ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
היכן גנזו? ומתי מתגלה האור הגנוז? לימדנו ה'טור' בהלכות ברכות השחר: הקב"ה גנזו בתורה, בתורה שבעל פה. ועל כן אנו מבקשים, 'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו', אותו האור הגנוז יאיר לנו מחדש, ברוך יוצר המאורות. ולדבריו, לכך אנו ממשיכים לבקש אח"כ 'והאר עינינו בתורתך'. כיון שהאור הגנוז, נגנז בתורה, ועליה מבקשים אנו אור חדש על ציון תאיר, וזה יתגלה על ידי המאור שבתורה.
כתוב בגמרא במסכת יומא (כט.) שנס חנוכה לא ניתן להיכתב. לא כמו נס פורים שעליו נכתבה מגילה. ומדוע נס חנוכה לא ניתן להיכתב?
כיון שחנוכה, הדלקת הנרות, היא המשכה של הדלקת הנרות שהייתה במקדש. וכך מבאר הרמב"ן על התורה בפרשת בהעלותך, חלשה דעתו של אהרן כשראה שהנשיאים שותפים בחנוכת המשכן, והקב"ה ניחמו ע"י ההדלקה, כי הדלקת הנרות אינה רק כשהמקדש קיים, אלא היא תימשך גם לאחר מכן, ע"י הדלקת הנרות בחנוכה. ועל זה אמר לו הקב"ה "שלך גדולה משלהם", בתמידיות והמשכיות של קיום הדלקת המנורה.
העלאת הנרות, האור, הוא גילוי האור הגנוז, שגנזו בתורה שבעל פה. חכמת התורה רמוזה במנורה, בנרותיה, הרוצה להחכים – ידרים. מנורה בדרום. והדלקת הנרות היא גילוי האור הנעלם שנגנז בתורה ומתגלה לנו בימי החנוכה. ויותר מכך, כיון שהאור מקורו באור הגנוז, ע"כ נס חנוכה לא ניתן להיכתב, להדגיש את הגנוז שיש במצוה זו.
יון רצתה לתרגם את התורה ליוונית, ובחז"ל – מובא בתוס' במסכת גיטין, דרשו על כך. "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו" – שאילו התורה הייתה כולה בכתובים, ולא היתה תורה שבעל פה, גם אומות העולם יכלו לטעון שיש להן חלק בתורה ומשום כך לא נכתבו כל חלקי התורה, וזו תורה שבעל פה, והקב"ה כרת ברית עם ישראל על תורה שבעל פה, "כי על פי הדברים האלה כרתי ברית עם ישראל", כלשון הכתוב. ומאותו הטעם, כותב בשו"ת שער אפרים, שעל כן גם מתקני הסליחות והבקשות בימים נוראים, כתבו את הפיוטים וכיו"ב בשפה שלא שגורה על הלשון, כדי שאומות העולם לא יעתיקו ולא ייחסו תפילות אלו לגויים. ועל שני אלה אמרה תורה: "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו", שהכוונה היא על תפילה. ואח"כ: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת", שהכוונה על תורה, שבשני אלו מובדל עם ישראל מאומות העולם.
יון בחכמתה, רצתה להכיל את התורה שבעל פה, לתרגם אותה ליוונית. לקחת תורה שכל מהותה גנוזה, שכל מהותה נסתר ועמוק, שיש בה את האור הגנוז ולהפכה למשהו חיצוני, לחכמה ככל חכמה אחרת. הרי זה נוטל את נשמת התורה ממנה. ומשום כך, חג החנוכה לא ניתן להיכתב, כי על צורת ואופן הגילוי והרגילות של התורה היה מאבק עם יון. לא ניתן להיכתב, מבטא את מהות המאבק. תוכן ועומק פנימיים, שההוגה בה יורד לעומקה. ובכך גם הלומד אותה מתעלה במעלותיה. חנוכה – מאבק על תורה שבעל פה. והרמב"ם בהלכות עבודת יום הכפורים מתבטא על הצדוקים, שהם כופרים בתורה שבעל פה ובמגידיה, דהיינו באלה האמורים להעביר את התורה שבעל פה לעם.
ועל כן, מצינו בגמרא במסכת שבת, שביחס לנר חנוכה שאלו בגמרא, והיכן ציוונו? והגמרא לא שואלת והיכן ציוונו לגבי נס פורים שמברכים על המגילה, כי כאן באים לקבוע כוח תורה שבעל פה, כוחם של חכמים. ועל כן הדגישו גם לגבי תקנות חכמים שהם בכלל "וציוונו" ובנוסח "על הניסים" שבתפילה, לאחר תיאור המאורעות, מוסיפים את המילים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו", ביטוי שלא מופיע בעל הניסים שבפורים. כי "וקבעו" הוא חלק מתיאור הנס של המאבק עם תרבות יון על תוקפה של תורה שבעל פה וחכמים.
"לא ניתן להיכתב" – פירושו של דבר שאי אפשר לחוקקו בממד הגשמי, הנס אינו רק נס חומרי. אין כאן רק הצלת הגוף. חנוכה - מאבק על תורה שבעל פה הוא הרווח והרווח שבין האותיות הכתובות, הוא מסמל את העל גשמי. הצלה רוחנית שמתבטאת גם בשאלה, האם הסעודות שנעשו בחנוכה הינן סעודות רשות או מצוה, כי ביטוי לשמחת החנוכה צריך להיות מקושר לאותה אידיאה שמעל הכתב, מעל האותיות.
אהרן הכהן - הוא שנתבשר על הדלקת הנרות. גם לאחר חורבן הבית, ע"י הדלקת נרות חנוכה. כי אהרן הכהן, "אהרן אחיך יהיה נביאך", 'נביא' מלשון ניב שפתיים. הוא הראשון שלומד תורה ממשה רבינו..
יון החשיכה עיניהם של ישראל. הכוונה בביטוי זה, על חכמי תורה שבעל פה. "עיני העדה", לא בכדי כשנשאל זכריה הנביא: "מה אתה רואה ואומר, ראיתי מנורת זהב". ולאחר מכן "זה דבר ה' אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' ", הגילוי לרוח, לתוכן, הוא ע"י המנורה. עדות היא שהשכינה שרויה בישראל. וכשם שבהדלקת המנורה במקדש, הושפע אורה וקדושה לישראל, כך בהדלקת נרות חנוכה מתגלה ההנהגה הנסית, הנהגה רוחנית.
"יפה אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט' כז). ואמר רשב"ג: דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואם כך, מדוע נאבקים עם תרבות יון? המאבק על יון אינו עם עצם החכמה, אלא על הניסיון לנתק את החכמה ממי שנותן חכמה, 'יהיב חכמה לחכימין'. עם אלו שאומרים: 'אין לנו חלק באלוקי ישראל'. גם את החכמה צריך לייחס ולידע כי הוא מקור החכמה. החכמה היא מתנת אלו-ה. וכלשון האבן עזרא: "המלאך שבין האדם לבין אלוקיו הוא שכלו" (בהקדמה לתורה). הנהגה שכלית מקרבת אותנו אל הבורא, ועל כן, המאבק עם תרבות יון, שבה ניצחה חכמת התורה, הוא על תורה שבעל פה. וגם בתקופה של בית שני, תקופה החשמונאים, שנסתלקה הנבואה מישראל, הרי "חכם עדיף מנביא". ע"י חכמת התורה ניתן להשיג את ההנהגה וההדרכה הנכונה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
