^ 1 תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב:
"אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".
^ 2 זהו פשט דבריו, ולא כאשר רצו לפרש שישתה וילך לישון, שאם כן ה"אדלא ידע", הוא מכח השינה ואינו קשור כלל ליין.
^ 3 מגילה דף ז עמוד ב:
"רב אשי הוה יתיב קמיה (דרב כהנא) [/דאמימר] נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? - דלמא טרידי בסעודת פורים - אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא? - אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. אמר ליה: אמר רבא הכי? [אמר ליה: אין]. תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה".
^ 4 בבא מצעיא עח ע"ב:
"דתניא מגבת פורים לפורים. מגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבד אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן והמותר יפול לכיס של צדקה...".
רש"י שם:
"מגבת פורים לפורים- מעות שגובין הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים.
לפורים- כולה יתנוה לעניים (ד)[ב]פורים.
ואין מדקדקין- לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה.
אבל לוקחין את העגלים- לרוב בכל המעות.
והמותר- שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה".

תוס' שם:
"מגבת פורים לפורים - וא"ת דאמרינן בערכין מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה...וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי בפורים דוקא".
^ 5 לכאורה רוצה לדרוש שמה שהצליח המן למשול על עם דל הוא מכח צירוף אחשורוש עם נבוכדנצר (ושתי בת ביתו).
^ 6 "כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו, ולא הוה נגעה בהו".
^ 7 "רבי אלעזר ב"ר שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למיזבן עיבור מן קרייתא המונייא, יתיב גבי תנורא, אמיה נסחא והוא אכיל, אמיה נסחא והוא אכיל, עד דאכיל כל אצוותא, אמרין ווי חיווא בישא שריא במיעני דהדין, דומה שזה מביא רעבון לעולם, שמע קולהון מדנפקון למזבן טעניהון, נסב חמריהון ואסיקון לאגרא, אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון יתהון, תלון עיינהון וחמון יתהון יהיבין באגרא, אזלון גבי אבוי תנון ליה עובדא, אמר לון דלמא מילה בישא אשמעתוניה, אמרין ליה לא מרי אלא כן וכן הוה עובדא, אמר לון ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה, איפשר דמן דדכון הוה אכיל, או עליכון אינון מזונוי, לא ההוא דברייה ברא ליה מזוני, אע"פ כן אוזלו ואמרון ליה מן שמי והוא מחית לכון, הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הות מחית להון תרי תרי, וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים".
^ 8 "הניח ידו על בני מעיו, אמר: שישו בני מעי, שישו! ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אחת כמה וכמה, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם".
^ 9 "ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה, קביל עליה יסורי. באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא. למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא, ואכיל להו וברי. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא, כי היכי דלא לדחקוהו רבנן. באורתא אמר להו: אחיי ורעי בואו! בצפרא אמר להו: זילו, מפני ביטול תורה".
^ 10 החלק הגם והחומרי ביותר. סמל המותרות שעל הגוף.
^ 11 "ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה, אשקיוהו סמא דשינתא, ועיילוהו לביתא דשישא, וקרעו לכריסיה. הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי. - כל תרבא נמי לא סריח! - כל תרבא לא סריח - שורייקי סומקי מסריח, הכא - אף על גב דאיכא שורייקי סומקי - לא מסריח. קרי אנפשיה (תהלים טז) אף בשרי ישכן לבטח".
^ 12 "כי הוה קא ניחא נפשיה אמר לה לדביתהו: ידענא בדרבנן דרתיחי עלי ולא מיעסקי בי שפיר, אוגנין בעיליתאי ולא תדחלין מינאי. אמר רבי שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן, דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון: לא פחות מתמני סרי, ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא. כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה, כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה, חלש דעתאי. איתחזי לי בחלמא, אמר לי: לא מידי הוא, יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי. כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה, ומר מילתיה, נפיק קלא מעיליתיה ואמר: איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי".
^ 13 ראה בשער הגמול.
^ 14 מדרש משלי (בובר) פרשה ט ד"ה [ב] טבחה טבחה
"אף ערכה שלחנה. שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעוה"ב, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים [אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים] האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח)".