^ 1.בסיסו של מאמר זה נכתב כעבודה בהדרכת פרופ' יוסף תבורי, ראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן.
^ 2.הרב יששכר תמר, עלי תמר, ירושלמי סוטה עמ' רלד, מסביר שספר התורה של המלך לא מיועד לקריאה בציבור אלא לקריאה ולימוד אישי של המלך, ולכן במעמד הקהל המלך היה קורא מספר המיועד לציבור.
^ 3.מדברי המשנה עולה שהמלך אכן קרא בספר התורה של העזרה. ראה בגמ' בבא בתרא יד, ב רש"י ד"ה ספר עזרה, והראב"ד בשיטה מקובצת שם בד"ה ספר. ראה מאמרי: "ספר התורה ממנו קראו בהקהל וביום כיפור במקדש", ספר הקהל, עמ' 484-474.
^ 4.הגר"א בביאורו לשולחן ערוך או"ח קלה, כא, גורס ומוסיף מלה בירושלמי: "על ידי שהם בני אדם גדולים בתורה , התורה מתעלה בהם". לפי דבריו, נהגו כך אך ורק ביחס למנהיגים שהם גדולים בתורה. הרב שלמה גורן, הירושלמי והגר"א, עמ' 117, טוען שאין גירסה כזו, ויש להביא ספר תורה גם למנהיגים שאינם גדולים בתורה, וכפי ששואל הירושלמי בהמשך ביחס לראשי הגולה. אכן בירושלמי בכת"י ליידן וכת"י וותיקן אין נוסח כזה.
^ 5.היות ראשי הגלות מהזכרים של זרע דוד, והיותם של הנשיאים מהנקבות של זרע דוד, נזכר במספר מקורות: בירושלמי כלאים פ"ט ה"ג; בירושלמי כתובות פי"ב ה"ג; בבראשית רבה לג, ג. בנושא זה ראה במאמר "מנהיגים מבית דוד שאינם מלכים" בספר זה.
^ 6.הרב חיים צבי טויבש בהערות המהדיר לאוצר הגאונים, סנהדרין, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"ז, עמ' לח הערה 30, כותב שמהירושלמי יוצא שזהו מנהג עתיק, בכל אופן מזמן האמוראים.
^ 7.לא הכל פירשו את הירושלמי כך. יש שפירשו שהיה מנסה אותם בתורה (גר"א), או שהיה אומר להם דברי תורה (הפני משה), או שהיה מבטא בכך שכל שררה ניתנה מהתורה (מרדכי בבא בתרא סימן תפח).
^ 8.ר' נתן הבבלי "סדר הישיבות", סדר החכמים וקורות הימים (בעריכת אברהם נויבאואר), חלק ב' עמ' 87-83. על חיבור ר' נתן הבבלי, ראה: מ' בן ששון "המבנה המגמות והתוכן של חיבור רב נתן הבבלי", תרבות וחברה בתולדות ישראל בימי הבינים (בעריכת מ' בן ששון), עמ' 180-137; פרופ' ירחמיאל ברודי, צוהר לספרות הגאונים, עמ' 26.
^ 9.ממקורות שונים נלמד על כבוד מלכים שנהגו בראשי הגלות: גיטין לא, ב; תענית כ, ב ועוד.
^ 10.ר' שלמה אבן וירגה, שבט יהודה, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ז. עזריאל שוחט בהערות וביאורים עמ' רג, כותב שר' שלמה אבן וירגה העתיק תיאורים אלה מספרו של ר' נתן הבבלי, והוסיף ושינה פרטים כראות עיניו.
^ 11.בספר נתן הבבלי שם בעמ' 84 אכן כותב שמאותו העת ואילך איננו יוצא מפתח ביתו, והעם מתקבצין ומתפללין עמו תמיד בין בחול בין בשבת בין בימים טובים.
^ 12.ראה: יוסף ויצטום, "קיים זה מה שכתוב בזה", נטועים ו' (תש"ס), עמ' 72-59.
^ 13.הרמ"מ כשר, תורה שלמה חלק יג עמ' 142, כותב שבכל מקום בו משתמשת הגמרא בלשון: "והאידנא" הוא תוספת של הסבוראים. דבריו מבוססים על דברי ר"י אלגאזי, קהלת יעקב, מענה לשון ח"ב, לשון חכמים אות ה סי' קפה, וכן משמע מדברי הראב"ד המובא ברא"ש לתענית פ"ב סי' כד.
^ 14.ר' יצחק אבן גיאת, חלק ב' עמ' סח-סט; ר' אברהם בן יצחק, ספר האשכול, (מהדורת אלבק) הלכות ספר תורה דף נט, א; ר' משה בן נחמן, כתבי הרמב"ן, במהדורת מוסד הרב קוק, עמ' פח; טור יורה דעה סי' שמד, שנג. תשובה זו נמצאת באוצר הגאונים לבבא קמא, עמ' 24-23.
^ 15.בכתבי הרמב"ן, במהדורת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד, עמ' פח, הגירסא היא: "כי נח נפשיה דר' שמעון". המהדיר, הרב חיים דב שעוועל כותב שהכונה לר' שמעון קיירא בעל הלכות גדולות. מכאן שתשובת רב האי מתבססת על נוהג שהיה קיים בימיו. כך ניתן להבין גם משו"ת חכמי פרובינציה חלק ב סימן מב שם דן בתשובת רב האי, וכותב שהעיקר שלא לעשות: "וכתב שהזקנים והחסידים שבגאונים נמנעו מזה", אם כי לא בהכרח שמדובר על גאוני בבל.
^ 16.הרמב"ם לא הביא להלכה נוהג זה של הוצאת ספר תורה לכבוד מלך שמת, על אף שבהל' אבל יד, כה פסק הרמב"ם: "מושיבין ישיבה על קברו שבעה ימים, שנאמר וכבוד עשו לו במותו, זה שהושיבו לו ישיבה על קברו". הלכה זו מקורה בדרשה אחרת בסוגיה זו בגמ' בבבא קמא טז, ב. דן בכך הלחם משנה שם. יתכן, שכבר הרמב"ם ידע שבזמנו לא נוהגים בכך, ולכן לא ציין זאת להלכה.
^ 17.הענין כולו נזכר בטור בבית יוסף וברמ"א בשולחן ערוך או"ח סימן קלה. לקריאת פרשת "זכור" התיר המגן אברהם בשולחן ערוך או"ח קלה, כג להביא ספר תורה אף לאסורים, וכן החיי אדם כלל לא, טו, והמשנה ברורה קלה, מו. באשר להוצאת ספר תורה ממקום למקום בעקבות דברי הירושלמי הללו עסקו פוסקים רבים: הרב מאיר קצנלבוגן, בשו"ת מהר"ם פאדוה, סימן פח; הרב שלום מרדכי שבדרון, שו"ת מהרש"ם, חלק ו סימן ד; הראי"ה קוק, מצות ראיה, עמ' פב, רא; הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי, או"ח חלק א' סימן עא; הרב משה פיינשטיין, יו"ד חלק ד סימן סא, יג; הרב צבי ולנר, שו"ת חמדת צבי, חלק א' או"ח יב; הרב נתן צבי פרידמן, שו"ת נצר מטעי סימן ו, עמ' מט-נ; הרב שלמה גורן שו"ת משיב מלחמה, חלק ב' עמ' רמא-רמז; הרב אפרים גרינבלט, שו"ת רבבות אפרים, חלק ה' סימן ריט; הרב אליעזר ולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא סימן טז, חלק יז סימן יב, חלק יח סימן ו. בתשובה האחרונה מודה הציץ אליעזר לרב יוסף קאפח שפירושו בירושלמי מתקבל על הדעת, אך בכל זאת מיישב את שיטתם של רוב הפוסקים שהבינו אחרת את הירושלמי; הרב עובדיה יוסף שו"ת יביע אומר, חלק ד' או"ח סימן טו, חלק ז או"ח סימן נו, ג, חלק ח' או"ח סימן נב, טז. שו"ת יחוה דעת, חלק ו סימן ט; הרב יונה מצגר, שו"ת מים ההלכה, ד' סימן לה; הרב שמעון בירן הי"ד, מלילות א' עמ' 416-413; הרב יאיר דרייפוס, "טלטול ספר תורה לצורך קריאה בו", מדרש דחד יומא, עמ' 152-146; הרב יעקב אריאל, שו"ת אהלה של תורה, או"ח סימן ו, כותב שספר התורה של המלך היה עימו תמיד ולא היו מוליכים את הספר אליו, ומכאן שכל מי שמוליך את ספר התורה איתו, כמו מטיילים הלוקחים איתם ספר תורה, או מנייני קוראים בשמחת תורה, שם אין התורה באה אליהם אלא איתם, וזה כמו מלך ומותר.
^ 18.הוצאת ספר תורה לכל נדרי: ענין זה נזכר ברא"ש ליומא ח סי' כח, ואצל בנו בטור או"ח תריט. בעטרת זקנים שם ב מציין שכך גם נכתב גם בכתבי האר"י. מנהג זה מופיע במטה אפרים שם, והערוך השולחן שם בס"ק ו כתב "שיש בזה ענינים גדולים שאי אפשר לבארם". הרב צבי ולנר, שו"ת חמדת צבי, חלק א' או"ח סימנים יב, יג, מעלה אפשרות שמקור מנהג זה להוציא ספרי תורה שלא לשם קריאה לתפילת כל נדרי מקורו במנהג שהיה במקדש בו "כל אחד היה מביא את ספרו ומראים חזותו לרבים", כאמור בתוספתא ביומא ג, יג. ראה עוד: הרח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ד סימנים לז-לח.
^ 19.בליל שמחת תורה נהגו במקומות מסויימים באשכנז לקרוא בתורה לאחר ההקפות. מנהג זה מזכיר לראשונה ר' יצחק אייזיק טירנא, בספר המנהגים מכל השנה כמנהג אלו המדינות, בהל' שמיני עצרת, ומובאים דבריו ברמ"א בדרכי משה או"ח סימן תרסט. ראה: א' יערי, תולדות חג שמחת תורה, עמ' 203-194, המסביר שהטעם לכך הוא שלא תהיה הוצאת וטלטול ספרי התורה לבטלה. סיבה זו איננה נזכרת במפורש במקורות שהוא מציין, וגם לפי דבריו היו קוראים בספר אחד, ועדיין לא פתרנו בכך את בעית טלטול הספרים האחרים שהקיפו בהם ולא קראו בהם.
^ 20.מנהג הקפות השניות במוצאי שמיני עצרת נזכר אצל ר' חיים ויטאל, שער הכונות, ירושלים, תרל"ג, דף קד, בשם האר"י. על הוצאת ספרי תורה בהקפות שניות, ראה: ר' יוסף חיים, בן איש חי, פרשת וזאת הברכה, שנה ראשונה, סימן יז; יעב"ץ במור וקציעה והחיד"א בברכי יוסף או"ח סימן קלה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן עב; הראי"ה קוק, שו"ת אורח משפט סימן קמב, המאריך לבאר את מקור המנהג בספרי המקובלים ומציין שאין לזה זכר בספרות ההלכה, ומסיים: "ואין בזה שום חשש איסור של טלטול ספר התורה מאחר שהדבר הוא לשם מצות שמחת התורה והידורה". צילום תשובתו זו של הראי"ה קוק נמצאת בספר זכרון חזון ישעיהו דבורקס, עמ' נג-נד. לעומת זאת, הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים השלם, חלק ו סימן עט, יוצא נגד הוצאת ספרי תורה להקפות שניות. על הוצאת ספר תורה להושענות ללא קריאה בו, ובשמחת תורה, ראה: יערי, (לעיל, הערה 18) עמ' 268-266, 284-277.
^ 21.הוצאת ספר תורה לקראת ספר תורה חדש - החיד"א בברכי יוסף או"ח קלה, יג בשם מהר"י אייגנס שעל דרך הסוד אין לעשות כן, אך מהר"י אבוהב התיר; הריא"ה הרצוג, שו"ת היכל יצחק, או"ח סימן ז; הרב עובדיה הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ה סימן ט. יש שהתירו ספרים ותיקים עד פתח בית הכנסת, ויש שהנהיגו גם להוציא ספרים ותיקים המונחים בבתי כנסת אחרים, בדרך לבית הכנסת לשם מכניסים את הספר תורה החדש. ראה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ד' או"ח טו, שדן שם גם בשאלה האם יש לפסול ספר תורה כשמעבירים אותו ממקום למקום.
^ 22.על הבאת ספר תורה ליולדת המקשה לילד - פתחי תשובה ליו"ד סי' קעט, ו; בשו"ת חינוך בית יהודה סימן עא; באר שבע, סנהדרין קח, א בד"ה אמר ר' יוחנן; ברכי יוסף יו"ד רמ, יג; פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשנ"ח, חלק ו עמ' נג, שנג.
^ 23.על הוצאת ספר תורה לבית קברות - בזוהר פר' אחרי, דף עא, א, נאמר שלוקחים ספר תורה לבית קברות בעת צרה. הר"ן בתענית דף ה, ב ברי"ף כותב שאין לקחת ספר תורה לבית הקברות. בשו"ת נודע ביהודה תנינא, או"ח קט דן בענין זה. גם לאדם פרטי אין להכנס לבית קברות עם ספר תורה על זרועו כאמור בגמ' ברכות יח, א, ונפסק ברמב"ם הל' ס"ת י, ו וכס"מ; רמב"ם הל' אבלות יד, יג וכס"מ; שו"ע יו"ד שסז, ב; שו"ע יו"ד רפב, ד; בבית יוסף או"ח קסט.
^ 24.שו"ת אגרות משה, או"ח א' לד. וראה עוד: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ט סימן טו.
^ 25.דברי החינוך נזכרו אצל פוסקים אחדים: בגליון מהרש"א ליו"ד סי' רפב, א, הכותב שכוונת החינוך היא ללויים וכהנים. בכנסת הגדולה ביו"ד שם הגה"ט אות יד בשם הרדב"ז, וכן בפתחי תשובה שם ס"ק א בשם תשובת הש"ך בכתב יד, שנהגו להוציא ספר תורה לקראת מלך ולכבודו, ואין למחות על כך.
^ 26.קובץ "לפי שעה", ירושלים, תרע"ז, חלק ח עמ' 17-8. מופיע אצל: מ' אליאב, בחסות ממלכת אוסטריה 1917-1849, ירושלים, יד בן צבי, תשמ"ו, עמ' 49. ג' קרסל, נתיבות ציון וירושלים, מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, עמ' 221 - 223.
^ 27.תיאור הביקור נמצא בספר: רבינו שמעון סופר (עורכים: יודא הכהן שטרעסר, ואהרן הכהן פערל), ניו יורק, מכון שם לשמואל, תשנ"ח, עמ' ת-תא.
^ 28.י' מריוק, עם הרצל לירושלים, ירושלים, כרטא, תשנ"ה, עמ' 65-50. בספר שם תמונות רבות מהביקור, כולל תמונתו של הרב אלישר, אם כי אין רואים את ספר התורה. ליד הרב הועמד אדם שישמור על כך שלא יצלמו אותו בשבת, אך ללא הועיל. על הביקור של הקיסר ראה עוד: אברהם אלמליח, הראשונים לציון, ירושלים, ראובן מס, תש"ל, עמ' 344-335; אפרים יעיר, דמות וקומה, אלון שבות, יד שפירא, תשמ"ט, עמ' 16-15; שושנה הלוי, "ביקורים מלכותיים בירושלים במאה ה- 19", ירושלים- מבחר מאמרים (עורך: אלי שילר), ירושלים, ספרית אריאל, 1993, עמ' 119 128-.
^ 29.ראובן הכט, בתקוע השופר, הרצל, דמותו, פועלו, ומבחר כתבים, חיפה, מולדת, תשנ"ט, עמ' 583-582. שם בעמ' 581 מופיע תצלום כרטיס ברכה לשנה החדשה, מאוסטריה, שם נראה הרצל עטוף בטלית, מוזמן לעלות לתורה כאות כבוד ויקר. התצלום הוא לא אמיתי, אלא הרכבת תמונות (פוטו-מונטאז'). לא כתוב באיזה שנה, ומי הוציא לאור כרטיס זה.
^ 30.הרב יהודה לייב מימון, שרי המאה ו' עמ' 173. ראה עוד: הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל ג' עמ' שיז.
^ 31.הסיפור פורסם בשיחת השבוע, הוצאת צעירי אגודת חב"ד (עורך - הרב מנחם ברוד), פרשת וילך תשס"ב מס' 768. מקור הסיפור הוא בספר "לפיד האש". תודתי לפרופ' יוסף תבורי שהפנה אותי למקור זה.
^ 32.ראה עוד: חיים ויצמן - הנשיא הראשון, מבחר אגרות ונאומים (בעריכת ל' פישר), ירושלים, מדינת ישראל - ארכיון המדינה, תשנ"ה, עמ' 494. ענין זה נזכר גם אצל הרב יששכר תמר, עלי תמר, ירושלמי פאה עמ' שסב. אברהם אלמליח (לעיל, הערה 27), מספר שהועדה המכינה את הביקור מטעם רבני ירושלים חשבה בתחילה לתת ספר תורה במתנה לקיסר, ולבסוף החליטו שאין זה ראוי על פי ההלכה.
^ 33.עיין עוד במאמר "ראיית פני מלך ומנהיג וברכתה" בספר זה.
^ 34.גם הרמב"ם בהל' שבת ל, ב מקביל ומדמה את ההכנות לשבת באופן הבא: "איזהו כבוד? זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית, ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך ".
^ 35.על תשובה זו דן בנו, הרב שמחה בונים סופר, בשו"ת שבט סופר, או"ח סימן יג.
^ 36.דיון עקרוני בשאלה זו, אך לא תשובה מעשית, דן הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, בפירושו אור שמח על הרמב"ם בהל' יום טוב ו, יד. לפי דבריו, רק ביחס לטומאה דרבנן התירו, מאחר ומצינו שהתורה לא גזרה על טומאתו במקום בזיון גדול, כמו קבורת מת מצוה, אבל במקום שהתורה לא חילקה ולא מחלה על מצותה משום כבוד הבריות, אזי גם חכמים לא הקילו על מצותן משום כבוד מלכים אף בדבריהם, ולכן יהיה אסור להוציא ספר תורה לכרמלית בשבת משום כבוד מלכים. מה שהתירו בשבת משום כבוד הבריות, זהו רק למנוע בזיון (סוכה לו, ב תוד"ה בשבת), אבל לשם כבוד כמו כבוד מלכים, לא התירו בשבת.
^ 37.הרעיון להוציא נרתיקי ספרי תורה ריקים, הוא הבסיס ל"פורים סרגוסה", שהיה נחוג בי"ח בשבט. יהודי המקום היו נוהגים בתחילה לצאת לקראת המלך עם ספרי תורה, ואח"כ החליטו לצאת עם נרתיקים ריקים. היה מי שהלשין, והמלך החליט לבדוק זאת. לילה קודם נגלה הדבר בחלום לגבאי המקום, וכך ניצלו מאותה הלשנה. כך מסופר בספר מעשה ניסים, ירושלים: תר"ץ, עמ' 3. וראה עוד: יוסף דנה, חג י"ח בשבט במלכות סראגונוס, מחקרי חג 3, תשנ"ב, עמ' 85-83. סיפור זה מובא גם בלוח דבר בעתו, בני ברק, תשנ"ה, עמ' תקנ"ב-תקנ"ה. סיפור זה מופיע כ"פורים סיצליאה", באנציקלופדיה אוצר ישראל, חלק ז', עמ' 194.
^ 38.שו"ת שרידי אש, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"ו, ג' סימן צח. אמנם הרב שמחה במבערגר, שו"ת זכר שמחה, סימן קמד, אסר למכור ס"ת פסול למוזיאון מאחר שהוא נשאר בקדושתו. הרב שלמה זלמן אויערבך, הליכות שלמה, הלכות תפילה פרק יב, כתב שגם הסוברים שס"ת פסול איננו נשאר בקדושתו, יתכן ובעלי המוזיאון יתחלפו, ואזי יביאו את הספר לידי בזיון. נציין שהראי"ה קוק, בשו"ת דעת כהן, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"ט, סימן קעז התיר למכור תשמישי קדושה כמו מעילים מפות פרוכות ונויי ספר תורה למוזיאון, אך לא ספר תורה.
^ 39.חקרי הלכה, ירושלים, תלמידי המחבר, תשנ"ג, עמ' שסד-שסו, על הנוהג לעמוד עם ספר תורה בעת שמברכים את המלך ראה בשו"ת מהר"ם פדובה, קראקא, תרמ"ב, סימן פז. הוא לומד זאת מהמסופר במגילת תענית, בכ"א כסלו, על שמעון הצדיק שיצא עם בגדי כהונה לקבל את פני אלכסנדר מוקדון. סיפור זה מופיע גם ביומא סט, א.