ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בדף קלז ע"א נחלקו רבי ורשב"ג באומר "נכסי לך ואחריך לפלוני", אם יש יכולת לראשון למכור לאחר לעולם או שהשני מוציא מיד הלקוחות. ונאמר שם שגם לדעת רשב"ג שהמכר תופס והשני לא מוציא מהלקוחות אם הראשון נתן ללקוחות במתנת שכיב מרע אין המכר תופס, משום שמתנת שכיב מרע אינה נקנית אלא לאחר מיתה ואז כבר השני קדם וזכה.
בגיטין יד ע"ב דנה הגמרא באדם ששלח כסף ביד חברו ואמר לו שיוליך לפלוני ובטרם הגיע אליו מת המקבל, ויש סתירה בין ברייתות אם עליו להשיב לשולח או לתת ליורשי המקבל, ולכאורה הדבר תלוי אם אומרים שהולך כזכי או לא. הגמרא אומרת שאין הכרח לתלות זאת בשאלה אם הולך כזכי אלא יש לומר שלדעת כולם הולך לאו כזכי אלא שהברייתא האומרת שיתן ליורשי המקבל עוסקת במתנת שכיב מרע, שהואיל והמתנה חלה בדיבור היא כבר חלה ואילו הברייתא השנייה עוסקת בבריא.
שיטת התוס' והרא"ש
התוס' (ד"ה הא) והרא"ש (סוף סימן יט) מתקשים כיצד זוכים יורשי המקבל הרי מתנת שכיב מרע חלה רק לאחר מיתת הנותן, ואם המקבל באותה שעה לא בחיים אינו יכול לזכות וממילא לא יירשוהו בניו. ומיישב שדעת הנותן לתת למי שיהיה קיים בשעת פטירתו – בין אם זה המקבל בין אם יורשיו. לכאורה פשטות דבריהם היא שמקנה בשעת פטירתו בתנאי למי שיהיה קיים באותה שעה, ואם המקבל כבר מת נמצא שהשכיב מרע הקנה ישירות ליורשים. אך הם ממשיכים וכותבים שאף אם היורש עוד לא נולד בשעת פטירתו קנה משום שדברי שכיב מרע כמסורים ונתונים למפרע משעת האמירה. לפי זה הטעם שהיורש זוכה הוא שאביו כבר זכה משעת האמירה ואחר כך בנו יורשו.
הר"ן מתקשה בכך, כיצד מתיישבים הדברים עם דברי הגמרא בבבא בתרא שהמתנה חלה רק לאחר מותו. אולם מדברי התוס' מתבאר שהמתנה אינה חלה מראש בזמן האמירה אלא שלאחר מותו חל למפרע משעת האמירה. והדברים עדיין טעונים הסבר, כי הגמרא בבבא בתרא אמרה על פי זה שבאחריך לפלוני אם נתן הראשון ללקוחות במתנת שכיב מרע לא זכו משום שחל רק לאחר מיתה וכבר קדם להם פלוני שזוכה מיד עם גמר המיתה ולא לאחריה. וקשה, הרי אם חל למפרע נמצא מתברר למפרע שהלקוחות זכו עוד הרבה לפני פלוני.
הקצות (רנ ס"ק א) מיישב שלמרות שהם קונים למפרע, הואיל ויכול השכיב מרע לחזור בו קודם מותו הרי שיש במתנתו שיור, ובגלל שבזמן שעד לאחר המיתה יש שיור ואין המתנה מוחלטת, יכול במשך זמן זה לחול המכר ללקוחות, ומכיוון שחל הרי הוא מפקיע את המתנה של השכיב מרע.
אבן האזל (זכיה ומתנה ט, יג) חולק על הסבר הקצות ברא"ש ודוחה שאם חל למפרע לגמרי ומותו אינו אלא תנאי אין סיבה שיקנה פלוני ולא מקבל המתנה מהשכיב מרע. הוא עצמו מסביר ברא"ש שחל בשעת האמירה רק לעניין שיקנה המקבל לאחר מיתה, ודקדק כן בלשון הרא"ש, וכן דקדק גם החזון איש (אבן העזר סימן עד ס"ק א ד"ה ובקצה"ח). וכותב אבן האזל שאין זה דומה למשוך פרה זו על מנת לקנותה עוד שלושים יום, ששם רק מעשה הקנין נעשה עכשיו אך כל החלות נעשית רק בעוד שלושים יום, ואילו אצלנו כבר עכשיו חל לעניין שיקנה עוד שלושים יום. נראה כוונתו, שהוא קונה כעת זכות מסויימת בנכסים, וכשם שאפשר לקנות קרקע לפירותיה ופרה לחלבה כך הוא קונה קרקע לעניין שתיהפך להיות שלו לאחר מות השכיב מרע, כלומר, בדומה לשיעבוד נכסים שזו זכות מסויימת בגוף הנכסים שמשמעותה הוא זכות גבייה עתידית אם יוותר חוב, כך כאן זו זכות בנכסים שמשמעותה זכייה בהם בעתיד מיד לאחר מות השכיב מרע. לכן אם נתן הראשון במתנת שכיב מרע ומת אין מתנתו מועילה הואיל ולא זכו בעצם הנכסים אלא רק בזכות לקבלם ובינתיים כבר זכה פלוני. מאידך, הנותן מתנה ומת המקבל ויורשיו טרם נולדו, אף אם לא ניתן להקנות לעובר כאן המתנה תופסת הואיל וכבר זכה אביהם בזכות לקבלם.
הנתיבות (רנ ס"ק א) גם חולק על הקצות ומביא את הסבר המהרי"ט (חושן משפט סימן עד) שליפוי כח עשאוה כמתנה מהיום ולאחר מיתה ששיעבודו חל מהיום וזכות לאחר מיתה. כלומר, המתנה לא חלה לגמרי למפרע כדברי הקצות אלא חל רק שיעבוד ולכן פלוני קודם למקבלי המתנה. אולם צריך עיון לפי זה כיצד יכולים לזכות יורשי המקבל כשעדיין לא נולדו בשעת הפטירה הרי לא זכה אביהם אלא בשיעבוד בלבד, וכן הקשה האור שמח (זכיה ומתנה ט, יג). ואולי כוונתו כהסבר אבן האזל שאין זה שיעבוד בלבד אלא קניין לעניין שיזכה בנכס לאחר הפטירה, וכן ביארו בשיעורי רבי שמואל (גיטין סימן רפג).
המנחת אשר (גיטין סימן כג) מבאר את שיטת התוס' והרא"ש באופן שלישי, וכותב שכל הקניין והזכייה נעשה לאחר המיתה, אלא שתיקנו חז"ל שיוכל המקבל לקנות כאילו הקנה לו מחיים, ולכן גם יורשי המקבל שהיו עוברים בזמן הפטירה יכולים לזכות, ואף שהקניין נעשה בשעת המיתה ואז אינם ברי קניין, הפקר בית דין הפקר ותקנת חז"ל היא שיוכלו לזכות כאילו ההקנאה הייתה בשעת האמירה. על פי הסברו מיישב את הקושי שהעלנו בדברי התוס', שלכאורה יש הבדל בין תחילת דבריהם לסופם, שבתחילה משמע שמקנה ישירות ליורשים ובסוף משמע שמקנה בשעת האמירה לאביהם וממילא הם יורשים אותו. אך לפי הסבר זה מובן, כי גם לפי סוף דבריהם הכוונה היא שהיורשים זוכים ישירות מכח תקנת חז"ל.
שיטת הרשב"א
הרשב"א בגיטין מביא את הסבר התוס' אולם מציע אפשרות נוספת ליישב בין הסוגיות, ומבאר שפירוש הגמרא כאן הוא שאף שבבריא הולך לאו כזכי מכל מקום בשכיב מרע אלים דיבורו כשם שאלים לעניין שדבריו ככתובים ומסורים ולכן אצלו כן אומרים שהולך כזכי. לפי זה בסתם מתנת שכיב מרע שלא אמר "הולך" המתנה חלה רק לאחר מותו.
האור שמח (זכיה ומתנה ט, יג ד"ה אולם לדעתי) הביא סיוע מהירושלמי (פאה ג, ז) לכך שחל ממש למפרע. שם מוכח שכהן שנתן עבדו לישראל במתנת שכיב מרע שוב אינו יכול לאכול תרומה. אם המתנה הייתה חלה רק לאחר מותו אין סיבה שכבר כעת לא יוכל לאכול תרומה אלא ודאי מוכח מכאן שחלה למפרע. אך מנגד, מהבבלי מוכיח (בד"ה אולם באמת) שלא חלה למפרע, שהרי בכתובות נה ע"ב אומר שמואל ששכיב מרע שנתן מתנה בשטר עם קניין לא קנה, כי חוששים שמצד אחד לא התכוון להקנות אלא על ידי השטר והקניין ומצד שני לא התכוון להקנות אלא לאחר מיתה ככל מתנת שכיב מרע, ואין שטר לאחר מיתה. אם כל מתנת שכיב מרע קונה למפרע לא הייתה בעיה, שהרי גם כאן הייתה כוונתו שיקנה למפרע בחייו ואין חיסרון מצד אין שטר לאחר מיתה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
