^ 1.על פי גרסת ליברמן מובאת גם בקובץ ירושלים עיר הקודש והמקדש במאמרו של קרויס עמוד 79
^ 2.גרסת אגדת שיר השירים, שכטר.
^ 3.גרסת ליברמן.
^ 4.וכן מבואר בתשובת מר צמח גאון (אוצר המדרשים, אייזנשטיין, אלדד הדני עמוד 21): "וקודם ביאת אבותינו לארץ כנען הם נתעסקו במלחמות ושכחו המשנה שלקחו מפי (יהושע) [משה]".
^ 5."פסח היה" כך הוא הנוסח בגרסאות כת"י בדקדוקי סופרים, וכן הוא הנוסח גם בספרי (במדבר פינחס קמח).
^ 6.אצל כמה מהראשונים הגרסה היא 'יהודה בן נחמן' וכן הגרסה גם בספרי (במדבר פינחס קמח). וראו עוד בהערה הבאה.
^ 7.שמות דומים חוזרים ומופיעים במשמעות דומה גם באגדה הידועה שבירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) וז"ל בתרגום חופשי: "מעשה ביהודי אחד שהיה חורש, געתו פרתו לפניו, עבר ערבי אחד ושמע את קולה. אמר לו הערבי, יהודי יהודי, שחרר את פרתך מיתד המחרשה, כי חרב בית מקדש. געתה הפרה בשנית, אמר לו הערבי, יהודי יהודי, קשור פרתך ליתד המחרשה, כי משיח שלכם נולד! שאלו היהודי, מה שם המשיח? והערבי ענה לו מְנַחֵם . שאלו היהודי מה שם אביו? והערבי ענה לו חִזְקִיָה". מעשה זה מרמז שהחזרה לעמל החרישה והזריעה, שמסמלים את פעולותיו של 'משיח בן יוסף' היא שתביא את הגאולה, והיא קשורה לשם 'מנחם'. אולם אביו של המשיח נקרא 'חזקיה' שידוע שהוא החדיר את עמל התורה בקרב כל ישראל (כמבואר בסנהדרין צד, ב). והירושלמי מרמז שם שהגאולה תגיע כאשר ישררו יחסי קרבה בין הצדדים השונים שבישראל והם יתייחסו זה לזה כמו אב ובן.
^ 8.וז"ל הכתוב (שמואל ב ב, טו-כו): "וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד: וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:... וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?!...".
^ 9.וראו עוד במשמעות הסמלית הזו במאמר""שמחה ועצב בקרב בגיא מלח"."..
^ 10.בסיכום המאמר יש להעיר, שהמאירי מביא שיטה חולקת בענין האבלות על תלמידי רבי עקיבא. המאירי אינו מזכיר כלל את מנהג איסור המלאכה, והוא מזכיר בשם הגאונים את מנהג איסור הנישואין עד ל"ג בעומר, ואת היות ל"ג בעומר יום שמחה משום שתלמידי רבי עקיבא חדלו מלמות בו. נראה שמדובר במחלוקת מנהגים שקשורה בדרך לתיקון העוון שהביא למות תלמידי רבי עקיבא. ובעזהשי"ת נאריך בכך במאמר אחר.