ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
דעת הי"מ שהביא הרא"ש הסוברים שהאומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" נעשה נזיר מיד, ודעת הרא"ש שראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר
הרא"ש בפירושו הביא בשם י"מ [וכ"ה בתוס' ד"ה בל תאחר בשם ר"ת] שפירשו "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר", בלשון קושיא, כלומר, מיד חלה עליו נזירות, ומאי בל תאחר איכא. והרא"ש ז"ל דחה פירושם, וכתב דלא מסתברא שיהא נזיר בלא קבלה, דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאילו קיבל עליו נזירות. כלומר, הרא"ש סובר שהלשון "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", אינו בעצמותו לשון קבלת נזירות, ועדיין מחוסר הוא קבלת נזירות. ולפיכך פירש הרא"ש שאין כוונת הגמ' "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר" לומר שמיד נחשב לנזיר ממש, אלא שמפני החשש שמא ימות, ראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר, ואם ישהה קבלת נזירותו ג' רגלים, אז יעבור בבל תאחר 1 .
ביאור דברי התוס' ד"ה מידי והערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס'
בתוס' [ד"ה מידי] הביאו קושית הר"ר יוסף שהלך לארץ הצבי, אמאי לא משכחת לה בל תאחר בנזירות דאמר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", ואי מאחר עובר בבל תאחר? וכתבו התוס' בתירוץ א': ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, כלומר, עד שאקבל נזירות. ולתירוץ זה, אמירתו "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", היא 'נדר לנדור בנזירות', וסוברים התוס' בתירוץ א' שאם מאחר לקבל עליו נזירות, נחשב כעובר בבל תאחר של נזירות, כיון שענינו של הנדר הוא הנהגת נזירות.
ובתירוץ ב' כתבו התוס': עוד י"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר, כי אם בל תאחר דנדר, שמאחר לנדור נדרו. כלומר, האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", זהו 'נדר לנדור בנזירות', והמאחרו אינו עובר בבל תאחר של נזירות, כי אם בבל תאחר של נדר, משא"כ האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" שעובר בבל תאחר של נזירות. ובגליון מהרש"א העיר על תירוץ ב' שבתוס': אינו מובן כל כך יפה, דהא גם באומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" עדיין אינו נזיר עד שיקבל עליו נזירות, כמש"כ הרא"ש והרשב"א, וא"כ נימא דעובר רק על בל תאחר דנדר. כלומר, האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", זהו ג"כ 'נדר לנדור בנזירות', וא"כ אינו עובר אלא על בל תאחר של נדר, שאיחר לנדור בנזירות, אבל לא על בל תאחר של נזירות.
ישוב הערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס' הנ"ל
ונראה שלדעת התוס' בתירוץ ב', יש הבדל בין שתי האמירות. האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", צריך קבלת נדר חדשה אחר ל' יום להיות נזיר, שכך אמר: "הרי עלי לקבל נזירות", ולא אמר: "הרי עלי להיות נזיר אחר ל' יום", משא"כ "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", הרי קיבל על עצמו להיות נזיר בלא ציון מפורש של זמן, הלכך אינו צריך נדר חדש של קבלת נזירות, ומשום שאמירה זו גופא נחשבת כנדר של קבלת נזירות בזמן בלתי מסוים במשך ימי חייו, ואין צריך אלא שיציין ויפרש את הזמן שבו מתחיל את הנהגת נזירותו, וענין זה של ציון הזמן יתקיים ע"י שיאמר, למשל, "הריני מתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבלתי על עצמי מכבר". מיהו, בלא שום אמירה נוספת קודם להתחלת נזירותו, אינו יוצא ידי חובת נדרו, שאם לא חל עליו דין נזירות בגופו, דהיינו שנהפך להיות נזיר, אפילו אם יתנהג בפרישות באותם הדברים שהנזיר מוזהר בהם, עדיין אין הנהגתו נקראת הנהגת נזירות, שאין הנהגת נזירות אלא הנהגת פרישות מיין, טומאה ותגלחת של מי שהוא נזיר בגופו, דהיינו שיש לו תואר 'נזיר'. ולכן כאמור, עליו לציין באמירה המפרשת שמתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבל על עצמו מכבר שאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר".
סיכום
העולה מן המתבאר שיש כאן ג' שיטות בדין "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דעת הי"מ שהביא הרא"ש וכן דעת ר"ת שבתוס', שנעשה נזיר מיד 2 , וכפשטא דלישנא דגמ', וחלים עליו לאלתר כל דיני נזירות. ודעת התוס' בתירוץ א', שזהו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות' באיזה זמן במשך חייו, וצריך נדר חדש של קבלת נזירות, וכ"מ דעת הרא"ש בפירושו, וכ"כ המנחת חנוך 3 בדעת הרמב"ם. ודעת התוס' בתירוץ ב', שזהו נדר להתנהג בנזירות פעם אחת במשך ימי חייו, ואין צריך נדר נוסף, שאין אמירה זו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות', אלא זהו נדר להתנהג בנזירות, וצריך רק לציין את הזמן שבו מקיים נדרו שנדר מכבר להתנהג בנזירות.
^ 1. והר"ן ד"ה בל תאחר, חולק וסובר שעובר לאלתר בבל תאחר, וע' חידושי הגרנ"ט נדרים סי' מ"ח ביאור מחלוקתם.
^ 2.וע' מרומי שדה נדרים ג' ע"ב ד"ה מיהו ונזיר ט"ז ע"ב ד"ה אבל, בדעת הרמב"ם , שנעשה נזיר מיד, ומ"מ אם לא נהג בנזירות, אינו עובר משום איסורי נזירות, אלא משום בל תאחר, וסיים הנצי"ב ז"ל באמרו: וסברא זו חידוש הוא.
^ 3. מנחת חנוך מצוה שס"ח אות ו' ואות י"ג. ויש להעיר, שבמנחת חנוך שם ס"ק ו' כתב שכן גם דעת ה תוס' ד"ה בל תאחר וד"ה מידי. ולמבואר, הדבר שנוי במחלוקת בין שני תירוצי התוס' ד"ה מידי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
