ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה ארלט
על דבריו מוסיף בעל ספר 'הלקח והלבוב', שיוסף הצדיק אמר להם שהשמחה שלהם לא תהיה רק על כך שהוא חי, אלא, כשאתם עושים תשובה, תראו שעשיית התשובה תהיה רק בשמחה 'ואל תעצבו'.
הרב הקדוש רבי לייבל איגר זיע"א, מדמה את זה למה שעזרא הסופר אמר לעם ישראל בנוגע ליום הדין בראש השנה (נחמיה ח, י): "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם". עזרא אמר כי אין מקום לעצבות ביום הדין משום שהתשובה צריכה להיות רק מתוך שמחה.
כותב רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן י): "אַךְ דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִֹֹּמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת, בִּבְחִינַת (יִשְׁעַיָה נ"ה) "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן - חוֹרִין וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת. וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים, כַּמְבֹאָר עַל פָּסוּק: "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" (בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן, בְּסִימָן רפב), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָשַֹנִי גּוֹי".
כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב), שמחה היא עצה לצאת מכל המיצרים, והפירוש הוא על דרך משל לאדם שנמצא במקום חשוך, ואינו יכול לראות דרך לצאת, הרי הוא מלא ייאוש. אבל, אם יהיה לו אור קטן שיאיר את פתח היציאה, זו כבר התחלת הגאולה. כך הוא בנמשל, שמחה היא האור הקטן המאיר את הפתח. היא התקווה שלא הכל אבוד.
צריך לדעת, שלא משנה באיזה מצב האדם נמצא, הרי שתמיד יש פתח הצלה. גם אילו חס ושלום נכשל בדבר חמור ונדמה לו שהוא בשאול תחתית, היצר הרע רוצה לפתותו שחלילה אין לו עוד תקווה, כי זו כל מגמתו. ועל כך אומר הרב הקדוש 'החוזה מלובלין' זיע"א, שמטרת היצר בלהכשיל את היהודי בעבירה היא העצבות והייאוש שבאים אחר העבירה כדי להפיל אותו עולמית בתוך רשתו, והיצר רוצה את הייאוש יותר מעצם העבירה, עם כל זאת אין ייאוש בעולם כלל.
הרבי 'הפני מנחם' זיע"א אמר על פי דברי חז"ל (יומא לח, ע"ב) "הבא לטמא פותחין לו", שלכן השתמשו חז"ל בלשון 'פתח', כי מקובל לנו ש'פתח' פירושו, שהוא עשוי להכניס ולהוציא (שבת קמו, ע"א). כך מודיעים לאדם, שהפתח משם יצא מעולמו לחטוא חס ושלום, הרי הוא פתוח לו שיחזור חזרה, כי ימינו של ה' יתברך פשוטה לקבל שבים. ולכן אין מקום לעצבות מחמת שחטא, רק שיקבל עליו מהיום והלאה להיות טוב כרצון אביו בשמים.
כותב 'הלקח והלבוב': "העיקר הוא לידע שרק על ידי שמחה ובטחון בה' יתברך יכול האדם לתקן את דרכיו מהיום והלאה. הנביא אומר 'חדות ה' היא מעוזכם', זה כל העוז של יהודי שתהיה לו חדות ה'. ואומר ה'אמרי אמת' זיע"א כי יוסף הצדיק רמז זה כאן בדבריו "כי למחיה שלחני" 'מחיה' ראשי תיבות "ח'דות ה'' ה'יא מ'עזוכם". ובעת שאדם בשמחה, הרי רואה כי באמת "ח'סד ה'' מ'לאה ה'ארץ" (תהלים לג, ה) שהוא גם כן ראשי תיבות 'מחיה', כי על ידי תשובה שאינה בעצבות אלא רק מאהבה ושמחה הרי נהפך הרע לטוב, וממילא כל מה שהיה נראה כמו 'חימה' נהפך ל'מחיה'".
ישנה עוד נקודה שכדאי ללמוד מדברי חז"ל "אין ועתה אלא לשון תשובה", בהקדם דברי רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות גזלה, ה): "וְזֶה בְּחִינַת אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל, עִקַּר עֲצָתוֹ שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ הַשָּׁעָה
וְהַמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ וְלֹא יַחֲשֹׁב עַל שָׁעָה הָאַחֶרֶת וְעַל מָקוֹם אַחֵר כְּלָל רַק יִשְׁתַּדֵּל לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם כִּי הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם הָאַחֵר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכוּ' וְכַנַּ"ל".
יש לאדם רגעים בחיים שהוא רוצה להיות טוב, אך הוא חושב למה לי עכשיו לעשות טוב, הרי אני יודע מה הייתי בעבר או מה אהיה בהמשך. צריך לדעת שזו קליפת עמלק, כפי שרמזו בספרים ש'רגע' ראשי תיבות 'ראשית גויים עמלק'. עמלק הוא 'אשר קרך בדרך', הוא מקרר את האדם מהחשיבות של ה'ועתה', שעכשיו אפשר לעשות תשובה, שעכשיו אפשר לחטוף איזה טוב אמיתי ונצחי, שהרגע הזה שאני עומד בו הוא יקר וחשוב שלא יחזור לעולם ואני יכול לזכות בו לחיי נצח. ויותר מכך אפשר לומר, שעל ידי שמחה, האדם נמצא בעולם החירות, ויש לו ישוב הדעת איך לנצל ולתפוס כל רגע ורגע בימי חייו להתקרב לבוראו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
