ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: ס (דברים כ"א י – יד).
מאמר חז"ל המפורסם ביותר בנושא כאוב זה, מופיע במסכת קידושין: "יפת תואר - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" (דף כא ע"ב/ דף כב ע"א).
במבט ראשון, המסר הוא, שלעתים כדאי להיכנע ליצר הרע, אם האפשרות האחרת היא עוד יותר גרועה. עיון במילים מגלה תופעה מופלאה שמשנה את כל התמונה. הלוחם, נתקל לכאורה בנערה "קלה להשגה" (היא שייכת לצד החלש במאבק, זה שהפסיד במלחמה), והוא נכנס להתמודדות עם יצר הרע שלו. וראו זה פלא! התורה משתמשת דווקא בכינוי אישה ואפילו אישה נשואה: אֵשֶׁת. שלש פעמים חוזרת התורה על ביטוי זה, ודווקא על ביטוי זה. לא זו אף זו, התורה משתמשת באותו ביטוי המשמש לתיאור מעשה הקידושין, המופיע אף הוא בפרשתנו: וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה = כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה (דברים כ"ד א, עיינו גם קידושין דף יא ע"ב).
מדובר כאן בשני מצבים הרחוקים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב. בפרשית אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר מדובר, במציאת פורקן ללחצים של יצר הרע, ואילו הפסוק השני עוסק באיש ואישה המתקשרים זה לזה בקדושה ובטהרה, כדי להקים בית ומשפחה, שהשכינה שורה בו – "זכו שכינה עמהם" (עיינו סוטה דף יז ע"א).
מה המסר?
נפילתה של הנערה בשבי, מזכירה לנו פרשיה אחרת, גם שם מדובר בשליט ונשלטת, אדון ושפחתו. התורה מלמדת אותנו:
"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה ... אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ: ... כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ... שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כ"א ז – י).
אדם המחליט לשאת את שפחתו, איננו רשאי להתעמר בה, להשתמש בה כחפץ ולמכרה לאיש אחר. יש רק דרך אחת ליצירת קשר - לשאת אותה כאישה מכובדת, עם כל הזכויות, ליצור עמה קשר רגשי, נפשי, רוחני ולדאוג לכל צרכיה, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע, גם הגשמיים.
זהו גם המסר בפרשית אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, אף אחת! (כפשוטו, גם מי שאין מי שיגן עליה, כמו: שבויה או שפחה, או שיכורה חסרת ישע) איננה כלי לסיפוק יצרים. קשר בין איש ואישה משמעותו בניית מערכת קשרים, שמבוססת על כבוד הדדי, התחשבות ושותפות. נכון, זה כולל גם קשר גופני, אבל גם קשר זה מבוסס על רגשות נעלים של אהבה, שבסיסה הוא אהבה גבוהה ומקודשת ולא סיפוק יצרים נמוך. (גם אם הקשר שיווצר עם השבויה, יהיה בדרך היותר מתוקנת, עדיין הסכנות מרובות, ואין כאן המקום להרחיב)
דברים אלה נכתבו לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנים, בתקופה בה היה נהוג לחלק כשלל נשים מקושטות, למטרה מאוד מסוימת. עיינו כדוגמא בפסוקים המתארים את מנהגי הכנענים, בזמן שבישראל ההנהגה הרוחנית הייתה בידי דבורה הנביאה:
"הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל" (שופטים ה' ל).
הרף הרוחני שפרשתנו מציבה גם בפרשת אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, הוא מעל ומעבר, המציאות בכנען והדרישה התורנית רחוקים זה מזה אכן, כרחוק מזרח ממערב.
החדשות מהשבוע האחרון חייבות לעורר את החברה בישראל לדיון מעמיק בתחום זה. בחברה המבוססת על ערכים של כבוד הדדי, ערכיות ושמירת צלם האלקים שיש לכל אדם, אין מקום למציאות כזאת. אף אחת אינה סמרטוט, לכל אחת הזכות להיות אִשָּׁה - שותפה אמתית של אִישׁ ואז "זכו שכינה עמהם".
הבה נתפלל לתיקון יסודי גם בתחום חשוב זה.
חברה המשלימה או, ח"ו, מעודדת (גם בקבלת פנים בנתב"ג) תופעות מסוג זה, איננה זו שדואגת לזכויות הפרט של כל אזרחיה ובוודאי הרבה פחות יהודית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
