ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- ברית מילה
א. האב אינו חייב כרת : אם לא ימולנו שאין בה כרת אלא בערל עצמו שנא' "וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה".
ב. אם האב לא מלו חייבים ב"ד למולו : כנלמד מקידושין כט."המול לכם כל זכר" ואם לא מלוהו ב"ד חייב למול את עצמו לכשיגדיל כנלמד שם "וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה".
ג. אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו : כך פסק הרמב"ם - מוכח מפשט הסוגיא [שם] וכן סברא דמצוה המוטלת על איש אחד אין לאחר לעשותה שלא מדעתו. אלא אם כן עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ .
ד. אם לא מל עצמו כשגדל : נקדים שישנם ג' סוגי כרת: קיצור שנים. קיצור ימים, וכן כרת לנפש. הרמב"ם , הטור והראב"ד נחלקו 1 ממתי חייב כרת ומתוך זה איזה כרת חייב:
o הרמב"ם – בכל יום שיעבור עליו לכשיגדל מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד, וטעמו, שאינו חייב למות בקיצור שנים לפי שלא עבר עדיין על המצוה שהרי בידו למול את עצמו עד שימות והוא ערל במזיד ואז יתחייב כרת לנפש [מין אחד של כרת] או אפשר שכוונתו שאינו מתחייב למות בקיצור שנים עד שיגיע שעתו למות ואם הוא אז עדיין ערל במזיד ימות בקיצור ימים שהוא מין אחר של כרת.
o טור והראב"ד – מיום שגדל ולא מל הוא חייב למות בקיצור שנים אלא שאם מל נפטר מהחיוב ההוא. שראוי הוא בכל יום ליכרת ולמות בקיצור שנים .
שו"ע סעיף א:
"אם לא מל האב את בנו, חייבים ב"ד 2 למולו. ואם לא מלוהו ב"ד, חייב הוא, כשיגדיל, למול את עצמו. ואם לא מל, חייב כרת. הגה: ובכל יום עוברים בעונשין אלו. (טור ובכל בו) ואין מלין בנו של אדם שלא מדעתו, אלא אם כן עבר האב ולא מלו בית דין מלין אותו בעל כרחו. (טור בשם הרמב"ם). ואין האשה חייבת למול את בנה. (טור). האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר 3 , יש לב"ד לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן ב"ד היו כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול (רשב"א סי' תע"ב)".
א. הרמ"א 4 נקט כדעת הטור והראב"ד במחלוקת דלעיל שכל יום שגדל ולא מל הוא חייב כרת קרי למות בקיצור שנים 5 .
ב. אם עבר אחר ומלו שלא מדעת האב היכא שהאב הוי מוהל חייב ליתן לו י' זהובים 6 .
ג. כל הדין הנ"ל זה כשהאב עצמו רצה למול אבל אם נתן האב המצוה לאחר וקדם אחר ועשאה לא מפקינן מיניה 7 .
ד. מי שהיה רוצה למול את בנו בשבת ובא אחר ומלו פטור מליתן יו"ד זהובים 8 . אמנם
בזמן הזה אין נפק"מ בזה כמבואר ב ח"מ שפ"ב סוס"י דבזה"ז אין מגבין אותן דבמידי דלית ביה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו אלא דאם תפס לא מפקינן מיניה 9 .
ה. רשאים ב"ד להטעות את המוהל שלא רוצה למול ללא כסף ואין מוהל אחר, כלו' להבטיח לו שכר ולא ליתן לו 10 .
ו. אם לא עבר האב ונמנע, אלא שמתעצל בה, אין ב"ד חייבין לעשותה בזמנה , אבל חייבין לכופו אף על ידי מכות כשלא היה לו אונס לעשות בזמנה 11 .
ז. אם עבר היום ולא קיים מצותו אין על האב עונש נדוי, אבל אבד שכר מצוה בזמנה בעוה"ב, שהוא עונש קשה מנדוי 12 .
ח. אם נאנס האב ולא היה בבוקר, או שהודיע שלא ימולו עד שיבוא, יש שכתבו שממתינים לו עד שעה קטנה לפני שקיעה, ובלבד שיהיה שהות בריוח למולו ביום 13 ויש שכתבו שאין ממתינים לאב 14 .
ט. אם יד האב כן משגת ונדר לתת למוהל למול חייב לתת. ואין כופין למוהל כדין הרופא 15 .
תינוק יתום מאב, מצווה על היורשים הגדולים למולו או לדאוג לכך שימולו אותו 16 . ואם אבי האב חי, מוטל עליו החיוב שהרי בני בנים כבנים 17 . אבל אבי האם ודאי אינה מצווה דבני בנות אינם כבנים 18 .
^ 1.כתב הגר"י ענגל בשו"ת בן פורת [ח"א, סימ' ב אות ד] שפלוגתתם תלוי בחקירה, אי מצוות מילה היא מעשה המצווה או שיהיה נימול. עיי"ש.
^ 2.ר"ל המרא דאתרא, שעליו מוטל צרכי העיר. שו"ת רע"א סימן מב. וערוך השולחן [אות ב] כתב "דבר פשוט הוא שבמקום שאין ב"ד ואין אב החיוב מוטל על כל ישראל שבאותו מקום למולו דהא כתיב המול לכם כל זכר ולכל ישראל נאמרה אלא דכשיש ב"ד ממילא דהחיוב יותר על הב"ד".
^ 3.ואם המוהל צריך למעשה ידיו לפרנסתו, ואם יתעסק במלאכתו לא יוכל למול - מותר לו ליקח שכר, ובלא"ה אין איסור בדבר משום שנוטלין שכר בטלה ושכר טירחא או שכר חכמתו ולא שכר מצווה[למען בריתו] .
^ 4.בדעת מרן לא נתבאר בירור, וראיתי לידידי ר' שמואל ברוכיאן , שרצה לטעון שמרן כדעת הרמב"ם שהכוונה 'אם לא מל' שלא מל לעולם אז חייב כרת. ולאחר מחילה, אין זה הכרח, וא"ת שכן הרי נאמר "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ..." שזה דומה לפה ובודאי לא ניתן לומר הכרח שהכוונה לא ימול לעולם בהסבר הפסוק. מה גם שסתימת באר הגולה והגר"א בדעת מרן , אם נפרש כדבריו לא ברורה, שהרי כן ביארו בדעת הרמ"א . ולמסקנה צ"ע. אמנם אחר כותבי כל זה, ראיתי בספר 'ברית בנימין' של הגאון הרב בנימין חותה , שכך גם הוא הבין בדברי מרן , שסובר כרמב"ם .
^ 5.כך ביאר באר הגולה והגר"א .
^ 6.כך כתב הש"ך והוסיף כמו שנתבאר בח"מ סוף סי' שפ"ב. וכתב עוד האג"מ [יו"ד ח"ג סימן צז] שאם עבר ומל שלא מדעת האב, אע"פ שעשה איסור גדול, אך מ"מ הוא מהול ואין צריך להטיף ממנו דם ברית.
^ 7. פת"ש סע' ב.
^ 8.דהא דעת הרא"ה הביאו הטור לקמן סי' רס"ו דאין לו לאב למול את בנו בשבת אם יש אחר, דמילה הוא פסיק רישא לגבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי, ונהי דאנן לא קי"ל הכי כמ"ש בש"ע שם סעיף ז' מ"מ בודאי דיכול לומר קים לי כדעת הרא"ה . פת"ש .
^ 9. פת"ש שם.
^ 10. פת"ש סע' ד. אך שכר חכמתו צריכין ליתן לו וכן שכר כל הוצאותיו כגון שבא מעיר אחרת וכד' [ למען בריתו ].
^ 11. ברכי יוסף ס"א בההגה.
^ 12.שם.
^ 13. שבט הלוי ח"ה סימן קמח.
^ 14. ערוך השולחן סע' ה וז"ל:"ונ"ל דבר פשוט דכשהאב בדרך לא ימתינו עליו כלל ביום השמיני בבוקר אף שאפשר שיבא בכמה שעות אך אין המנהג כן דנוהגין להמתין על האב אפילו עד חצות היום ולענ"ד אינו כן דשיהוי מצוה לא משהינן".
^ 15.שם.
^ 16. יעב"ץ נחל ג אות יח.
^ 17. שו"ת רע"א סימן מב.
^ 18. זוכר הברית סי' ב' סע' ט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
