ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
הניגון מלא ערגה היה, והמילים חוצבות לבבות ועיניי דמעו מהתרגשות. וסבא ממשיך: "לך עיניי ורעיוניי, וצורתי ותבניתי, לך רוחי, לך כוחי, ומבטחי ותקוותי". ואני תמה, מי הוא הפייט המשתוקק כך לבוראו, עיניי דומעות מאהבה וכמעט נפשי יוצאה. וסבא מנעים בסליחות. וניגוני סליחות צער יש בהם, מצער השכינה ומצער הגלות ומצער החטא, אבל ייאוש אין בהם. יורדים למעמקי הלב, ועולים להרהורי תשובה, עד שחוזרים ומנצנצים בזיק של תקווה. ומרכינים הקהל ראשם לווידוי, ומכים באגרופם: אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, ונזכרים בעוונותיהם בלב נשבר. והכול בוכים, אלו בוכים על הגוף ותחלואיו, ואלו בוכים על ייסורי הנשמה בחטאיה, ויש שמתוך ששומעים אחרים בוכים, בוכים עמם.
ואף מן העזרה נשמע קול בכייה. זו עומדת בזווית זו ונאנחת, וזו כנגדה בזווית אחרת מתייפחת. זקנות שבהן נאנחות על עוונותיהן, מתחננות לאחרית טובה. בינוניות שבהן בוכות על בנותיהן שלא נישאו, ילדות שבהן בוכות מתוך שרואות אימותיהן בוכות. ותינוקות בוכים, שהגיע זמנם לאכול ואין משגיחים בהם. ננערים כולם וקוראים כאיש אחד בלב אחד: אֵ-ל רַחוּם וחַנוּן, ואחר הסליחות שרים בנעימה של פיוס, כמי שמובטחים בחנינה: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם. לב מי לא יימס ביום הזה.
הספק נפתר
נער הייתי. שואל את סבא חקירות באמונה, והוא משיב לי במעשה שהיה. וכך סיפר:
כל זמן הטיסה באווירון מפריז ישב מנחם רפאל ספורטה, שכינה עצמו מקס ספורט, מכונס בתוך עצמו. חבריו שוחחו ביניהם בקול וצחקו, והוא התעטף בשתיקה גדולה. פניו מתוחות, עיניו עצומות והוא מהרהר. כשהגיעו לארץ ביקש שיוליכו אותו לכותל המערבי. רחבת שער יפו הייתה כמעט ריקה. נער ערבי אחד עמד שם עם עגלה ירוקה ועליה כעכים עם שומשום, ביצים קשות ושקית נייר עם זעתר. עוד היה שם זקן כפוף ממשא מיחם נחושת ממורקה, ובידו ספלונים לקפה. ואז בא לרחבה זקן אחד עטוף בטלית ועטור בתפילין. הבין המדריך שפניו של אותו זקן אל הכותל המערבי להתפלל עם הנץ החמה וביקש שייקח את מקס עמו שלא יטעה בדרכו. הזקן לא השיב. פיו היה ממלמל ברכות השחר. אחז בחוזקה בידו של מקס, נענע לו בראשו והלך עמו.
אווירה של ירושלים צונן היה וטהור. מגדל דוד עמד מימין זקוף כניצב, וחומת העיר מקיפה אותו. הזקן היה עטוף בטלית לבנה, והשחר בקע באור חיוור. הזקן מהלך ומתחנן מתחטא כבן שמתחטא לפני אביו, ורגשות לבבו ממלאות כל מילה: שהחזרת בי נשמתי רבה אמונתך... המחזיר נשמות לפגרים מתים... פוקח עיוורים... זוקף כפופים... והערב נא את דברי תורתך בפינו... המלמד תורה לעמו ישראל.
מקס מביט בזקן וכל גופו רועד. מה זה היה לו? מרגיש הוא שכבר שמע זאת פעם, אותו זקן, ואותו קול ואותה תחינת לב. עיניו מלאו דמעות.
לימים אמר: הרבה שאלות טורדות היו לי, אלא שבכל ברכה וברכה שהתחנן הזקן בדרך לכותל המערבי נפתר לי ספק אחד, עד שבירך הזקן על התורה באהבה והרגשתי שאין לי עוד מה אשאל.
בלי מחיצות
חייל הייתי. יום הכיפורים תשל"ד. תפילת מנחה בבית הכנסת בבית מזמיל. עטופי טליתות, יגעי תענית, מפייטים עקידה קודם קריאת התורה: שיחו לאמי כי ששונה פנה / הבן אשר ילדה לתשעים שנה / היה לאש ולמאכולת מנה / אנה אבקש לה מנחם אנה / צר לי לאם תבכה ותתייפח.
צפירות חדות עולות ויורדות. הלב נחרד. המתפללים מביטים איש ברעהו בדאגה. הלב נצבט מן הפיוט. מליבה של שרה. ששונה פנה. הצפירות ממשיכות לאיים. יצאתי החוצה, ממהר לחטיבת הטנקים בפאתי גולן. עטופי טלית בבגדי לבן עלו לטנקים, מוסרי נפש להציל עמם. שם ידעתי תפילה בכוונה מה היא. תפילה טהורה שאין בה חציצה כחוט השערה בין הלב לבורא. ביום שני במארב במחצבה של נפאח. כל הטנקים סביבנו נפגעו. נשארנו לבד. והמט"ק צועק: תותחן, אש, סבתו אש! יורים עלינו, ואני רואה את הטנק הסורי מולי מכונן תותח. מי יוציא פגז ראשון? אני מאמץ את כל כוחי לכוון, ואז המט"ק צועק: סבתו, תתפלל! ואני משיב, תתפלל אתה! והוא אומר, אבל אני לא יודע להתפלל! נצעק יחד, אמרתי, אנא ה' הושיעה נא! אז ידעתי סודה של תפילה טהורה בהתעטף הנפש.
וכשנפגע הטנק וקפצנו ממנו, רצים בין כדורים שרודפים אותנו, שאל אותי רוני נהג הטנק: "חיים, מה אתה מרגיש?", וצעקנו שנינו כאחד: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אז ידעתי סודה של קרבת אלוקים. אז ידעתי מה היא תפילה ומה הוא יום הכיפורים שלי.
ביום שני י"ב בתשרי תשל"ד לחמתי בטנק ברמת הגולן עם חבריי לבלום את ההתקפה הפתאומית הגדולה של סוריה ושל מצרים. לחמנו להגן על עמנו ועל ערי אלוקינו. המערכה קשה הייתה עד מאוד. החטיבה איבדה לוחמים רבים. כחוט השערה הבדיל בין ניצחון לתבוסה. אותו יום בשעה עשר בבוקר נפגעו טנקים רבים סביבי ועלו בלהבות, ובתוכם חברים אוהבים מן הישיבה ומן הצבא. לחמנו בכל ליבנו. נשארנו טנק בודד. טנקים סוריים כיוונו עלינו. חיינו עמדו מנגד. אותה שעה חשתי שחיי מקבלים משמעות אחרת. רבות מן המחיצות והחציצות שערמו הזמן והבליו ביני לבין בוראי הוסרו. וארבעה דברים למדתי אותה שעה. למדתי להבחין מה בין עיקר בחיים לבין טפל, למדתי לייקר שעה של חיים, למדתי לקרוא מתוך ליבי לשומע צעקה ולמדתי כוחם וזכותם של אחינו בני ישראל מוסרי נפש על עמם.
חוב עולמים
וכך כותב הראי"ה קוק זצ"ל: "לפעמים מזדהר זוהר התפילה בנשמה... ואז מכיר האדם... את הזרמים הגדולים של שפעי החיים כולם, ומתוכם יבוא להכיר את העושר הגדול אשר לחיי הרוח, את עוז גבורתם ועומק גודל מציאותם, וייפתחו לו שערי יראת הרוממות".
אם יהיו כל הימים דיו, וכל הקנים קולמוסים, אין אני יכול לכתוב עלה אחד מאלף אלפי אלפים שאפרע בו חובי לא-ל הרועה אותי מעודי, אבל ליפטר מן החוב בלא כלום אי אפשר לי, לפיכך אמרתי אשיחה לי כמה פרקי אמונה ואיבנה אני, ואולי גם כמה קוראים, מהם. לא חוקר אני, ולא הוגה דעות אני, לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. מעט ממה שקראתי וממה ששמעתי וממה שמרגיש לבבי, אותו כתבתי לפניכם.
ותקוים בנו תפילת המשורר, האהוב לאלוקיו, במקראיו: דרכיך ה' הודיעני, אורחותיך למדני, הדריכני באמיתך ולמדני, כי אתה אלוקי ישעי, אותך קיוויתי כל היום.
ספרו החדש של חיים סבתו 'לקראתי מצאתיך' רואה אור בימים אלה בהוצאת ידיעות ספרים
***
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
