ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
בכל יום שישי, היה נוהג רבי חיים לבוא לבית הכנסת לקבל פני שבת מלכתא מבעוד יום, והיה קורא את שיר השירים בדביקות רבה. להפתעתי הגדולה, שמתי לב, שרבי חיים מתרגש במיוחד ופורץ בבכי גדול בעת שהיה קורא את הפסוק "הנך יפה רעייתי... עינייך יונים". לא הבנתי, למה מכל הפסוקים המרגשים שבמילת שיר השירים, הוא פורץ בבכי דווקא בפסוק זה.
פעם אחת, העזתי ושאלתי אותו – 'רבינו, מפני מה אתה בוכה דווקא בפסוק זה?'
ענה לי הרב, אספר לך מעשה מיוחד שאירע לי בעת שכיהנתי כרבה של מוסקבה. באותם ימים, מוסקבה הייתה מחוץ ל'תחום המושב' של יהודי רוסיה, והתגוררו בה רק יהודים עשירים מעטים, שבזכות כספם התירו להם להתגורר בעיר זו. לפיכך, אני כרב המקום שימשתי גם כמוהל ודאגתי לצרכים הרוחניים השונים של הקהילה.
ערב אחד, דפק על דלת ביתי אדם רעול פנים, שהיה עטוף כולו מכף רגל ועד ראש. האורח האלמוני ביקש לדבר עימי בסתר בחדר הפנימי. הכנסתיו לחדר, והוא סיפר לי שנולד לו בן, וברצונו שאמול את בנו במועד מסויים.
אך תנאי מיוחד היה לו. הוא מתפרנס ממכירת פסילים ושאר תשמישי הדת הנוצרית, ולכן עליו להסתיר את עובדת היותו יהודי, כי אם תיוודע זהותו האמיתית הרי שהוא מסתכן בנפשו. לפיכך, אסור שייוודע לאיש שבנו נימול. הוא ביקש שהברית תיערך בסתר ביתו, כשרק הסבתא תהיה נוכחת, ואף אני המוהל אגיע למקום מחופש ומוסתר.
הסכמתי לתנאי המיוחד, אבל בתמורה לכך הצבתי גם תנאי מיוחד משלי. ביקשתי שהאב יופיע למפגש נוסף בביתי כשבוע אחרי הברית. האב הסכים לתנאי, והברית יצאה לדרך.
ואכן, לאחר שבוע, הופיע האב בביתי בפעם השנייה. נכנסתי עימו לחדר הפנימי ושאלתי אותו שאלה אחת בלבד – הרי אתה תמשיך להסתיר את הזהות היהודית שלך, ולכן תיאלץ גם ללמד את בנך להסתיר את יהדותו, ולמעשה תחנך אותו לגדול כגוי. אם כך – למה את מל אותו ומסבך לו את החיים?
ענה לי אותו אדם – אכן, אגדל את בני כגוי, אבל חשוב לי שאם בני ירצה לשוב לחיק העם היהודי, תהיה לו דרך חזרה.
באותה שעה, אמר רבי חיים לרבי אריה, הבנתי את פשר הפסוק "הנך יפה... עינייך יונים". הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת, שאדם שמוצא גוזל של יונה שעדיין מדדה, הרי אם הוא בתוך מרחק של 50 אמה משובך מסויים, הוא שייך לבעל השובך, כי עד 50 אמה יש לגוזל קשר עין לשובך, וגוזל תמיד שומר על קשר עין עם השובך שלו, כדי שיוכל לחזור לשובך.
מאותו יהודי למדתי, שאפילו היהודי הרחוק ביותר, שכבר עזב את השובך, שומר על קשר עין עם השובך, כדי שיוכל לחזור אליו. וזו הכוונה – 'עינייך יונים'.
יודעים אנו, שגם זוג השומר על נאמנות גמורה זה לזו מכונה 'זוג יונים', כי לעולם הוא לא נפרד. ומבחינה זו – עם ישראל והקדוש ברוך הוא דומים גם כן לדוד ורעיה, שעיניהם יונים, ולעולם לא נפרדים.
עניין זה נרמז אולי בכלי המקדש שבפרשתנו. על שניים מכלי המקדש הצטווינו לעשותם 'מקשה' - הכרובים היוצאים מהכפורת והמנורה. וודאי סודות עמוקים יש בדבר, אך אולי הסוד המצוי בכפורת והכרובים קשור לרעיון בו פתחנו.
מצאנו שכל כלי המקדש, כשאבדו או נותצו בחורבן, בנו אותם שוב. הכלי היחידי שנבנה באופן חד פעמי הוא רק ארון הברית עם הכפורת והכרובים. לפיכך, בבית שני לא היה ארון הברית, כי כבר נגנז בסוף ימי בית ראשון (יומא נג:), וחדש לא עשו. (עיין רש"ש יומא נג: שמבאר שאולי נבע העניין מכך שהארון נבנה דווקא לצורך לוחות העדות. טעם אחר נתן המנחת חינוך מצווה צה, שביאר שיש איסור לעשות כרובים חדשים, מבלל האיסור "אלוהי זהב לא תעשון איתי", אם כך לשיטתו יש אף איסור מפורש לעשות כרובים אחרים).
יודעים אנו, שהכרובים מבטאים את האהבה והחיבור בין כנסת ישראל לאבינו שבשמיים, ובשעה שישראל עושים רצונו של מקום הרי פניהם איש אל אחיו, וכשחלילה, עוברים על רצונו של מקום, הם מסתובבים אחור אל אחור.
באה הכפורת ומלמדת אותנו, שאף על פי שנוצר ריחוק ופירוד, בכל זאת יש תמיד קרבה ואחדות. גם בעיתות חטא וריחוק, כששני הכרובים מצויים במצב אחור לאחור, הם עדיין מקשה אחת, גוף אחד. נמצא שלעומת דתות השקר המנסות לטעון, חלילה, שה' זנח את ישראל, באים הכרובים ומלמדים אותנו שזו יצירה חד פעמית, הברית והקשר הם חד פעמיים, ולעד תהיה רק כפורת אחת, שבה הכרובים המייצגים את ברית ה' וישראל עשויים מקשה אחת בקשר בל ינתק.
וסמוכים ובטוחים אנו שהארון יתגלה שוב, כשהכרובים פניהם איש אל אחיו, ויכריז בהדרת יופיו – מקודשת, מקודשת, מקודשת!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
