ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
(ג) וְאוּלָם מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ מֵעִנְיַן הַקִּצִּים* וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל בָּהֶם - תְּחִלַּת מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁהַקֵּץ עַל הַבֵּרוּר* אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְדַעְתּוֹ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר דָּנִיֵּאל וְאָמַר: "כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים" (דניאל יב, ט). וְאוּלָם רֹב הִסְתַּכֵּל* קְצָת הַחֲכָמִים בּוֹ וְדַמּוֹתָם* שֶׁהֵם הִשִּׂיגוּהוּ - כְּבָר קָדְמָה הַהוֹדָעָה בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ: "יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (שם שם, ד), רְצוֹנוֹ לוֹמַר: רֹב הַדֵּעוֹת. וּכְבָר בֵּאֵר ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁאֲנָשִׁים יְחַשְּׁבוּ קִצִּים לַמָּשִׁיחַ וְלֹא יִתְאַמֵּת חֶשְׁבּוֹנָם, וְאַחַר כֵּן הִזְהִיר שֶׁלֹּא יְסַפֵּק* אָדָם בַּעֲבוּר זֶה, וְאָמַר: לֹא יִכָּנֵס סָפֵק בִּלְבַבְכֶם כְּשֶׁלֹּא יָבוֹא חֶשְׁבּוֹנְכֶם, אֲבָל כֹּל מַה שֶּׁיּוֹסִיף עִכּוּב - עוֹד הוֹסִיפוּ לְיַחֵל אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹּא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (חבקוק ב, ג).
אפילו קץ יציאת מצרים שהיה מפורש לא ידעו אותו
וְדַע שֶׁאֲפִלּוּ הַקֵּץ שֶׁבֵּאֵר ה' מִדָּתוֹ*, רְצוֹנִי לוֹמַר גָּלוּת מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) - לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק: קְצָת אֲנָשִׁים אָז חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵעֵת רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִתְּחִלַת הַשִּׁעְבּוּד, וְהִיא שְׁנַת שִׁבְעִים אַחַר רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן מֵעֵת שֶׁהָיְתָה זֹאת הַנְּבוּאָה, וְהוּא מַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים. וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְמַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים, יָצְאוּ קְצָת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קֹדֶם עֲמֹד מֹשֶׁה כִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, וְחָשְׁבוּ שֶׁכְּבָר תַּם הַקֵּץ, וַהֲרָגוּם הַמִּצְרִים וְהִכְבִּידוּ עַבְדוּתָם. כֵּן הוֹדִיעוּנוּ הַחֲכָמִים ז"ל. וְעַל אוֹתָם שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבָּאָה הַגְּאֻלָּה וְנֻצְּחוּ, אָמַר דָּוִד: "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, הָפְכוּ* בְּיוֹם קְרָב" (תהלים עח, ט). וְהַקֵּץ הָאֲמִתִּי הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, אֲשֶׁר הוּא זֶרַע אַבְרָהָם בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב). וְאָמַר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יב), וּבְעֵת הַגֵּרוּת יִהְיוּ מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם וּמַעֲבִידִים אוֹתָם וּמְעַנִּים, כֵּן הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, הִנֵּה הָאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הָיוּ לַגֵּרוּת, וְלֹא לָעַבְדוּת, וְלֹא הִתְבָּאֵר עַד שֶׁשָּׁלַח ה' יִתְעַלֶּה הַנָּבִיא הַגָּדוֹל, וְנִמְצָא מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה בְּשָׁוֶה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
28 - לימוד שבועי באמונה ט"ו- כ"א טבת תשע"ו
29 - איגרת תימן חלק י"ח
30 - איגרת תימן חלק י"ט
טען עוד
וְאִם הָיָה כֵּן בַּקֵּץ אֲשֶׁר הִתְבָּאֲרָה מִדָּתוֹ - כֹּל שֶׁכֵּן בְּזֶה הַקֵּץ הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר הֶחֱרִיד כֹּל הַנְּבִיאִים וְהִפְחִידָם בְּאֹרֶךְ זְמַנּוֹ וְהִמָּשְׁכוֹ, עַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא עַל צַד הַתֵּמַהּ*, מוֹדִיעַ רֹב אָרְכּוֹ, אָמַר: "הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר" (תהלים פה, ו). וְאָמַר יְשַׁעְיָה בְּסִפּוּר אֹרֶךְ הַגָּלוּת גַּם כֵּן: "וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר, וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ" (ישעיה כו, כד). וּכְבָר בֵּאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל הַפְלָגַת עֹמֶק זֶה הַקֵּץ וְהֵעָלְמוֹ. וְלָזֶה הִזִהִירוּ הַחֲכָמִים ז"ל מֵחַשֵּׁב קִצִּים וּמִמְּנוֹת זְמַנִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, מִפְּנֵי שֶׁיַּכְשִׁיל הֶהָמוֹן וְיַכְנִיס סָפֵק בְּלִבָּם כְּשֶׁיָּבוֹא הַזְּמָן הַהוּא וְלֹא בָּא הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא אָמְרָם: "תָּפוּחַ דַּעְתָּן* שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין" (סנהדרין צז ע"ב), מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, וּמִפְּנֵי זֶה הִתְפַּלְּלוּ לה' לְהַכְשִׁילָם וּלְהַפְסִיד הַנְהָגָתָם.
חשבונו של רס"ג
וַאֲנַחְנוּ נְנַצֵּל* רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל, וְנֹאמַר שֶׁלֹּא הֱבִיאוֹ לָזֶה* עִם דַּעְתּוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת, רַק הֱיוֹת אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ רַבֵּי סְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה וְנִפְסָדִים בָּהּ, וְכִמְעַט שֶׁאָבְדָה דָּת ה' לוּלֵי הָיָה הוּא ז"ל, כִּי גִּלָּה עֲמֻקּוֹתֶיהָ וְחִזֵּק כֹּחַ נֶחֱלָשֶׁיהָ, וְהִרְבִּיצָהּ* וּשְׁמָרָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְקֻלְמוֹסוֹ. וְרָאָה מִכְּלַל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ לְקַבֵּץ הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם בְּחֶשְׁבּוֹן הַקִּצִּים, לְחַזֵק תּוֹחַלְתָּם לָאֱמֶת, וְהוּא ז"ל כֹּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאֵין לְדַקְדֵּק עָלָיו בַּעֲבוּר הֶפְסֵד חֶשְׁבּוֹנוֹ, כִּי תּוֹךְ מַעֲשֵׂהוּ הָיָה הָעִנְיָן שֶׁסִּפַּרְנוּ לָכֶם.
___________________________________
הַקִּצִּים – זמן הגאולה והמשיח. עַל הַבֵּרוּר – בצורה מבוארת. רֹב הִסְתַּכֵּל – הסתכלות רבה. וְדַמּוֹתָם – דימו. יְסַפֵּק – יסתפק (לשון ספק). מִדָּתוֹ – שיעורו. הָפְכוּ – הפכו עורפם ונסו. הַתֵּמַהּ – בתמיהה, בפליאה. תָּפוּחַ דַּעְתָּן – תסתלק דעתן, שכלן. נְנַצֵּל – נסביר. לָזֶה – לחשב את הקץ. וְהִרְבִּיצָהּ – הפיצה.
ביאורים
הרמב"ם מתייחס לדבריו של ר' סעדיה גאון בדבר זמנים אפשריים לגאולה, וקובע כי אף אדם לא יכול לדעת זאת בוודאות. הנביאים כבר גילו לנו כי רבים ינסו לעשות זאת, אך תפקידנו להמשיך לצפות לגאולה בלא כל תנאי. אפילו בגלות מצרים, שבה היו ידועים פרטים רבים ביחס לקץ, לא ידעו בני ישראל עד הרגע האחרון מתי הוא אכן יבוא. בגלות האחרונה, לעומת זאת, הרמזים מעטים אף יותר וישנם ביטויים קשים מאוד על אורכה המתמשך. חז"ל הזהירו אותנו מעיסוק נרחב בבירור זמן הקץ, ואף התפללו לכשלונם של אלה העוסקים בכך. העוסק בחישוב זמני הגאולה, מכשיל את עצמו ואת המושפעים ממנו. הוא מערבב את אמונתו עם תחזיות מסופקות, וממילא האמונה עלולה להתמוטט אם התחזיות יתבררו כשקריות. דברים אלו מתחדדים בעקבות הניסיון המר של עם ישראל, שנפגש עם נביאים ומשיחים מדומים רבים שגרמו רעות רבות. הרמב"ם מתרץ את עיסוקו של ר' סעדיה גאון בחישוב הקץ באומרו כי הוא נצרך לכך בגלל אמונתם המעורערת של אנשי דורו. בגלל הייאוש שאחזם הוא ניסה לחזקם בשיטות שונות. כחלק ממאמץ זה הוא גם עסק בגילוי זמנים שבהם עשויה לבוא הגאולה, וקיווה כי אלו יעודדו אותם בראותם כי הגאולה יכולה להיות ממש בהישג יד.
דברים אלו אינם רלוונטיים רק ביחס לתחזיות לא נכונות בדבר הגאולה. בכל הדורות ניסו בני האדם לחזות את העתיד, ולקבוע קביעות שרירותיות ביחס להנהגתו של הקב"ה את עולמו. דבר זה מוביל למשברים גדולים באמונה, ולמפחי נפש עצומים. חז"ל מלמדים אותנו להתאזר בסבלנות ובענווה, ולהבין כי הנהגתו של הקב"ה נשגבת מבינתנו. "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" [הלכות מלכים ומלחמותיהם יב, ב].
הרחבות
זמן הגאולה
לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק. בהגדה של פסח אנו אומרים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא, שהקב"ה חשב את הקץ לעשות. כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה". מסביר זאת הנצי"ב : "חשבון הסכום של ארבע מאות שנה היה אפשר לחשבו בכמה אופנים... אבל הקב"ה חשב באופן שתקויים הבטחתו לאברהם אבינו" [אמרי שפר]. עולה מדברי הנצי"ב שאת הקץ אפשר לחשב באופנים שונים, והקב"ה בוחר את החישוב המתאים למציאות ולמדרגה הרוחנית של עם ישראל. בדרך זו הסביר רבי משה מפרנקפורט את דברי רש"י. כתוב ברש"י שהקב"ה ציווה את עם ישראל על מצוות הפסח ומצוות המילה קודם ליציאת מצרים, משום שבזכות מצוות אלו הם יגאלו [שמות יב, ו]. צריך להבין מדוע הגאולה תלויה בכך שישראל יקיימו מצוות אלו – הלא כבר הגיע זמן הגאולה שהובטח לאברהם אבינו. השיב על כך בפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא [פסחא ה]: "הגיעה שבועה ובכל זאת היו צריכים לזכות, לפי שהקב"ה דילג מזמן השעבוד". כלומר, כדי שהקב"ה יחשב את זמן הגאולה מהולדת יצחק ולא מתחילת השעבוד, היו צריכים ישראל זכויות נוספות, ולכך צֻוו במצוות אלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
