ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל
השבוע נעסוק בקבוצות המכונות ה"אליטות", המובילות בשנים האחרונות מגמה רוחנית, שבה היחיד הופך להיות המרכז והקבוצה הדתית האתנית או הלאומית, נדחקת לשולים. זכויות הפרט דוחות את החובות כלפי הציבור, ויחודו של כל אחד מודגש, לא רק כחלק מפסיפס רחב, שחובה להשתלב בו, אלא יותר במשמעות של "בשבילי העולם נברא". במצב זה, ברור שקבלת מרות של 'סמכות על', בין אם מדובר במנהיגות פוליטית ובין אם מדובר במנהיגות רוחנית, איננה דבר המובן מאליו.
מי שיבחן את הדברים לעומק יבין שזה מה שמסתתר מאחורי רבות מן "החדשות".
בפרשיות האחרונות מצאנו ,פעמיים לפחות, ערעור על מנהיגותו של משה. בפרשת בהעלותך נתקלנו באלדד ומידד, המתנבאים במחנה, ללא קבלת רשות ממשה. תגובתו של יהושע, יד ימינו, נחרצת "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (י"א כח). משה משיב בכיוון מנוגד: "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְדֹוָד נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְדֹוָד אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (שם כט).
בפרשתנו - פרשת קרח, האליטות = קרח.
כך לימדונו חכמים כי קורח היה שייך ל"אליטות":
• "אמרו חכמים, חכם גדול היה קרח ומטועני הארון" (במדבר רבה פ' יח ג)
• ומאתיים וחמישים "נשיאי העדה" המכונים גם בכתוב: "קריאי מועד אנשי שם" (ט"ז ב) ובלשון חכמים: "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" - מיוחדים שבעדה
• "קראי מועד" - שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים
• "אנשי שם" - שהיה להם שם בכל העולם" (סנהדרין קי ע"א)
כל אלה ובראשם קרח, ערערו על סמכות משה ואהרון, בטענת: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים". כלומר, אין צורך בהנהגה שלכם, משה ואהרון, כל יחיד יכול להנהיג את עצמו בדרכו המיוחדת.
הפעם תגובת משה שונה לחלוטין!
בשלב ראשון: "בֹּקֶר וְיֹדַע יְדֹוָד אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ" (ט"ז ה)
בשלב שני: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְדֹוָד שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְדֹוָד שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְדֹוָד וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְדֹוָד" (ט"ז כח-ל).
מה ההבדל בין שני המקרים? בפעם הראשונה משה עצמו מתפלל "מי יתן כל עם ד'נביאים" ובפעם השניה משה מגיב כל כך בחריפות על הטענה "כי כל העדה כלם קדשים".
יתכן ויש להבחין בין שתי אפשרויות. היהדות כולה, כמעט, מבוססת על קבלת מרות וסמכות היונקת משלשלת הקבלה. מצב זה מעניק יתרון אדיר למבוגר ובעיקר לחכם ומכפיפה אליהם את התלמיד והצעיר. תהליך המבטיח את המשך המסורת שהיא כל כך הכרחית, בעיקר בתחום ההלכה, בה אסור לתלמיד לומר "מה שלא שמע מרבו". על כן, "שימוש" תלמיד חכם, הוא תנאי הכרחי בקבלת רשות להורות.
הנבואה, לעומת זאת, מבוססת על אינדיבידואליות ומעולם לא נמסרה לקבוצה. הנבואה הינה דבר ד' המתגלה דרך היחיד בבחינת: "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט ע"א). הדרך להשגת הנבואה עוברת כנראה דרך חיפוש ומימוש עצמי במסלול של טהרה, המביאה לידי קדושה, המביאה לידי רוח הקודש. אין הכרח בשלשלת קבלה ומסורת בנבואה, ההפך הוא הנכון, כיוון שהנבואה עוסקת בחדש ובמתחדש, ולא בקבוע ובישן. (אומנם הדרך היותר נפוצה להתכונן לנבואה הייתה על ידי הסתפחות לחבורת בני נביאים, שכנראה נתמכה בידי נביאים שכבר הוסמכו). ממילא אין בהתנבאותם של אלדד ומידד, ללא רשות וידיעת משה, בבחינת ערעור על סמכותו או על המסורת הכל כך הכרחית בשמירת היהדות לדורי דורות, מה שאין כן בעניין קרח ועדתו.
הבה נתפלל כי נזכה להתפתחות הפרט,
יהי רצון שנתקרב למצב בו רבים וטובים יזכו לעבוד את הקב"ה גם בדרכם המיוחדת.
האליטות יזכו לשמור על ייחודו של כל יחיד ויחיד, מתוך מחוייבות עמוקה לכלל
וגם תוך נאמנות לדרך המקובלת מדורי דורות, בלי לנטוש ח"ו את דרך האבות והאמהות.
רבים וטובים יחדשו חידושים בבחינת: "מה שאוזן עדיין לא שמעה"
בנוסף לדברים שעונים לדרישה של: "הוציא מפיו רק מה שקיבל מרבו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
