ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
איש לא הבין את סיבת ההתרגשות המיוחדת דווקא בפסוק זה. יום אחד, העז הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין לשאול את רבי חיים לפשר העניין, וכה סיפר לו:
בעת שכיהנתי כרבה של מוסקבה, שימשתי גם כמוהל ליהודי העיר. באותם ימים, הייתה מוסקבה מחוץ ל'תחום המושב', ורק יהודים עשירים מועטים הורשו להתגורר בה, ואף הם היו ברוב המקרים רחוקים משמירת תורה ומצוות.
פעם, בשעת לילה מאוחרת, שמעתי לפתע דפיקות על דלת ביתי. כשפתחתי את הדלת, חמק לתוך הבית, אלמוני עטוף כולו ומסיכה על פניו. האלמוני ביקש לשוחח עימי ביחידות בחדרי, ורק כשווידא שסודו נשמר, גילה לי את מטרת בואו.
נולד לו בן והוא מבקש שאבוא למול אותו. אולם, הברית חייבת להישמר בסוד גמור, מפני שהוא מתפרנס ממכירת... תשמישי עבודה זרה נוצריים. אם יתגלה שהוא יהודי, הוא מסתכן בנפשו. הסכמתי לבקשתו, ורק התניתי זאת בכך ששבוע לאחר הברית, יגיע האב שוב לביתי.
מלתי את הילד בסתר, ואכן שבוע לאחר הברית, זכיתי בשעת לילה מאוחרת לביקור חוזר של האלמוני במסווה. בביקור זה שאילתיו – הרי אתה מסתיר את יהדותך, ולכן בוודאי תחנך את בנך להתנהג כנוצרי. אם כן – למה לך למולו? מדוע אתה מסבך אותו?
ענה לי האיש – אמת, אני מתנהג כנוצרי, ואת בני אגדל כנוצרי. ובכל זאת, חשוב לי, שאם יום אחד בני ירצה לחיות כיהודי, תהיה לו את האפשרות לעשות זאת.
באותה שעה, התרגש רבי חיים, הבנתי את פירוש הפסוק – 'עינייך יונים'. הגמרא (בבא בתרא) מבארת שגוזל הנמצא במרחק מסוים מהקן, וודאי שייך לבעל הקן, כי הגוזל מדדה רק עד למקום שבו הוא עדיין רואה את הקן, ובכוחו לשוב אליו. כך עם ישראל, אפילו היהודי הרחוק ביותר, משאיר לעצמו את האפשרות לשוב חזרה.
סיפור זה מבטא את מעלת הניצוץ היהודי, אך גם גונז בחובו עומק במצוות המילה. במילה אנו כורתים ברית עם ה' במקום שבו נמצא שורש החיים. לא רק שורש חיינו, כי אם גם שורש חיי כל הדורות הבאים. מבחינה מסוימת, אנו נוגעים בכך בכוחות עמוקים יותר מכוחות חיינו, שהרי אנו נוגעים בכל חיי העתיד (עפ"י 'אורות הקודש' להראי"ה קוק זצ"ל). היהודי בסיפור בו פתחנו, לא זכה לחבר את חייו לה', אך השאיר את האפשרות לחבר את חיי העתיד שלו לה'.
עניין זה מופיע בזמן ברית המילה, היום השמיני לחיי התינוק. כידוע, המספר 8 מבטא את עולם העתיד. לאחר התחלת החיים, אנו מחברים את כל חיי העתיד. עניין זה הופיע גם בפרשתנו ובאירועים נוספים בחיי עם ישראל. ברית המילה שבה ונשזרת מעט לאחר התחלה מחודשת בחיי ישראל.
כך אברהם אבינו מצטווה על המילה, לאחר שכבר הגיע לארץ ישראל וחיי עם ישראל החלו. הציווי על המילה מגיע כהכנה לחיי העתיד – לידת יצחק, הילד היהודי הראשון. משה רבינו יוצא לגאול את ישראל ממצריים, ובמהלך המסע עליו למול את בנו. יהושע מכניס את ישראל לארץ, ומיד לאחר הכניסה, מל את העם ב'גבעת הערלות'.
ובפרשתנו יש תמיהה גדולה – ישראל מצטווים על קרבן פסח, ושלל פרטיו ההלכתיים. לאחר מכן – מספר הכתוב על מכת בכורות ויציאת ישראל ממצריים. והנה לפתע לאחר תיאור יציאת מצריים, אנו שבים ומצטווים על כך שאת קרבן הפסח יכולים לאכול רק ישראלים נימולים. וכי למה נשמטו פרטים אלו מהציווי על הקרבן?
באמת, האבן עזרא סובר שחיוב המילה קיים רק בפסח דורות ולא בפסח מצריים. אולם הראשונים האחרים חולקים עליו, וכידוע שבמצריים מלו בליל טו' ניסן, ונגאלו בזכות דם פסח ודם מילה, כנאמר – 'בדמייך חיי'. לכן מבאר הרמב"ן, שציווי זה התאחר מפני שנצטוו עליו ב- יד' ניסן ולא בראש חודש כשאר הציוויים. ועדיין קשה – למה לא נשנתה חובת המילה עם שאר החובות?
עונה אור החיים הקדוש על פי המדרש – "הוציא ה' רוח מגן עדן, ובישם פסחו של משה. ונתקבצו כל ישראל ואמרו לו: משה רבינו, בבקשה האכילנו מפסח שלך. אמר להם – אין אתם אוכלים (כי אינכם נימולים), מיד נתנו עצמם ומלו. ומבאר אור החיים הקדוש, שכיוון שמלו, התבשמו פסחיהם של כל ישראל, שהרי הפסח נאכל רק למנוייו.
למדנו מכאן, שרק לאחר ההתחלה, נצטווינו על המילה. עוד למדנו, שהמילה שייכת לריח גן עדן. והרי גן עדן מבטא את המקום בו היה האדם בתחילת העולם, ובעז"ה יזכה להיות בו בחיי העתיד.
למדנו מכאן את גודל עצמת חיינו, שזוכים אנו לכרות ברית עם ה' לנצח נצחים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
