ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
עיון בפסוקים מגלה כי הפרשיה מחולקת לשני חלקים:
"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיך בּוֹ ... (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים ...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּו וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(זו פתיחה חדשה, שהרי גם הציוויים הקודמים מחייבים את המלך רק לאחר שבתו על כסא מלכותו)
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אלוקיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: (דברים י"ז).
שני הציוויים האחרונים-החיוב לכתוב לעצמו את משנה התורה ואיסור הגאווה, אכן נוגעים להליכות חייו הפרטיים של המלך. האם גם שלשת האיסורים הראשונים הם בבחינת הדרכות כיצד ינהג המלך כאדם פרטי ובחייו האישיים? כך משמע מפרשנותו של הרמב"ם כדוגמא "ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור... ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו... המלך אסור לשתות דרך שכרות, שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו....וכן לא יהיה שטוף בנשים, אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים" (הלכות מלכים פרק ג הל' ג-ו).
מראשונים אחרים משמע שהציוויים הם ציוויי מדיניות כללית. כך רמוז ברש"י "לא ירבה לו סוסים - אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה" (שם, שם טז). כך גם רמוז באבן עזרא "וכסף וזהב לו ירבה לו - שלא יעניש את ישראל" (שם, שם יז) משמע שלא להנהיג שיעורי מס גבוהים מדי. כך גם משמע מדברי הרמב"ן "ויתכן שדרך הכתוב, כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו" - יש כאן רמז למדיניות בטחון. אם ננסה להעביר דרך פרשנות זו, למושגי ימינו יתכן וניתן להסביר את שלושת הציוויים הראשונים כהדרכה כיצד לנהל את שלושת המשרדים החשובים ביותר במדינת היהודים.
א. "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים"-מדיניות בטחון. אל תבנה צבא פרשים ומרכבות גדול שאומנם מעניק בטחון לאזרחי המדינה, אבל מחייב את המלך להחזיק באופן מתמיד צבא קבע ענק. החזקת צבא מקצועי מהווה נטל כספי עצום על תקציב המדינה וגורר בהכרח אחריו, מעבר על האיסור של "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד". הצעירים שיגויסו לצבא הקבע עלולים להיפגע גם מבחינה רוחנית עקב ניתוקם מראשי המשפחה והשבט שהיוו את ההנהגה הרוחנית. אנשי קבע אלו (וכך היה עד התקופה האחרונה) גם לא יוכלו לבנות בתים בישראל כל עוד הם משרתים בצבא.
ב. "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ"-מדיניות חוץ. כל קשר דיפלומטי בימים עברו חייב חתונה עם נסיכה זרה. המחיר של קשרים בין לאומיים אלו היה כרוך בחדירה של תרבויות זרות ועבודה זרה לארץ. התורה איננה אוסרת פעילות דיפלומטית אבל מזהירה מפני "אלף שגרירויות זרות בירושלים".
ג. "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"-מדיניות כלכלית. בוודאי שעל המלך לדאוג לרווחת אזרחי מדינתו ולעשות כל מאמץ שארצו תהיה בראש הרשימה של המדינות שמעניקות איכות חיים גבוהה לתושביהן. תוחלת חיים גבוהה שירותי בריאות מתקדמים שירותי רווחה מפותחים הם מטרות נעלות. רווחה אישית שמשמעותה מותרות ופינוקים איננה רצויה שהרי חז"ל כבר קבעו כי "הבטלה מביאה לידי שעמום".
אם כך, ניסינו בקצרה להציע דרך לראות בפרשיית המלך הדרכה וציוני דרך בפתרון השאלה כיצד צריכה להראות מדינת היהודים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
