ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שלמה פיירשטין
בשלבי המעבר ממציאות ראשונית זו למציאות של התהוות עם ישראל אנו מוצאים עיקרון יסודי במעשה הבריאה. בסיומה של פרשתנו אנו נפגשים עם ה"אטמוספירה" התרבותית שבה גדל אברהם אבינו."ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן" . אברהם אבינו, עמוד החסד, נולד באווירה תרבותית של עבודה זרה ושפלות מוסרית - "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". כיצד ייתכן הדבר? מדוע דווקא אברהם אבינו מופיע מתוך מציאות כה מקולקלת וחשוכה?
בזאת אנו נפגשים עם העיקרון היסודי של הופעת האור דווקא מתוך החושך והשפלות . "ולית טוב אלא ההוא דנפק מגו בישא" [אין טוב אלא רק זה שיוצא מתוך הרע (זוהר תצוה קפד, א)]. בדברי הזוהר הללו אנו מוצאים הבנה מהפכנית. לא רק שאפשרי שיצא טוב מתוך רע, אלא הרבה יותר מזה. בדרכי הנהגת הבורא יתברך את עולמו אנו מוצאים שהטוב האמיתי והנעלה מוכרח לצאת דווקא מתוך עמקי החושך והרע.
כאשר אנו פוגשים תופעות שליליות ותהליכים של טומאה וריקבון אנו צריכים להתרחק ולסלוד מהם. אך יחד עם זאת, אל לנו לאבד תקווה ולצלול לתהומות הייאוש והתסכול. דווקא מתוך החושך והשפלות יכולה לקום ולצמוח ההארה והגאולה."אורות מאופל אמר ויהי" .
על הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד" שמופיע בספר איוב (יד, ד) דורשים חז"ל (במדבר רבה פרשה יט):
"כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?"
מדברי המדרש הללו אנו רואים שהעיקרון הזה איננו תופעה חד-פעמית. בכל תקופות ההיסטוריה אנו מוצאים שהטוב הולך וצומח דווקא מתוך עמקי החושך. דבר זה מעיד על כך שזו דרכו של הקב"ה בהנהגת עולמו. היטיב לבטא זאת המהר"ל מפראג בספרו "גבורות ה'":
"ביארו רבותינו ז"ל כי המדה נותן כן להיות יוצא טהור מטמא. לכך הכתוב אומר 'לא אחד', ולמה לו לומר 'לא אחד'? רק רוצה לומר כי מפני שההפכים יש להם סיבה אחת, וזהו הסיבה הראשונה שבאו ההפכים מאיתו ומפני זה יוצאים זה מזה, לכך אמר 'לא יחידו של עולם?' - המאחד את המציאות ובשביל שהוא מאחד הכל לפיכך יוצאים ההפכים זה מזה... ואף המציאות הרע הוא מאחד...".
אולם עדיין הדבר אומר דרשני. כמובן, אין בכוחו של השכל האנושי להבין את הנהגת הבורא במלואה, אולם מוטל עלינו לנסות ולהבין, ולו במעט, מדוע כך מנהל ה' את עולמו.
כותב מרן הרב זצ"ל בדרשותיו (מדבר שור עמוד רסו):
"והנה, הסיבה הפשוטה לצורך הסתרת הטוב העתיד להוולד בבני אדם בתוך אנשים רעים וחטאים, ולצאת טהור מטמא, היא מפני שלהשלמת המידות הטובות והדרכים הישרים צריך תיקון של מידות טובות ודרכים שהם לפי הראות נפתלים, שהם משמשים את הדרך הטובה. והנה צריך שיהיה מקום לנפש הטובה לקבל גם כן השימוש הדרוש לפעמים מהמידות הרעות. על כן יצא טהור מטמא, שאם כי נטהר מטומאתו, ולא ישתמש חלילה בכל המידות שהיו במי שקדמוהו להרע, אבל בזה עוד תגבר טהרתו, כי במקום שצריך מדה רעה לתיקון השלמות ועבודת ה', לא תחסר ההכנה בנפשו".
כלומר, הופעת האור מתוך החושך והטוב מתוך הרע מלמדת אותנו על הצורך לשעבד את כל המציאות, גם המציאות החסרה והשלילית, לעבודת ה' ולהשגת השלמות. כחלק מהשקפת האמונה באל אחד אנו מבינים שלכל דבר במציאות יש תפקיד ואת הכל ברא "יחידו של עולם". גם למידות הרעות יש תפקיד משמעותי בתיקון העולם ובהבאתו אל שלמותו ואל ייעודו. כמובן, אין הכוונה כאן שצריך להיות שותפים עם הרע ועם הכיעור, וכפי שמדגיש גם הרב בדבריו – "ולא ישתמש חלילה בכל המידות שהיו במי שקדמוהו להרע". אך יש מקום ללמוד ולהבין כיצד ניתן לקחת גם את המידות המקולקלות, כדוגמת קנאה, שנאה וכדומה, ולהופכן לכלים לתיקון העולם במקום שזה נצרך.
כך גם מסביר הרב זצ"ל במקום אחר (עין אי"ה שבת א, פרק א, כ) כיצד ייתכן הדבר שמצאנו מידה של קנאה בין האחים הקדושים בניו של יעקב אבינו ע"ה כפי שנפגוש בפרשות שבהמשך ספר בראשית:
"אמנם המדות הקשות לא יוכלו להיות חסרות מאומה גדולת שכל ורבת פעלים, אבל צריכות להיות מזוקקות עד שיוכלו להיות נכנעות לשכל ומונהגות על ידו, אז תבאנה לתעודתן. על כן היה צריך גלות מצרים, שהיתה כור הברזל ממש לצרף סיגים. וכן מטעם זה עלינו לסבול עוד עול גלות, לכלות פשע ולהתם חטאת, שכפי ערך כחותינו הגדולים ביותר כן צריכים הם להכנעה וזיקוק ביותר. לא כטועים שסוברים שמגמתם של ישראל היא להשריש בעולם רק המוסר היוצא מרכות הלב, שאינו מכיר טעם טוב והנהגה תכליתית כי אם במדות הרכות כחמלה וחנינה, צדקה וחסד, ומה שתעשה האנושיות במדות הרעות, בגבורה, בנקמה, בקנאה ותאוה וכיוצא בזה, נעלמו ממנו. לא כן הדבר, כי כל מגמתם ותעודתם של ישראל היא ללמד סוד אחדות ד' בעולם, להודיע שהוא 'עושה שלום ובורא רע'. 'הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל'. על כן, הכחות הקשים כולם הם בכח האומה הישראלית, והחכמה האלהית דאגה להתפתחותם גם כן. אמנם דוקא בעבור זה הוכנה לנו הגלות בכללה וריבויים לפרטיהם לפי ערך צדדי החסרונות הצריכים להתמרק, כדי שיהיו המדות הקשות שהן בכלל טבעינו, 'כי עם קשה עורף אתה', מעובדות וראויות לשימושן העליון הטוב ומכשיר את החיים הפרטיים והכלליים למילואם וטובם".
בקיצור רק נעיר כאן, שסוגיה זו של "מי יתן טהור מטמא" הורחבה במקומות רבים בכתבי הרב זצ"ל והיא זו העומדת גם בבסיס השקפתו בעניין"אחדות ההפכים" , כפי העולה מהתכתבותו המרתקת עם הרב שמואל אלכסנדרוב, באיגרות מד' וקי' הנמצאות בספר אגרות הראי"ה חלק א', וכפי שהעיד הרב אלכסנדרוב עצמו באחת מאיגרותיו אל הרב (בספרו "מכתבי מחקר וביקורת"):
"הארכתי מעט בזה יען... כמעט רובי חקירותיו הנן תוצאות רעיונו המרכזי השוכן בקרבו על דבר אחדות ההפכים...".
טבעי הוא הדבר, שגם בתורת הגאולה של מרן הרב זצ"ל, המתבטאת ביתר שאת בספרו המרכזי "אורות" – תופסת סוגיה זו מקום משמעותי. גם התופעות השליליות והנוראיות שאנו פוגשים באחרית הימים, בתקופת זריחת אורה של הגאולה האחרונה על עם ישראל בארץ ישראל, צריכות להילמד בהקשר הזה ומתוך המבט הרחב של סוגיית "מי יתן טהור מטמא".
כך מלמדנו הרב זצ"ל באחד מפרקי אורות התחיה (מה) שבספר "אורות":
"כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים... ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו: נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא אשר ירגז כל לב לזכרן. אלה הם הצדדים העכורים שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף המהלך הוא: שקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם שהנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, הם מעכירים אותו והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסלתו, במפלאות תמים דעים, 'מי יתן טהור מטמא לא אחד'".
כשם שאי אפשר לטעום מן היין בזמן תסיסת השמרים שבמהלך הכנתו, כך גם קשה וכואב הוא הדבר לחזות בתהליכים הרוחניים המכאיבים שיהיו מנת חלקנו בתהליכי הגאולה השונים. אולם במבט אל עבר העתיד "ההולך ועושה את מסילתו במפלאות תמים דעים" אנו מתמלאים באמונה ובבטחון גמור שלכל התהליכים הללו יש תפקיד משמעותי כחלק מהכשרת המציאות לקראת הופעת השלמות המיוחלת של החיים הישראליים המלאים בבוא עת קץ, במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
