ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
עַל הַיַּלְדוּת תִּפּוֹל תָּמִיד הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אָנוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ בְּיִחוּשָׂהּ לַחִנּוּךְ. אִם הִיא רַק כְּמוֹ הֶכְשֵׁר לְהָאִישׁוּת*, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵרֶךְ כַּבִּיר בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מוּבָן הַדָּבָר שֶׁכְּשֶׁמַּעֲמִידִים אֶת יְסוֹד הַחַיִּים רַק עַל הָעֲבוֹדָה וְהַפַּרְנָסָה, אֵין לַיַּלְדוּת זְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, כִּי אִם, הַיֶּלֶד הוּא לְפִי זֶה גֹּלֶם* יָפֶה שֶׁאֶפְשָׁר לָחֹק* מִמֶּנּוּ כְּלִי מַעֲשֶׂה חָזָק וְעוֹבֵר לַסּוֹחֵר. לֹא כֵּן הוּא לְפִי הַהַכָּרָה הָאִידֵאָלִית, הַמַּעֲרֶכֶת אֶת הַחַיִּים לְפִי הַטֹּהַר שֶׁבָּהֶם, לְפִי הַטּוֹב הַחֶסֶד וְהַתֹּם הַנִּמְסָךְ בְּקִרְבָּם. עַל פִּי זֶה הַמִּשְׁפָּט יַעֲלֶה לָנוּ עֵרֶךְ הַיַּלְדוּת לֹא רַק בְּתוֹר הֶכְשֵׁר לְאִישׁוּת וְגַדְלוּת, כִּי אִם חֲטִיבָה יְקָרָה בַּחַיִּים מִצַּד עַצְמָהּ, וְלִפְעָמִים תַּעֲלֶה אֶצְלֵנוּ בְּתוֹר הַמְעֻלָּה שֶׁבִּתְקוּפוֹת הַחַיִּים שֶׁכָּל הַחַיִּים רְאוּיִים לִהְיוֹת כְּמַכְשִׁירִים לְעֶמְדָּתָהּ. אָז נֹאמַר דְּבָרִים כְּמַשְׁמָעָם "אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן" מִפְּנֵי שֶׁהוּא "הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא".
טהרת החינוך
הַתִּינוֹק, כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ*, כָּל זְמַן שֶׁטֻּמְאַת שׁוּק הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֶת הַחֵן וְהַהוֹן* שֶׁל פֶּרַח שׁוֹשָׁן זֶה, כַּמָּה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר הוּא.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
118 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ז
119 - חינוך חלק י'
120 - חינוך חלק י"א
טען עוד
אָמְנָם טוֹבָה הַיַּלְדוּת, נָאָה וּקְדוֹשָׁה הִיא, אֲבָל הֲלֹא הִיא גַּם כֵּן חֲלוּשָׁה, וְלֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי זֶרֶם הַחַיִּים הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, לְפִי מִדַּת הַגַּדְלוּת*, גַּדְלוּת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ, וְהִתְרַבּוּת יַחַס* הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה וְהַמְסֻבֶּכֶת. עַל כֵּן זֹאת הִיא חוֹבָתֵנוּ, לִשְׁמֹר בְּכָל עֹז אֶת תֻּמַּת הַיַּלְדוּת וְטָהֳרָתָהּ וּלְהַעֲבִירָהּ לְאִטָּהּ עִם כָּל זָהֲרָהּ וְנִקְיוֹנָהּ אֶל תְּקוּפַת הַגַּדְלוּת, בְּאֹפֶן שֶׁהַגַּדְלוּת תַּעֲנִיק לָהּ רַק אֶת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה הַחֲסֵרִים לָהּ, גְּבוּרַת הַגּוּף וּגְבוּרַת הָרוּחַ, אֲבָל לֹא תָּהִין* לְהָרֵס אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת הַיְקָרִים שֶׁל הַיַּלְדוּת הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה עֲדֵי עַד. "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדוּת בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ וְטָהֳרָתָהּ אֶל גְּבוּל הַבַּחֲרוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה, בְּאֹפֶן שֶׁתִּוָּסֵד עֹז, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָנוּס לֵחָהּ, זֹאת הִיא תְּעוּדַת הַחִנּוּךְ בְּיִשְׂרָאֵל. "בַּת ק' כְּבַת כ' וּבַת כ' כְּבַת ז'", "כְּבֵן שָׁנָה שֶׁלֹּא חָטָא" - זֶהוּ הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר מְרוֹמָם שֶׁל מַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּחִנּוּךְ עַמֵּנוּ.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְהָאִישׁוּת – לאיש בוגר. גֹּלֶם – חומר גלם לא מפותח. לָחֹק – לחקוק, ליצור. הַהוֹן – הרכוש הרוחני שצבור בו. מִדַּת הַגַּדְלוּת – התפתחות הגיל של האדם. וְהִתְרַבּוּת יַחַס וכו' – כפי מידת ההשפעה של החברה על האדם. תָּהִין – תעז.
ביאורים
כדי להגדיר מהי מטרת החינוך, אנו צריכים לשאול את עצמנו מהי מטרת חיינו. מהו הדבר המרכזי והחשוב ביותר? הגדרה זו תגדיר גם את יחסנו לתקופה המיוחדת בחיים שבה מתבצע עיקר החינוך – תקופת הילדות.
כאשר הערך המרכזי בחיים הוא העולם החומרי , פיתוח הכלכלה, הטכנולוגיה, התשתיות וכלל צורכי האדם – ממילא תהיה מטרת החינוך לייצר ילדים שבעתיד יוכלו לעסוק בתחומים החשובים לפיתוח הצד החומרי של העולם – מהנדסים, פועלים ואנשי היי-טק. כאשר זו התפיסה, לילדות אין שום ערך בפני עצמה – נהפוך הוא, הילד הוא עול להוריו שזקוקים לפרנס אותו, בעוד הוא אינו עושה דבר. כל ערכה של הילדות היא בכך שזהו הזמן שבו עלינו לפתח את כישוריו החומריים של הילד, כדי שבעתיד הוא יהיה איש חזק ומוכשר שיוכל להרוויח כסף ולפתח את העולם החומרי.
לעומת זאת, כאשר הערך המרכזי בחיים הוא הרוח והקדושה , ממילא תהיה מטרת החינוך שונה לחלוטין – לפתח את רוחו של הילד, לגלות את נשמתו . כאשר כך אנו תופסים את החיים, הילדות מקבלת ממד אחר לחלוטין – בילדים ישנה קדושה מיוחדת , קדושה טבעית ותום, שעִמם נולד האדם. במהלך החיים נשחקת קדושה תמימה זו, כאשר נפגש האדם במצבים קשים, התמודדויות עם הסביבה או תאוות. יוצא אם-כן, שהילדות – לא רק שאינה פחותה משאר שנות החיים – אלא היא אף נעלה ממנה, ואולי אפשר אף לומר שהיא התקופה המרכזית – שהרי עיקר החיים הוא הרוח והקדושה, ואין זמן טהור כמו זמן הילדות. נראה שהרב קוק מלמד אותנו שכל מטרתו של האדם היא לשמר את הילד שבו, את הנשמה הטהורה, הקדושה והתמימה שבו . להצליח לפתח אותה כך שיחד עם בגרותו של האדם, התפתחות כוחותיו החומריים והשכליים ועמידתו בדרישות החיים כמו פרנסה ועבודה, תישאר הילדות הטהורה שבו דומיננטית ומרכזית, כזו שמדריכה את כל כוחות החיים אל הקדושה. בחוץ הוא איש מבוגר, אך בפנים אישיותו טהורה כמו של ילד.
כשזהו היחס לילדות, מקבלת מטרת החינוך כיוון שונה לחלוטין – לא הכשרה לקראת העתיד אלא פיתוח מה שקיים ושמירה על הקדושה שכבר כעת מצויה בילד . החינוך צריך מִחד ליצור סביבה שבה נשמת הילד תוכל לפרוח כראוי – אווירה נקייה מטומאה ורוע, מתאוות ומיִצריוּת. מאידך, על החינוך ליישב את הסתירות העולות בין הקדושה הטבעית של הילד לבין עוצמת החיים החומריים, ולהדריך את הילד איך לשלב בין קודש לחול, בין רוח לחומר, בין תורה לפרנסה – כך שהילד הטהור שבו יישאר בשיא עוצמתו עד ימי זקנה ושיבה.
הרחבות
חנוך לנער
כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ. לפי הרב קוק, בתקופת הילדות מלא האדם תום וטהרה, ומטרת החינוך היא להצליח לשמור עליהם ולרומם אותם גם בתקופת הנערות והבגרות שאחריה. ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר את הקושי הגדול בחינוך הילד דווקא בנערותו: "ופתי אין בו חכמה ונער אין בו בינה. כמו שנאמר: 'איולת קשורה בלב נער' [משלי כב, טו]. ודעת – הוא הפכו... ועל פי התורה יוכל לברור האמת מתוכו ולהסיר הזימה והדמיון" [פרי צדיק שמות ליקוטים]. לפי דבריו, לבו ומחשבתו של הנער מלאים במחשבות משונות ובהרבה דמיונות שווא ותאוות – מה שמקשה עליו לשאוף לטוב וללכת בדרך ישרה, בדרך לימוד התורה. השכל הישר והברור, ההבנה הנכונה הבאה באמצעות לימוד התורה, מסירה את העקמומיות משכלו של הנער, ומעניקה לו הבנה בהירה ורצון אמתי לתיקון דרכו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
