את כולם, הואיל והם באותו אזור ומאותו הסוג. ואם הוא רואה כמה נופים יחד, אף מסוגים שונים, כגון שהוא רואה את הר הארבל ואת הכינרת יחד - יברך על שניהם ברכה אחת.
ראייה כדרך שגרה
חכמים תיקנו ברכות אלה כחובה. אולם התעוררה שאלה: בעבר כשאנשים הלכו רגלי או על חמור, בדרך כלל, ראיית נוף מרשים במהלך הדרך עוררה התפעלות. אולם כיום מצוי שאנשים נוסעים לעבודתם ועוברים בדרך מדי יום על פני נופים, והשאלה היא אם על ראייה מסוג זה חייבים לברך. לדוגמה אדם שגר בירושלים ונצרך לנסוע לעסקיו או לאירוע משפחתי בחיפה, האם כשיגיע לכביש החוף, למקומות שמהם יראה את הים - יצטרך לברך "עושה מעשה בראשית" על הים? ואחר כך, כשיראה את הכרמל, יברך עליו "עושה מעשה בראשית"?
תשובה: במצב כזה ההחלטה נתונה ביד האדם. אם יחליט להתבונן ולהתפעל מהמראה - יברך, ואם לא ירצה בכך - לא יברך.
המתגורר סמוך לים או להר גבוה
המתגורר סמוך לים או להר גבוה, או שרגיל לנסוע בקרבתו - כיוון שאין לו בראייתו חידוש, אינו מברך. ואף אם במקרה יעברו עליו שלושים יום שלא הביט בו, לא יברך, שהואיל ובקלות היה יכול להתבונן בו, אין לו בראייתו חידוש. אבל אם יעזוב את מקומו לשלושים יום, וכשיחזור ירצה להביט בים או בהר - יברך. וכמובן שעל ראיית ים או הר אחר, צריך לברך.
בריות נאות
הרואה אילנות או בעלי חיים נאים או מוצלחים במיוחד, צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו". שני סוגים ישנם. הסוג הראשון: פרט שנחשב יפה או מוצלח במיוחד לעומת בני מינו, כגון סוס נאה או חזק במיוחד, הרבה יותר משאר בני מינו, או פרה שמניבה חלב יותר מכל שאר הפרות. וכן לגבי אילנות.
הסוג השני: מינים שנחשבים יפים במיוחד לעומת שאר המינים, כגון דגים שנחשבים יפים במיוחד לעומת הדגים המוכרים, כגון דגים יפים שיש בים סוף, או מין של תוכי גדול ומרהיב בצבעיו שנחשב יפה לעומת שאר העופות, או מין של עצי ענק שנחשבים מרשימים לעומת שאר העצים.
גם הרואה אדם נאה או גדול או חזק במיוחד, או ספורטאי בעל הישגים בולטים במיוחד - יברך. אך אם היופי המיוחד נוצר על ידי ניתוחים פלסטיים, או הכוח המיוחד הוא בזכות שימוש בסטרואידים - כיוון שאינו טבעי, אין לברך עליו. ומפני הצניעות, אין לגבר לברך על אישה יפה במיוחד.
על אותה בריה לא יברך שוב לעולם, אבל אם יראה לאחר שלושים יום בריה אחרת מאותו סוג, שונה קצת במראה ואינה פחות יפה - יברך (פנה"ל ברכות טו, יב-יג, 9).
ביקור בגן חיות
המבקרים בגן חיות צריכים לברך על ראיית הטווסים היפים והתוכים המרהיבים "שככה לו בעולמו". ועל הפילים ועל הקופים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם משנה הבריות". אם הטווסים והתוכים סמוכים זה לזה, ברכה אחת עולה על שניהם, ואם לא - יש לברך על כל מין בנפרד. וכן לגבי הפילים והקופים. ראוי שמנהלי גני החיות יתלו שלטים ליד בעלי החיים שמברכים על ראייתם (שם טו, טו).
ברכה על יישוב הארץ
יש לברך "מציב גבול אלמנה" על כל יישוב יהודי שנמצא באזור שעדיין לא מיושב כראוי, וצריך עוד להתאמץ לקיים בו את מצוות יישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה. בכלל אזורים אלו: יהודה ושומרון, הגולן, הנגב, וחלק מן הגליל ועמק יזרעאל.
גם מי שאינו מתרגש מראיית היישוב, צריך לברך בפעם הראשונה שרואה אותו. ובפעם השנייה, רק אם יעברו שלושים יום וגם יתפעל מיישובו, יברך. ואם כשיבוא בשנית יראה שבנו שם בתים נוספים - יברך אף אם אינו מתפעל.
בכל האזורים המיושבים כראוי, ככל הערים והיישובים הסמוכים להם, בחסדי ה' כבר נשכח צער הגלות, ולכן לא מברכים עליהם. אומנם מי שהולך לשם בסיור מודרך כדי להתבונן בתהליך חזרתם של ישראל לארצם, ובתוך כך יראה את בתי ישראל ביישובם - יברך אם לא היה במקום שלושים יום.
וכן יהודי הבא מחוץ לארץ ורואה לראשונה את הערים הגדולות, אם יתפעל מחזרת ישראל לארצם - יברך. וכן הרואה לראשונה עיר חדשה שנבנתה, אם יתפעל מעוצמת ההתיישבות שבה - יברך. ובירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, מי שמתפעל מבניינה, ויראה כמה בניינים חדשים שמוסיפים שכונה קטנה לירושלים - אף שכבר היה בירושלים פעמים רבות, יברך על בניינה "מציב גבול אלמנה".
שמחה ונחת
שמחות גדולות היו לי באחרונה. לפני כשבועיים קבוצה של בנות סיימה את לימוד סדרת 'פניני הלכה'. תחילת הלימוד לפני כשש שנים עם בתי מילכה, ולאחר שהתחתנה ועברה לגור בבית אל, המשיכה את הלימוד אילנית וינברגר. הלימוד מתקיים בעיקר בשבתות ובחגים. מסיבת הסיום הגדולה עוד לא התקיימה.
לפני שבוע שתי קבוצות נוספות של בנות סיימו בפעם השנייה את לימוד כל התנ"ך במסגרת פרק יומי, כחצי שעה עד ארבעים דקות ביום. את השיעור מעבירות חנה שטיינבך והודיה רוזנברג. הלימוד מתקיים בכל ימות השנה בלא יוצא מן הכלל (בתשעה באב לומדות איכה). אף שהלימוד נקרא 'פרק יומי', בפועל הבנות מספיקות בממוצע פרק וחצי. בסיום עצמו השתתפו הורים וסבים וסבתות.
במקביל ישנן שתי קבוצות של בנים שלומדות פרק יומי בתנ"ך, ועוד שתי קבוצות של פרק יומי במשנה. מסתבר שארגון 'בני ציון' מעודד לימוד יומי בתנ"ך שמתקיים בעוד כשלושים מקומות. מרַכֵּז הארגון שהשתתף במסיבה לחש לאוזני שבהר ברכה מספר המשתתפים בלימוד גדול בהרבה מבשאר המקומות.
לקראת סיום החופש, עומד להתקיים סיום של כמאה בנים בספרֵי 'פניני הלכה' במסגרת סניף הר ברכה של תנועת אריאל. מעבר לשמחה ולנחת, יש ללמוד מכך שהעיסוק השיטתי בערך לימוד התורה משפיע.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
