ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים" (כ"ז ד-ה).
והוא כנראה, המזבח שבנה יהושע לאחר הכניסה לארץ כמתואר בכתוב: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אלוקי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה" (יהושע ח' ל-לא). בניית המזבח קשורה בטבורה למעמד ה"ברכה והקללה", שנערך באזור זה, כפי שמתואר בפרשתנו:
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה" (י"א כט-ל).
מקובל לזהות את הר גריזים כהר השוכן מערבית לעיר שכם, במקביל להר עיבל השוכן מצדה המזרחי של העיר. על ההר מצוי הישוב "הר ברכה", ולהבדיל, מרכזם של השומרונים. השומרונים, הם צאצאי הכותים שהובאו מכותא לאחר גלות ממלכת ישראל בידי האשורים, כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית ראשון, כמתואר בכתוב: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ" (מלכים ב י"ז כד). השומרונים, שהתגיירו בתחילה מפחד האריות שפגעו בהם (עיין שם בכל הפרק), נדחו בסופו של דבר מעם ישראל. חז"ל, בסופו של תהליך היסטורי, הכריזו עליהם כגויים גמורים (עיין חולין ו ע"א וטור ושו"ע אבן העזר סי' ד). חז"ל גם הגדירו את השומרונים = כותים כזייפנים, וז"ל חכמים:
"אמר רבי אלעזר בר' שמעון נמיתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמכם כלום שהכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם והלא ידוע שהוא שכם אלא שאין אתם דורשין לגזירה שווה ואנו דורשין לגזירה שווה" (תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז ה"ג).
למה התכוונו חז"ל? התשובה היא כנראה כפולה ואולי אף משולשת. הזיוף הראשון הוא בפסוק הראשון שציטטנו מתוך תורתנו הקדושה (דברים כ"ז ד), השומרונים העבירו את הציווי לבנות את המזבח מהר עיבל להר גריזים (נעיר בסוגריים כי מעולם לא נמצא שום ממצא ארכיאולוגי המאשר בניית מזבח ישראלי בהר גריזים מלפני 3500 שנה). הזיוף השני הוא בפרשתנו (אליו רומזת הלשון בירושלמי שם) בפסוק (שצוטט לעיל) המתאר את מקום טקס ה"הברכות והקללות" (שם י"א ל) הוסיפו השומרונים את המילים 'מול שכם'. הציבור המאמין, לא היה מוכן בשום פנים ואופן לקבל את הזיוף הראשון ולכן המשיך לחפש את המזבח בהר עיבל, משום מה התעלם מלשון הירושלמי, והמשיך לקבל את המסורת השומרונית כי הטקס נערך באזור שכם, השוכנת בין הר גריזים והר עיבל.
ממצאיו החדשים של ד"ר אדם זרטל, מאפשרים התנתקות מוחלטת מזיופי השומרונים. הוא מציע בספרו "עם נולד" (בהוצאת ידיעות אחרונות, מומלץ לקריאה בקריאה ביקורתית), להתעלם משני הזיופים בנוסח התורה. כיוון שכך, אין גם כל מקור לכך שהטקס נערך בשכם, ההפך, פשט הכתובים הוא שהטקס נערך בשיפולים המזרחיים של ההרים. עם מציאת המזבח במקום זה, מתברר סופית, שהזיהוי של הר גריזים עם מקום מושבם של השומרונים גם הוא זיוף. המסקנה היא, שהר כביר עליו שוכן הישוב "אלון מורה", הוא הר הברכה-הר גריזים. אחרי בקשת המחילה מאחיינו מתיישבי "הר ברכה", נכריז ונאמר שכל קשר בין השומרונים לברכה הוא מקרי בהחלט.
הבה נתפלל כי עם ישראל, ששמר על נוסח התורה ולא שינה "אפילו קוצו של יוד", יזכה להתקיימות הברכות, ברכות שמים ממעל, שאנו כה זקוקים להן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
