ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלָזֶה תִמְצָא כִּי מֹשֶׁה-רַבֵּנוּ ע"ה, כְּשֶׁהָיָה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לֶאֱהֹב הש"י בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר, כְּמָה שֶׁאָמַר [דברים ו, ה]: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" — הִקְדִּים וְאָמַר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד". כְּלוֹמַר: כִּי עִם-הֱיוֹתוֹ אֶחָד, יֵאוֹתוּ* לוֹ כָּל מִינֵי הָאַהֲבָה הַמִּתְחַלְּפִים*, אִם* אַהֲבַת הַטּוֹב וְאִם אַהֲבַת הַמּוֹעִיל וְאִם אַהֲבַת הֶעָרֵב. לְפִי שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, טוֹב גָּמוּר, וְהוּא הַנּוֹתֵן הַתּוֹעֶלֶת וְנוֹתֵן הַתַּעֲנוּג, וְאֵין לְךָ לֶאֱהֹב זוּלָתוֹ, אַף אִם תִּהְיֶה אַהֲבָתְךָ מֵאֵי-זֶה מִין שֶׁתִּהְיֶה, כִּי כָל סִבּוֹת הָאַהֲבָה נִמְצָאוֹת בּוֹ. וְלָזֶה רָאוּי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ", כִּי אֵין-שָׁם מוֹנֵעַ שֶׁלֹּא תִהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית* מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.
לא תתחלק האהבה לשניים
וְזֶה, כִּי אַף אִם אִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם לֶאֱהֹב שְׁנֵי דְבָרִים אוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַהֲבָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית; לְפִי שֶׁאִם יֹאהַב אֶת שְׁנֵיהֶם [עַל הַשִּׁוּוּי*], אֵין הָאַהֲבָה אֶל הָאֶחָד שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית-הַשְּׁלֵמוּת, אַחַר שֶׁהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם. וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֵד הָאוֹהֵב בָּאָהוּב הִתְאַחֲדוּת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִגֶּדֶר הָאַהֲבָה, אֶלָּא אִם-כֵּן הָיָה הָאָהוּב אֶחָד. וְלָזֶה אָמַר: "יְיָ אֶחָד", כְּלוֹמַר: אַחַר שֶׁהש"י אֶחָד, אֵין הָאַהֲבָה מִתְחַלֶּקֶת, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָתְךָ אֵלָיו גְּמוּרָה, כִּי לֹא תִתְחַלֵּק הָאַהֲבָה לִשְׁנָיִם. וְאַף אִם תִּהְיֶה הָאַהֲבָה מִמִּינִים מִתְחַלְּפִים, רְצוֹנִי לוֹמַר מִצַּד-הַטּוֹב אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב — לִהְיוֹת הש"י אֶחָד וִהְיוֹת נִמְצָאוֹת בּוֹ כָּל סִבּוֹת הָאַהֲבָה הַמִּתְחַלְּפוֹת, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו שְׁלֵמָה "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ", בְּאֵיזֶה-בְחִינָה* שֶׁתִּהְיֶה מִן הַבְּחִינוֹת.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
109 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק א'
110 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ב'
111 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ג'
טען עוד
ביאורים
חוויות החיים מרובות, ולריבוי הזה עשויות להיות השלכות מזיקות. ריבוי החוויות יכול להביא את האדם לחיים מפוזרים וחסרי כיוון מרכזי, כשבכל יום הוא מרגיש שהוא נמשך לכיוון אחר וכך, לאורך זמן, הוא אינו מתקדם לשום מקום. האדם יכול להרגיש בתוכו שאיפות רבות שאינן קשורות זו לזו, ואפילו אם הוא יקבל החלטה לבחור רק בכיוון אחד, ורק את המטרה הזו הוא יציב לנגד עיניו, עדיין הוא עלול לחשוב שעליו לוותר על שאר שאיפות חייו ולכבות את החלקים האחרים בחייו – שהרי אינם קשורים למטרה שלו. זאת התשתית המחשבתית שקדמה להופעת העבודה הזרה. התפיסה של ריבוי אלים מבטאת מבט על העולם כעולם מפוזר בעל חלקים רבים, שאינם קשורים אלו לאלו. כנגד זאת לחמה היהדות לבשר שקיים א-ל אחד, ולכן גם הדחפים של כל חלקי הנפש השונים קשורים אלו באלו, וביחד הם מרכיבים מערכת אחת ושותפים לשאיפה אחת. ויותר מזה, היא ביארה והדגישה מהי אותה שאיפה: השאיפה למלא את העולם בטוב ובקדושה . כל הטוב שבעולם נובע רק מא-ל אחד העומד מאחורי כל הבריאה. הוא הא-ל הטוב, והכול קשור למערכת הטוב. אפילו הרע – הוא חלק ממערכת הטוב. הוא מרכיב במערכת שנועד להביא לטוב בדיוק כמו שאר חלקי המערכת. זו החשיבות הגדולה של ההכרה באחדות ה' עוד לפני ציווי האהבה אליו. משה רבנו מדגיש לנו שמאחורי כל השאיפות בחיים ומאחורי כל הרצונות שנרגיש בתוכנו – מאחורי כולם – נמצא הקב"ה. מאחורי כל אהבות החיים, המתמצות בשלושה גורמים, כפי שלמדנו אתמול (אהבת הטוב, המועיל והערב), מאחורי כולם הקב"ה נמצא. לא זו בלבד שהריבוי שבשפע החיים שלנו אינו סותר את אחדותו של ה', אלא אפילו מתחייב שכל האהבות יתלכדו סביבו. למרות אחדותו כל השפע נכלל בו. וכיוון שהוא אחד, תהיה בנו רק אהבה אחת גדולה לא-ל אחד, והיא לא תוחלש אלא תישאר אהבת לב ונפש, כי לא נצטרך לפצלה בין שני אלים או בין שתי מטרות לא קשורות. רק אמונת הייחוד מאפשרת ומחייבת אהבה אינסופית לה', אהבה הגואלת את כל חיינו.
הרחבות
• אהבה ה' היא דבקות
שֶׁיִּתְאַחֵד הָאוֹהֵב בָּאָהוּב הִתְאַחֲדוּת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִגֶּדֶר הָאַהֲבָה. אהבה היא דבקות. ההרגשה שיש מישהו אחר שהוא חלק ממני היא אהבה. ממילא האהבה גורמת לתחושות רבות, כגון: רצון להטיב, דאגה, אכפתיות, מסירות, ועוד. כך כותב רבי יוסף אלבו בסוף הספר: "אין החבר זולת עצמו (החבר אינו ישות נפרדת ממני), ו(לכן) ראוי לו שיאהב אותו כאהבתו לעצמו, וזהו שאמרה תורה "ואהבת לרעך כמוך " [ויקרא יט, יח]. כלומר, כמו שאהבתך את עצמך אין בה זולתיות כך אהבתך את חברך לא תחשוב שהוא דבר זולתך, שהוא גדר האהבה הגמורה שיתאחד האוהב עם האהוב. ולזה (ובגלל זה) תמצא כי 'אהבה' בגימטרייה עולה ל'אחד' (13), כי אין האהוב זולת עצמו כלל" [העיקרים ד, מה].
ראינו שאהבה היא דבקות, כיצד היא באה לידי ביטוי ביחס לקב"ה? כותב הרמב"ם : "וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאוד, עד (כדי כך) שתהא (שתהיה) נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה (מרוכז) בה תמיד , כאֵלו (כמו אנשים אלו) חולֵי האהבה שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר (יותר) מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שציונו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאֹדך" [דברים ו, ה]. והוא ששלמה אומר דרך משל "כי חולת אהבה אני" [שיר השירים ב, ה] וכל שיר השירים משל הוא לענין זה" [הלכות תשובה י, ג].
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
