ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת אסתר
סוגיית האימוץ של ילדים מאתגרת מאוד את התפיסה הפשוטה של מושג ההורות. האם ההורות מוגדרת לפי קשר הדם, דהיינו על פי אמות מידה ביולוגיות? האם לפי בית הגידול, דהיינו על פי אמות מידה פסיכולוגיות? האם לפי החוק, דהיינו על פי אמות מידה משפטיות?
בין יעקב לעשיו
ברומא העתיקה נחשב הבן לקניינו של האב, וכמו כל קניין, ניתן היה להעביר אותו מיד ליד - הן במכירה לעבדות והן במסירה לאדם אחר שיאמץ אותו כבן. מנקודת מבטו של החוק הרומי, האבהות היא מושג חוקי. מכאן נוצר המושג "ילד בלתי חוקי", המתייחס למי שנולד מחוץ למסגרת החוקית של הנישואין. מכוח זה הוכר האימוץ כהורות לכל דבר ועניין.
את התפיסה היהודית, המנוגדת, מנסח בבהירות הרי"ד סולובייצ'יק: "היהדות לא הכירה במוסד האימוץ בגרסתו הרומית, כיוון שמושג רומי זה בא להמיר עובדה ביולוגית בפיקציה משפטית, וכך ליצור את האשליה בדבר יחס טבעי בין ההורים המאמצים לבין הילד המאומץ. היהדות מבטאת את עמדתה במונחים שאינם משתמעים לשתי פנים: אין להתערב במה שהחליט הבורא להעניק לאחד או לאחר; אין שום היתר לשנות את מערכת היחסים הטבעית" (אדם וביתו, עמ' 69).
ואכן, המעיין בהלכה יראה יחס מורכב כלפי האימוץ. מצד אחד, במסכת כתובות (נ, א) כתוב: "'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת' (תהילים קו, ג) – וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? ...ר' שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן". בכך מביעים חז"ל הערכה עצומה להורים המאמצים, המקדישים את חייהם לגידולם של ילדיהם המאומצים.
מצד שני, ההלכה לא מכירה באימוץ כהורות לכל דבר - לא לדיני עריות, לא לדיני ירושה, לא לדיני כיבוד הורים ומוראם ואף לא לדיני אבלות. אומנם ההלכה מכירה ב'הורות פסיכולוגית', ומדין הכרת הטוב מחויב הבן המאומץ לכבד את ההורים המאמצים ואף להתאבל עליהם במותם, אולם קשר זה אינו מחליף את ההורות הטבעית המבוססת על קשר הדם.
הפיקציה הנוצרית
בשולי הדברים נעיר כי הטענה שאפשר להפקיע את ההורות הטבעית וליצור במקומה הורות מלאכותית, משליכה על הוויכוח העמוק שבין היהדות לנצרות.
כיהודים, מאמינים אנו בכך שעם ישראל הוא בנו הטבעי של הקב"ה, אשר יצר אותו לו לעם ביציאת מצרים. הוא הודיע באמצעות משה עבדו: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב), וחזר והודיע בנבואת ישעיהו (מג, כא): "עם זו יצרתי לי" - שהוא לנו כמו אב שיצר והוליד את בנו. מכיוון שכך, הקשר שבין הקב"ה לעם בריתו לא ניתן להפקעה בשום מצב ובשום תנאי. וכך אומר ר' מאיר: "בנים אתם לה' אלוקיכם - ...בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" (קידושין לו, א). גם אם אתם חוטאים, גם אם אינכם מאמינים - בסופו של דבר תתקיים בכם נבואת הושע (ב, א): "והיה במקום אשר ייאמר להם לא עמי אתם, ייאמר להם בנֵי א־ל חי".
באה הנצרות וטענה כי מאחר שעם ישראל סירב להאמין במשיחיותו של אותו האיש, חדל "ישראל שבגוף" להיות בנו של הקב"ה, ובמקומו באו המאמינים הנוצרים, שהם "ישראל שברוח". גם כאן באה ההורות החוקית והתיימרה להחליף את ההורות הביולוגית.
בשנים האחרונות מתרחב השימוש ב"הורות חוקית" או "הורות שברוח", כאשר ילדים נולדים מקניית זרע או ביצית או משכירת רחם (פונדקאות) מבלי שיהיה ביכולתם להכיר את השותפים הביולוגיים ביצירתם. בתי המשפט מרבים לתת צו הורות פסיקתית לבני זוג חד־מיניים למרות שלפחות אחד מהם אינו קשור בשום קשר ביולוגי אל הילד (עיינו במאמרם של הרב מיכאל ויהודה פואה, 'הורות לפי אופנה', בכתב העת 'השילוח', גיליון 25, עמ' 134-115). כל זה מחדד את השאלה מהי בעצם הורות.
ההלכה היהודית שוללת, כאמור, את הניסיון להגדיר הורות על פי פרמטרים משפטיים גרידא, וקל וחומר שאינה מכירה בהורות כבעלות של ההורים על ילדיהם, כפי שהיה מקובל במשפט הרומי. העמדה הרווחת בבתי הדין הרבניים לא מגדירה את ההורות כאוסף של זכויות - לא של ההורים ולא של הילדים. גם ניסיון להגדיר את ההורות כסוג של אפוטרופסות לא עולה בהצלחה, מפני שההבדלים ההלכתיים בין אפוטרופוס לבין אב ואם הם גדולים מאוד.
הקשר הרגשי העמוק שיש בין הורים לילדיהם לא יכול להיות מוסבר על ידי שום הגדרה משפטית. ההורות היא הרבה יותר מכל זה. ידועה המימרה במסכת נדרים (סד, ב): "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי' (בראשית ל, א)".
וכך נכתב בספר חובות הלבבות: "כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקוותו בו. והלא תראה כי הוא מרגיש עליו יותר מגופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו, ולדחות כל נזק מעליו, ונקל בעיניו סבל הטורח והיגיעה בעד מנוחתו, עם מה שהוטבעו עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם" (פתיחה לשער ג).
הבנים והבנות גם מעניקים להוריהם המשכיות הקושרת אותם אל הדורות הבאים ואל הנצח. בגמרא מובאת המימרה: "יעקב אבינו לא מת... שנאמר: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב... כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך' (ירמיהו ל, י). מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים" (תענית ה, א). משמעות הדבר היא שהבן ממשיך את קיומו של אביו. זה מה שמונח ביסודה של מצוות חינוך, שבאמצעותה ממשיך הבן את מורשתו הרוחנית של אביו. זוהי גם המשמעות של הירושה, שאינה רק סידור טכני של חלוקת העיזבון מתוך הערכת רצונו האחרון של הנפטר. העברת הנחלה לבנים ממשיכה את קיומו של האב דרכם (בעל המאור לרי"ף, בבא בתרא נב, א; רמב"ם עירובין פ"ב ה"ב) כשהם ממשיכים את מפעל חייו הכלכלי.
ובעוד שהבן מעניק לאב את ההמשכיות, מעניק האב לבנו את הזהות. היטיב לנסח זאת הרב יונתן זקס: "כדי להגיע לתחושת שייכות, כל אחד מאיתנו צריך לדעת דבר מה על אודות קורותיו האישיים - מי הולידו, מניין בא ואיזוהי ההיסטוריה שהוא חלק ממנה. אנו נוכחים בכך בצורה חריפה מכול במקרים שבהם, מסיבה כלשהי, חסר לנו הידע הזה. ילד מאומץ מפתח כמעט תמיד סקרנות לגבי הוריו הביולוגיים, סקרנות שבמקרים מסוימים מגיעה לממדים כפייתיים. הדבר נכון גם לגבי ילדים שהוריהם נטשו אותם לפני שהיו מסוגלים לפתח קשר... שאלת זהותו של אדם היא שאלה בסיסית, ואין לו אפשרות לתת לה מענה מבלי שידע שהוא חלק מעבָר מסוים מוגדר" ('רדיקלית אז רדיקלית עכשיו', עמ' 36).
הורות במעברים בינלאומיים
על פי זה נוכל להבין שתי הלכות הסותרות לכאורה את כל מה שכתבנו. האחת - שמי שנולד להורים שאחד מהם אינו יהודי לא מתייחס לאביו, אלא לאמו, שהיא גם הקובעת את השייכות הלאומית שלו. השנייה - ש"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", והוא מתנתק מקשריו המשפחתיים הקודמים. משתי הלכות אלו עולה שההורות אינה נקבעת על פי קשרי דם אלא על פי הגדרה חוקית.
אולם דווקא לפי מה שכתבנו, שההורות היא קשר של זהות, הדברים מתבארים היטב. על העיקרון הזה עמד מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל: "ומכיוון שגירות פירושה כניסה לעם ישראל... בזה מתנתקים כל הקשרים המשפחתיים שקשורים עם הזהות הלאומית הקודמת; שאם הגר הוא בן עם ישראל, אינו יכול להיות בו בזמן גם שייך למשפחה שהיא חוליה אחת של העם שממנו בא" (חוות בנימין סי' סז אות יד).
זהות משפחתית למשפחת גויים וזהות יהודית הן תרתי דסתרי. רק זהות משפחתית למשפחה יהודית יכולה לקיים את הזהות הלאומית היהודית.
כך רואים אנו גם במגילה. פעמיים רואים אנו כיצד אסתר שומרת על זהותה המשפחתית ברגעים מכריעים בחייה. כאשר מגיע תורה לבוא אל המלך אחשוורוש, נאמר: "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל" (אסתר ב, טו), וגם כאשר פונה אסתר ומבקשת "כתבוני לדורות", נאמר: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי" (אסתר ט, כט).
אסתר שומרת על זהותה הביולוגית כ"בת אביחיל", ומכוח זה שומרת על זהותה הלאומית כבת לעם היהודי. זה מה שנותן לה את הכוח לסכן את חייה כדי "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה" (אסתר ד, ח), לזעוק לפניו: "תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" (אסתר ז, ג), ואף לומר לו בהמשך: "איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי" (אסתר ח, ו).
שמירה זו על הזהות המשפחתית והזהות היהודית היא שהביאה את נס ההצלה בפורים. כן תהיה לנו!
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין וראש מרכז אחווה למדיניות חברתית יהודית
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
