ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת(פ"ג מי"ז) : וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן, וְלֹא שִׁתֵּף עִם כַּוָּנָתָהּ מִכַּוָנוֹת הָעוֹלָם1, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ, הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם*. וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא, כִּי הַמִּצְווֹת בִּהְיוֹתָם הַרְבֵּה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּחַיָּיו אַחַת מֵהֵנָּה עַל מַתְכֻּנְתָּהּ וְעַל שְׁלֵמוּתָהּ. וּבַעֲשִׂיַּת אוֹתָהּ הַמִּצְוָה תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. וּמִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה עַל עִקָּר זֶה, מַה שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן(ע"ז יח, א) , מָה אֲנִי2 לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא? וְהֵשִׁיב הַמֵּשִׁיב כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? כְּלוֹמַר, עָשִׂיתָ מִצְוָה כַּהֹגֶן? וְהֵשִׁיב, כִּי נִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוַת צְדָקָה עַל הַשְּׁלֵמוּת3, וְזָכָה בָּהּ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
מהגמרא משמע שלא כדברי הרמב"ם
וְתֵמַהּ עַל זֶה, כִּי אֵיךְ יִסְבְּלוּ דְּבָרָיו4 הָא דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב) בְּהֶדְיָא5, דְּאֲלִּיבָּא דְּכֻלֵּי עָלְמָא6, בְּרֹב עֲבֵרוֹת7 לְיוֹם הַדִּין נִדּוֹן בַּגֵּיהִנּוֹם. וְהָתָם אַיְּרֵי8 לָעוֹלָם הַבָּא, דְּהָא קָאָמַר: צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וכו'. וְאֵיךְ יִסְתֹּר גְּמָרָא עָרוּךְ? וְאִם יֹאמַר, דְּהָא דְּאָמְרִינַן שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִצְוָה אַחַת זוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת אֲבָל לֹא עָשָׂה שׁוּם עֲבֵרָה, אִם כֵּן, אֵין כָּאן לְהַגְדִּיל שָׂכָר כְּלָל, דְּסוֹף סוֹף, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מִצְווֹת, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הַרְבֵּה חֲטָאִים, וְיִהְיוּ הַחֲטָאִים מַכְרִיעִים. וְאִם רָצָה הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה שׁוּם חֵטְא כְּנֶגֶד זֶה, בְּוַדַּאי כִּדְבָרָיו כֵּן הוּא. וְדָבָר זֶה מִשְׁנָה פְּשׁוּטָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין(לט, ב) : כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְנוֹחֵל הָאָרֶץ. וְאַף עַל גַּב דְּמוֹקֵי לֵיהּ שָׁם כְּשֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת יְתֵרָה עַל מֶחֱצָה עֲווֹנוֹת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מִזֶּה, שֶׁאִם עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, וְלֹא עָשָׂה שׁוּם חֵטְא, שֶׁזּוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ אִם כֵּן, אֵין צָרִיךְ לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁכָּתַב שֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא שִׁתֵּף עִמָּהּ כַּוָּנָה אַחֶרֶת. סוֹף סוֹף לָמַדְנוּ כִּי אֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, דִּבְמִצְוָה אַחַת זוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
___________________________________
הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת מכות כתב: מעיקרי האמונה בתורה היא שכשיקיים אדם מצוה מן תרי"ג מצוות כראוי וכהוגן, ולא שיתף עם כוונת המצוה כוונה אחרת שאינה מהמצוה 1[כגון: כבוד, שכר], אלא יקיים את המצוה מאהבה, כמו שביארתי, הנה זכה לחיי עולם. על זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותן רבות אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכונתה בשלמות, ובעשיית אותה מצוה תחיה נפשו מאותו מעשה. עקרון זה אנו למדים ממה ששאל רבי חנינא בן תרדיון את רבי יוסי: 2מה חלקי בעולם הבא? והשיב לו: איזה מעשה בא לידך? כלומר האם יש מצוה שעשית כהוגן? והשיב לו: כי נזדמנה לו מצות צדקה 3באופן שלם, וזכה בה לחיי העולם הבא.
דברי הרמב"ם הללו תמוהים מאוד, שהרי 4אינם מתיישבים עם הנאמר בגמרא בראש השנה, שהרי שם 5[מפורש] 6לכל הדעות 7אדם שעברותיו מרובות מהמצוות שקיים, ביום הדין נידון בגיהנום. 8ושם בגמרא המדובר על העולם הבא, שהרי ביחס לצדיקים נאמר שם שהם נכתבים לחיי העולם הבא, ואיך יכול הרמב"ם בדבריו לסתור גמרא מפורשת? ואם נאמר שכוונת הרמב"ם היא שהמדובר הוא באדם שעשה מצוה אחת אבל לא עבר שום עבירה בחייו, אם כן לא ברורים דברי רבי חנניא בן עקשיא, שהרי אין כאן ענין של הגדלת שכר בריבוי המצוות, שהרי ריבוי המצוות יכול להביא גם לרבוי חטאים, ויהיו החטאים רוב, ויכריעו לצד החובה. אם באמת כוונת הרמב"ם היא לאדם שקיים מצות עשה אחת ולא עבר שום עבירה, אכן כדבריו כן הוא אך אין בזה חידוש, שהרי זו משנה מפורשת בפרק ראשון של קידושין: כל העושה מצוה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. למרות ששם הגמרא מבארת שעשה מצוה אחת עודפת על עבירותיו, מכל מקום נוכל ללמוד משם בקל וחומר, שכשעשה מצוה ולא עשה כלל עבירה נוחל חיי העולם הבא. אלא שאם נבאר כך הרי דברי הרמב"ם שכתב שלא שיתף עם קיום המצוה כוונה זרה מיותרים, שהרי אף אם שיתף כוונה זרה אבל מצוותיו יתירות על עבירותיו הוא בן העולם הבא.
ביאורים
המהר"ל שאל מדוע ריבוי המצוות מהווה זכות לישראל, הרי זה מקשה עלינו וגם מגביר את הסיכויים להיכשל ולחטוא. כתשובה לכך מביא המהר"ל את דעת הרמב"ם שמסביר שכשאדם מקיים מצווה אחת באופן מיוחד, מדקדק בה ועושה אותה מאהבה, גם אם את שאר המצוות הוא מקיים ברמה נמוכה יותר, אותה מצווה מזכה אותו בשכר לעולם הבא. ואם כן, הזכות שהקב"ה מזכה את ישראל היא ריבוי האפשרויות להצליח בקיום מצווה אחת בשלמות, כיוון שעל ידי ריבוי המצוות נוצר מגוון רחב יותר של מצוות וקרוב לוודאי שכל אדם, לפי מצבו וכוחותיו, יזכה לקיים לפחות מצווה אחת האפשרית לפי מצבו, בדקדוק הראוי. זכות זו גם מצביעה על כך שה' חפץ שכל אדם מישראל יגיע לעולם הבא, וממילא מוכרח שכל אדם מישראל ראוי לעולם הבא. הרמב"ם מוכיח את דבריו ממעשה שהיה, ששאל ר' חנינא בן תרדיון את ר' יוסי בן קסמא אם יש לו שכר לעולם הבא, ושאלו ר' יוסי בן קסמא אם הוא עשה בחייו איזו מצווה מיוחדת. ענה לו ר' חנינא שהוא זכה לקיים מצות צדקה בשלמות, וענה לו ר' יוסי שאם כן ודאי יש לו חלק לעולם הבא.
המהר"ל מתקשה לקבל את דברי הרמב"ם כי בדברי חז"ל מופיע שבבית דין של מעלה דנים אדם לפי כלל מעשיו , ומכריעים את הדין על פי הרוב. אם עוונותיו מרובים מזכויותיו הוא נענש, ואם זכויותיו מרובים הוא זוכה לעולם הבא. לפי זה, מעשה אחד שעשה האדם בכוונה שלמה עדיין לא מכריע את הדין כשאת רוב המצוות הוא חיסר. אם כן, הסברו של הרמב"ם קשה כיוון שריבוי המצוות יכול לגרום להפסד במקרה שיש לאדם הרבה מצוות בהם הוא לא מדקדק ובעקבות כך הוא נידון לחובה. בהמשך יביא המהר"ל את הסברו לדרשת חז"ל זו.
הרחבות
*ביאור שיטת הרמב"ם
כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן... כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ, הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם. הרב קוק מסביר שהתורה נובעת מרצונו של הקב"ה, ורצונו של הקב"ה הוא אחד. יוצא מכך, שמצד הקב"ה יש מצווה אחת כוללת המבטאת את רצונו, אך ככל שמתרחקים ממנו המצווה מתפרטת להרבה מצוות קטנות. ניתן להמשיל זאת לשורש אחד, שככל שמתרחקים ממנו הוא מתפרט לעוד ועוד ענפים. זו המשמעות של "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" – כיוון שישראל נמצאים בעולם הגשמי המרוחק מהקב"ה, הוא הִרבה להם ענפי מצווה רבים שדרכם הם יכולים להתחבר למצווה האחת הכוללת [מאורות הראיה רי"ט-רכ"א].
שיטת הרמב"ם מבוארת לפי דברי הרב קוק ב'אורות התורה': "כל דבר ודבר מן התורה נובע מכל התורה כולה... ותלמוד התורה לשמה צריך להיות אהבת הכל (כלומר, כיוון שהתורה כוללת בתוכה את הכל, מי שמתקשר אליה מתקשר אל הכל)... האצור והגנוז בתוך זה הפרט שהאדם עסוק בו" [ד, ג]. כלומר, כל דבר מן התורה נובע מהרצון האחדותי שהזכרנו לעיל, וכאשר אדם מתחבר לפרט אחד מן התורה הוא מתחבר דרך הענף הזה אל כל התורה. זוהי כוונת הרמב"ם: מספיק שאדם יקיים מצווה אחת בשלמות, כדי שיוכל להתחבר לעץ החיים המקורי של כל התורה כולה.
שאלות לדיון
הרמב"ם כותב ש'מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן... הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם' – למה זה כל-כך יסודי?
המשנה אומרת: 'כל העושה מצווה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו...' האם אנו מקיימים מצוות לטובתנו האישית?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
