ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
ובכן המלך והמן הגיעו, ועכשיו המלך שואל שוב "מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות וְתֵעָשׂ" (אסתר ה, ו). ושוב לתמהוננו אסתר נמנעה פעם נוספת מלענות לשאלתו, אלא בִּקְשָׁה "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ: (אסתר ה, ח). מה הענין של "מחר"?
דרשה של חז"ל ידועה, ע"פ מדרש "ילקוט שמעוני" למקרא זה (רמז תתרנ"ו), שכל מפלתו של עמלק הוא ענין של "מחר", ומהר"ל ביאר המושג ב"אור חדש" (על אסתר ה, ה; עמ' קסז). וגם הרב יצחק הוטנר טיפל בביאור המדרש ("פחד יצחק, פורים, עמ' מא). אבל אנו נרדוף אחרי פשט פשוט כדברי חז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, א). הרי יש סכנת נפשות בסירובה של אסתר, וכמו להתל במלך. גם כשהתפרצה להכנס אל החצר הפנימית, לא ענתה ישירות מה תבקש. וגם בבוא המלך אל המשתה, נמנעה מלענות לדרישתו. והרי עלול אחשורוש לכעוס על סירובה ולהרוג אותה כמו שהרג את ושתי, שגם היא לא נשמעה בקולו?
חיפשתי בהרבה ספרי מפרשים מפורסמים מה יענו על שאלה זאת. מצאתי רק שלשה שענו. ר' אברהם אבן עזרא על המקרא הנ"ל עונה (ה, ו) "איחרה אסתר לדבר ביום הראשון במשתה-היין בעבור שלא ראתה שום אות שחידש השם ית' בעבור תענית ישראל. וכאשר ראתה ביום השני דְבַר גדולת מרדכי, חזק לבה". והעתיק הגר"א הדברים בביאורו לאסתר. אבל תשובה זו קשה. מניין לאדם כאשר פונה להציל חיי עם-ישראל עליו לדרוש שהקב"ה יתן סימן? היכן מצאנו זאת בכל פעולה שאנו עושים לשם הצלה, שעל הקב"ה לתת לנו סימן? ועוד, הלא בינתיים היא גם מסכנת את חייה, וללא שום תועלת!
הרב משה דוד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל, עונה 1 כי טרם נתמלאו שלשה ימים של צום כלל ישראל, ובהם ע"ב שעות גימטריא "חסד", ולכן המתינה למלאות את הסכום שהוא סגולה מועילה. תשובה זו קשה לקבל, כי ודאי בכלל ישראל כולו היו הרבה זקנים וחלושים ואי אפשר להם לצום ממש שלושת ימים לילה ויום. ולפי מהר"ל, 2 הפסיקו הצום בשקיעה וְטָעֲמוּ מזון, לפני שהתחילו צום של יום הבא. ובזה הרי חסרו ע"ב שעות. ועוד אם כן מדוע נכנסה לחצר הפנימי של המלך מתי שנכנסה, ולא המתינה יום אחד נוסף לפני שתכנס אליו, כדי להשלים ע"ב שעות?
הפרשן השלישי הוא המפורסם ר' אליעזר אשכנזי, בעל "יוסף לקח" על אסתר, שהגר"א העתיק ממנו הרבה. הוא כותב שכדי להשפיע על אחשורוש, היתה צריכה גם אסתר להשתתף בשתיה. אבל כיון שהיתה עדיין ביום השלישי של הצום, לא יכלה לשתות יחד אתו. לכן דחתה את בקשתה עד למחרת. תשובה זו חלושה, שהרי צפתה מראש שלא יכלה לשתות אז, ומדוע לא עיכבה כניסתה לחצר הפנימי עד למחרת, ולא להיות חפוזה להכנס מיד. והרי היה אז עדיין חודש ניסן, ועד אדר של היום המיועד להשמדת היהודים היה מספיק זמן רב כדי לבקש.
ובלומדי ב"תורה תמימה" (על אסתר פרק ה ס"ק ט"ו), כותב לענין אחר, בלי קשר לשאלה שלנו: "כי מִטֶבַע חום המשתה להתרגש ולהתפעל, לרחמים או לרוגז. וחשבה שאולה יחוס המלך עליה, או שיתרגז על המן, כאשר באמת כן היה".
ולזה אני מצרף מה שלמדתי ב"חמש מגילות" ("דעת מקרא", הוצ' מוסד הרב קוק, מבוא למגילת אסתר, עמ' 6) בחקירת העורך מי הוא המלך אחשורוש, אם הוא זהה לארתחששתא, 3 שציוה להפר הקמת בית המקדש (עזרא ד, ז). בין יתר הסימנים שנתן לזיהוי זה, הוא מביא מההיסטוריון והסופר היווני הקדמון פלוטארכוס, בביוגרפיות שכתב על אנשים מפורסמים בתקופות לפני הספירה הכללית, בו סמך על רשימות עתיקות-עתיקות שלא הגיעו לידינו. הוא מוסר כי ארתחשסתא זה היה אכזר גם לנאמנים לו, והיה נתון להשפעת פלגשיו, ומביא עוד כמה פרטים-מזהים הדומים למעללי אחשורוש. ואחד מהפרטים שם הוא שהיה מתפאר ביכולתו הגדולה לשתות הרבה יין ולא להשתכר 4 (פלוטארכוס, פרק ו) [עד כאן]. התכונה מזכירה לי דברי גערה של ישעיה הנביא "הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר" (ישעיה ה, כב) וביאר שם "דעת מקרא" אנשים "המתרשלים במילוי חובתם, ומכלים את כוחם בשתיית יין, והיא בעיניהם הגבורה, כמנהג המתמכרים לשתיה, המתפארים בכוחם לשתות הרבה בלי להשתכר" [עכ"ל].
ובזה בס"ד מצאתי מענה לשאלה מדוע אסתר דחתה את הבעת משאלתה עד למחר. היא היתה מעוניינת לבקש מהמלך לתלות את המן, שהוא היה ממש מכובד ביותר, ראשון-במעלה מכל השרים. כדי שתטה את המלך לעשות מהפך קיצוני כזה עליה לפעול לאיבוד עשתונותיו, שיתפעל על ידי הרבה היין. לכן לא יכלה לבקש ממנו זאת בבואה לחצר הפנימי של המלך, כי עדיין לא שתה אז יין. הצטרכה להזמין אותו למשתה היין.
בדקתי בקונקורדנציה ומצאתי כי המלה "משתה" מופיעה במגילה עשרים פעמים. ארבע פעמים לעניני משתאות שערך אחשורוש, ופעם אחת ע"י ושתי, וחמש עשרה פעם בקשר למשתאות אסתר. [אגב, מזה מקור למנהג חז"ל לשתות יין בפורים, כי כל המאורעות ארעו ע"י יין]. הגדרת "משתה" אינה סעודה של לחם ובשר בלבד, אלא אם כן יש שם גם יין, לכן אינו נקרא "סעודה" אלא "משתה". אבל ארבע פעמים במגילה היא לא רק מכונה "משתה" סתם אלא בצירוף מלת "יין", "משתה יין" (אסתר ה, ו; וכן פרק ז, פסוקים ב, ז, ח הנוגעים לעניננו, עת ניסתה אסתר להשפיע על אחשורוש). כלומר שעיקר מסיבת המשתתפים היא אך ורק ביין, בלי מאכלים אחרים נוספים. 5 כי ענין המפגש הוא אך ורק יינות שונים, מכל הסוגים, מכל מיני שנות-ייצור וכדומה לטעמים שונים.
אסתר קיותה לבקש בקשתה מהמלך להציל את עמה, עת שהוא מושפע הרבה מהיין. אבל לפי דברי פלוטארכוס המלך הזה [ארתחשסתא] היה מורגל מאד ביין ולא איבד עשתונותיו ביום הראשון של המשתה. לכן בראותה זאת ביום הראשון בִּקְשָׁה דחיה ליום נוסף, כדי לנסות שמא מחר תצליח יותר להטות אותו למלאות את בקשתה להציל את עמה, ושמא אגב כך גם לתלות את המן.
וכך היה! לפעמים המתינות מועילה. תמיד עדיף לחכות עד יבשילו התנאים המוכשרים-יותר להשגת המטרה, מאשר לאחוז בהשתדלות חפוזה כאשר ספק יש אם תועיל במצב הנוכחי. זאת במיוחד אם מדובר רק להמתין זמן קצר של יום אחד. גם זאת אחד מהלימודים החינוכיים שיש ללמוד מהמגילה הזאת.
^ 1.בביאורו למגילות, שיר השירים, רות, איכה, אסתר, מהד' שנת תשמ"ט עמ' רלח.
^ 2.אור חדש, על אסתר ד, טז, עמ' קנח.
^ 3.יש מחלוקת פרשנים מי הוא ארתחששתא זה. אבל חז"ל במדרש אסתר (א, ג) אומרים כי הוא עצמו אחשורוש (המוזכר בעזרא ד, ו) שציוה להפסיק בנין בית המקדש. וכן אמר תרגום ראשון לפסוק הראשון של המגילה, וכן אמרו שם על פסוק זה ר"א אבן עזרא, וכן רלב"ג. וכן אמרו ר' משה קמחי [אחיו של רד"ק], וכן ר' ישעיה מטראני [דבריהם הובאו במהד' בר-אילן "מקראות גדולות- הכתר" לספר עזרא ד, ו]
^ 4.ויש לזה גם רמז בדברי חז"ל. כאשר דרש אחשורוש שאשתו וַשתי תופיע לפני קהל האורחים שבמשתה, ללא בגדים, שלחה לו ע"י שליח מלים מעליבות [כאן תרגמנו הגמרא לעברית]: "ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו' (אסתר א, יב) למה דלקה בו כל כך? [=הערת צוריאל, שהמקרא הכפיל לשונו, גם קצף גם חימה? אמרה] 'בן שומר סוסים של אבא, אבא [=בלשאצר, דניאל ה, א] לפני אלף שתה יין ולא השתכר, ואותו איש [אחשורוש] השתטה ביינו'! מיד 'וחמתו בערה בו' [עכ"ל הגמרא]. לא כעס על מה שסרבה לבוא, אלא כעס על שפגעה בכבודו, במה שתמיד הוא התפאר והתרברב שאפשר לו לשתות יין בכמות מרובה ולא ישתטה ביינו, וכאן הכריזה מול עם ועדה שאינו כן. ומפני זה בלבד גזר עליה עונש מות. והרי מקור כדברי ההיסטוריון הנ"ל].
^ 5.כהגדרת חז"ל "חברים שהיו מסובין לשתות יין" (פסחים קב, א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
