ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
במסכת כריתות (ו, א) נאמר: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי". בליל התקדש החג, טרם האר השחר שבו יסומן הכיוון לשנה כולה, אנו מכינים עצמנו לתשובה על ידי אכילת הסימנים: "הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה... נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה" (של"ה, מסכת ר"ה, פרק נר מצווה, כב). בהתאם לזאת קיים סדר פנימי באכילת הסימנים (על פי עולת ראיה ב, עמ' שיט), סדר המרומם את אישיותו של האדם באופן מדורג אל התשובה:
תפוח בדבש: "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אנו פותחים בתפוח: "מאי דכתיב 'כתפוח בעצי היער' - למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח, ב). הקדמת ה"נעשה" של עם ישראל עוד טרם השמיעה וההסכמה המגיעה מתוך בחירה, מבטאת את שייכותנו הטבעית אל הקודש. כלומר, תהליך התשובה של האדם הישראלי מתחיל מן ההכרה בנשמתו הטבעית־טהורה, המתוקה מדבש ומנופת צופים. נשמה הקודמת לכל הקלקולים שנגרמו לאחר מכן על ידי מעשיו. מתוך כך נולדת בו הוודאות בהצלחתה 'הטובה והמתוקה' של התשובה - ו"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה ושמחת העוז שצריכה להיות מתלבשת בנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו" (אגרות הראיה ב, שעח).
רוביא: "שירבו זכויותינו". הצד האלוקי הקיים בנו לא נותר ברובד הנשמתי־מופשט לבדו אלא ניכר גם בתכונות הנפש. עם ישראל מאופיין בזכויות, קרי, בתכונות אופי המוטבעות בנפשנו עוד מימי האבות: "כל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו" (משנה אבות ה, יט). בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו באופן לא בחירי. חפצים אנו שיצאו לפועל אותם זרעים הטמונים בפרי האדמה, ב'אֲדָמיוּת' שבנו.
כרתי: "שייכרתו שונאינו". לאחר נקודת המוצא, קרי, ההפנמה כי בנפשנו מוטבע צד אלוקי אשר איננו ניתן לקלקול - ניתן כעת להתייחס לגוף ולכישלונותיו בפרספקטיבה חדשה, מתוך ביטחון והכרת ערכנו. ראשית, ההכרה המדויקת בחטא! כדברי המשנה בברכות (א, ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר... בין תכלת לכרתי", כי "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" (ברטנורא, שם). כלומר, תחילה יש להבדיל בהבחנה דקה בין הצדדים הרעים שבנפש, ה'שונאים' הפנימיים - שאותם יש לכרות, לבין התכלת, הצדדים החיוביים - שאותם יש לטפח. זיהוי והכרת החטא מביאים ממילא להכרתתו מן הנפש, תהליך הכרוך בכאב ובהמעטת הכוחות: "המכאוב שמרגישים ברעיון התשובה... הוא בא מפני הניתוקים שחלקי הנפש הרעים... מקלקלים את הנפש ופוגמים אותה, ועל ידי התשובה הם הולכים וניתקים ונעקרים, וכל ניתוק מביא כאב, ככאב של עקירת איברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה" (אורות התשובה ח, א).
סילקא: "שיסתלקו אויבינו". לאחר ההכרה בחטא וכריתתו מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הינו העזיבה והסילוק המוחלט של החטא, 'האויב' הפנימי של הנפש: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (הלכות תשובה ב, ב). זאת ועוד, עם הסילוק המוחלט של החטא מתחילה עבודת השיקום הנפשי: 'סליק' בארמית משמעו 'עלייה' - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל על.
תמרי: "שייתמו שונאינו". כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה. העוונות, שונאי הנפש, כלו ותמו, ונפשו של האדם מתבשרת כי תם עוונה: "הרואה תמרים בחלום - תמו עוונותיו, שנאמר 'תם עוונך בת ציון'" (ברכות נז, א). תום העוון הוא אף הפתח לתמימותה ושלמותה של הנפש: "נגד כל חלק של כיעור שמסתלק מנשמת האדם על ידי הסכמתו הפנימית של אור התשובה - מתגלים עולמות מלאים בבהירותם העליונה בקרב נשמתו. כל העברת חטא דומה להסרת דבר החוצץ מעל העין הרואה, ואופק ראייה שלם מתגלה, אור מרחבי שמיים וארץ וכל אשר בהם" (אורות התשובה ה, ב).
קרא: "שייקרע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו". תשובה שלמה ותמימות נפשית, בכוחן לשנות את המציאות. יש בהן קריאה לבריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את המעשים" (הלכות תשובה ב, ד). שינוי האישיות דורש מאמץ אדיר ו"אין מראין דלועין (קרא) אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו" (ברכות נו, ב). יתרה מזאת, הדלעת משמשת ככלי שאיבה: "דלעת יבשה וממלאים בה מים" (ברטנורא על משנה שבת יז, ו) - מבקשים אנו לדלות מקרבנו כוחות פנימיים על מנת להתחדש, לקרוע את גזר הדין, לעצב ולקרוא מהות חדשה לחיינו.
רימון: "שנרבה זכויותינו כרימון". לעומת בקשת ריבוי הזכויות הטמונות בנו מזכות אבות, ללא בחירה ומאמץ מצידנו (שאותה ביקשנו ברוביא) - אנו מגיעים לרימון. כעת, לאחר תהליך התשובה הארוך, אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם מתוך עבודה ועמל אישי. זכות הבנים איננה יכולה להסתמך רק על זכות האבות, אלא מבקשת להמשיך ולגלות את זכות אבות בזכויות משלנו, בריבוי תורה ומצוות: "הרואה רימונים בחלום... אם תלמיד חכם הוא, יצפה לתורה, שנאמר 'אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני'. ואם עם הארץ הוא, יצפה למצוות, שנאמר 'כפלח הרימון רקתך', מאי 'רקתך'? - אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז, א).
ראש דג: "שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים... שנהיה לראש ולא לזנב". הגענו לסופו של התהליך: הכוחות האנושיים, אשר זוככו על ידי התשובה, יכולים כעת לפרות ולרבות ללא מועקות או חשש ממבטים חיצוניים של עין רעה - "(צדיקים) שאין בהם צמצום של הכרות חיצוניות ואין עין הרע שולטת בהם מפני שהם עוֹלֵי עין, עומדין למעלה מהסגנון החיצוני, כנונין רברבין דשייטין בימא רבא" (ערפילי טוהר, ק). התעצמות הכוחות הטהורים מביאה אותנו ל'ראש': לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
אמן כן יהי רצון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
