ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
תחילת המסע נזכר כבר בפרשת בא: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שם, י"ב לז).
המשכו בתחילת פרשתנו: מִסֻּכֹּת ל- אֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר (שם, י"ג כ), אז הגיע הפקודה הפותחת את סיפור קריאת ים סוף: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" (שם י"ד ב).
ננסה להבין מה מלמדים אותנו פסוקים אלה?
אבן עזרא כדרכו בקודש לוקח אותנו אל מחוזות הפשט ומסביר: "שמות מקומות". אבל חז"ל דרשו את הכתובים בכמה כיוונים אחרים.
יש שדרשו אותם על המצרים: "פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצריים ... מקום עבודה זרה שלהם"...בין מגדול ובין הים, שם היתה גדולתן של מצריים שם היתה תפארתם שם היתה מיומס [בית אוצרותיהם]" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה א).
יש שדרשו שמות אלה על ישראל: "לפני פי החירות. ומאי חירות שנעשו בני חורין: בין מגדל. שנעשו להם נסים גדולות" (מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יד).
יש מרבותינו שקישרו את השמות הללו לאזכורים אחרים ונקטו בשיטת "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (סדר עולם רבה פרק א) הם לימדונו את הדברים הבאים: וז"ל המכילתא (שם): "פי החירות ... לשעבר היתה נקראת פיתום שנא' ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס". לפי זה, יוסף הושיב את בני יעקב-ישראל ברעמסס כמבואר בכתוב: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (בראשית מ"ז יא). שם: "שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב שנ' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'" (מכילתא שם). שם גם התחיל שעבודם של ישראל בבניית ערי המסכנות לפרעה: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א' יא). שם גם החלה גאולתם של ישראל על פי החירות=פיתום, כמו שביארנו לעיל.
בירושלמי מבואר שגם מקור עושרו של קורח במקום זה: "רב אמר קרח עשיר גדול היה תיסברין [=אוצרו] של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים" (סנהדרין פרק י ה"א).
הרכוש הגדול שנצבר בידי יוסף ברעמסס, הוביל אח"כ לשעבוד בתחילת ספר שמות, שבא לידי ביטוי בבניית ערי המסכנות באותו מקום. הרכוש הגדול שהובטח לבני ישראל ביציאת מצרים ואשר חלקו ניתן להם בפי החירות=פיתום, גרם גם לכישלונו של קרח ולמחלוקת על משה. דרך המסחר הבינלאומית מארץ ישראל למצרים עברה דרך מגדול (עיינו גם ירמיהו מ"ד א, מ"ו יד ועוד), זו הדרך המכונה בפרשתנו "דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", זו הדרך שנאסר לשוב בה בפרשת המלך: "וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה" (דברים י"ז טז).
יציאת מצרים משמעותה יציאה לחירות מהתלות בעולם החומר, הישיבה במצרים מסוכנת מאוד מבחינה רוחנית, גם אם היא מביאה לרווחה כלכלית. זו אולי סיבה נוספת למה אי אפשר לצאת ממצרים דרך מגדול ואחרי הנס הגדול של קריעת ים סוף צריך לשנות כיוון: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות י"ג יח).
הבה נתפלל שיתקיים בנו הכתוב: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז' טו)
ונזכה שהשפע הגשמי המושפע עלינו יעזור לנו לצאת לחירות רוחנית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
