ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אמצעי התשלום
התוס' כאן מפרשים, שאין שמין פירושו שאינו יכול לתת את השברים כחלק מהפירעון אלא עליו לשלם כלי מעולה, ו התוס' והרא"ש מוסיפים שיכול גם לשלם כסף. נעמוד על אמצעי התשלום הנדרש בכל עניין ועניין.
בדף ז מובא דין התורה שבנזיקין יש לשלם מקרקע מיטב ואומרים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שניתן לשלם או ממיטב או ממטלטלין כנלמד מ"ישיב" לרבות ששווה כסף ככסף, והטעם הוא שגם מטלטלין ניתן למכור בקלות כמו קרקע מיטב. בדף ט ע"א אומר רב הונא שרק אם אין למזיק קרקע מיטב רשאי לשלם ממטלטלין. התוס' שם מביאים דעת הרי"ף , שזוהי מחלוקת אמוראים והלכה כרב פפא שניתן לשלם ממטלטלין אף כשיש קרקע מיטב, הואיל והם נחשבים כשווה כסף, ואילו ר"ת חולק וסובר שאין כאן מחלוקת ולדעת כולם ניתן לשלם ממטלטלין רק כשאין מיטב או כסף. דיעה אמצעית היא דעת הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) הסובר שכשיש כסף לא ניתן לפרוע במטלטלין אולם כשיש מיטב ואין כסף ניתן לפרוע. ר"ת מסווג את אמצעי התשלום בעניינים השונים לשלוש רמות, וכאמור, הרמה הנמוכה היא בנזיקין ששם יש לפרוע במיטב או בכסף וכשאין ניתן לפרוע במטלטלין.
רמה גבוהה יותר של תשלום נדרשת בבעל חוב. ר"ת מוכיח מכתובות פו ע"א ששם כשיש כסף חייב לפרוע דווקא בכסף, ורק כשאין יכול לפרוע מקרקעות (בינוניות) או ממטלטלין. הטעם בכך הוא שהלווה לווה כסף ולכן עליו להשיב כסף. הרמה הגבוהה ביותר נדרשת בפועל, שכמוכח מב"מ קיח ע"א אפילו כשאין למעסיק כסף עליו לטרוח ולמכור מטלטליו ולהשיג כסף ואינו יכול לפרוע מטלטלין לפועל. הטעם בכך הוא שהפועל עובד כדי להרוויח כסף על מנת לקנות אוכל, ולכן אין להטיל עליו את הטירחה למכור את המטלטלין.
והנה בגנב ובגזלן לפי פירוש רש"י והתוס' בסוגיא גם כן נדרשת רמה גבוהה של תשלום, ואין הגנב יכול לפרוע במטלטלין מביתו אלא עליו לתת כלי שלם כעין שגנב, ונתקשו התוס' מדוע, הרי למדנו מ"ישיב" שדין שווה כסף כדין כסף. וענו, על פי הירושלמי, שבגנב יש בתורה לימוד מיוחד שצריך לשלם דווקא חפץ שלם כעין זה שגזל ולא מועיל שווה כסף, שנאמר "אשר גזל – כעין שגזל", ומוסיפים שטעם החילוק מנזיקין הוא שבגזילה קנה את החפץ בשעת הגזילה ולפיכך חייב להשיב חפץ כעין זה, וזהו גם הטעם לצד בגמרא שגם בשואל לא שמין, כיוון שמתחייב כבר בשעת משיכת החפץ לרשותו, ואילו בנזיקין החיוב הוא רק על מה שניזוק. אך קשה, שהרי כבר הביאו פסוק המלמדנו שיש דין מיוחד בגזילה ומדוע נזקקו לטעם הנוסף. הקהלות יעקב עונה שנקטו בטעם זה כדי לנמק מדוע גם בשאילה יש צד לומר שאין שמין. נראה לבאר בכוונתו, שמבינים שזהו טעם הפסוק ולכן לומדים מכך גם לעניין שאילה. אך הוא חוזר ומקשה שהטעם לבדו אינו מספיק, כי גם אם נחשב כמתחייב על כל החפץ מכל מקום יתכן שאפשר לפרוע בשווה כסף, שהרי לגבי נזיקין יכול לפרוע אפילו בשברים מביתו, ואם כן ודאי זקוקים לגזירת הכתוב "אשר גזל", ושוב תחזור השאלה מניין שהוא הדין בשואל.
הברכת אברהם מתרץ, שהחידוש ששווה כסף ככסף נאמר דווקא במקום שהחיוב הוא לתת כסף ולא חפץ, ולכן בשאילה היה פשוט לפי צד זה בגמרא שהחיוב הוא להשיב חפץ, ולכן כאן מספיק הטעם ללא פסוק, אולם בגזילה היה מקום לומר שהחיוב יהיה כספי ולכן צריך גזירת כתוב שהחיוב הוא חפץ ולא כסף. הברכת אברהם ביאר על פי יסוד זה גם את דברי התוס' והרא"ש שגזלן יכול לשלם גם בכסף, כי לכאורה קשה על דבריהם, הרי לומדים מהפסוק שצריך דווקא חפץ שלם וכיצד ניתן לתת כסף, ואם גם כסף מועיל מדוע מטלטלין לא למרות ששווה כסף ככסף, והשיב שבמקום שיש דין לשלם כסף אומרים ששווה כסף ככסף, אך במקום שהדין לתת חפץ, מועיל דווקא לתת כסף כדברי הרא"ש "מה לי הן מה לי דמיהן" לפי שאפשר בנקל לקנות על ידם חפץ כעין זה שנגזל, אך לא מועיל לתת מטלטלין שייאלצו את הנגזל לטרוח למוכרם כדי לקנות חפץ כעין זה שנגזל.
אולם הקהלות יעקב מכח שאלתו כותב שנראה שיש לגרוס ולהוסיף בתוך דברי התוס' את תירוצו של הרשב"ם המובא בתוס' בב"מ (צו ע"ב ד"ה זיל), שיובא בהמשך, שהדיון בסוגייתנו אינו על אמצעי התשלום אלא על פחת, ועל כך מוסב נימוק התוס' שבנזיקין החוב רק על ההפרש ולכן הפחת על הניזק ואילו בגזילה על הכל לפי שקנה הגזילה בשעת הגזילה, וכותב ששוב מצא כן באור זרוע.
יש להעיר, שמדברי התוס' שהחיוב בנזיקין הוא רק ההפרש יש ללמוד שמצדד כמסקנת האפיקי ים (סי' כא), שחקר בפרה שמתה אם החיוב הוא הכל והנבילה כפירעון או שהחוב הוא רק ההפרש והנבילה לעולם נשארה של הניזק, והסיק שהחוב הוא רק ההפרש, לעומת הקהלות יעקב ור' שמעון שקופ שהסיקו שהחוב על הכל. וכך יש לדייק גם מדברי התוס' בדף י ע"ב (ד"ה לא נצרכא), שהקשו מדוע פחת נבילה לניזק ולא אומרים "קרנא דתורך קבירא ביה" כפי שאומרים בדף לד ע"א. התוס' לא הקשו שיש להפסיד המזיק מצד שהנבילה ברשותו עד לפירעון, ותירצו שלגבי פחת נבילה הייתה כבר שעת הפירעון ובדף לד לא, אלא הם הקשו מצד סברת "קרנא דתורך" ותירצו שבפחת הניזק אשם ובדף לד שמדובר בפציעה אינו אשם, משמע שאינו סובר כלל שהנבילה ניתנת כפירעון אלא החוב הוא רק ההפרש (שלא כהסבר הקהלות יעקב בתוס').
הרשב"ם (הו"ד בתוד"ה זיל בב"מ צו ע"ב) מקשה על פירוש רש"י, שנאמר בדף ד ע"ב שישנן עשרים וארבע אבות נזיקין ובכללם מובאים גם גנב וגזלן, ובדף ה ע"א מסבירה הגמרא שבכולם משלמים ממיטב. הברכת אברהם מתרץ, שזו רק זכות של הנגזל כשאינו דורש דווקא החפץ או הכסף, שרשאי לדרוש שהקרקע תהיה מעידית. הרשב"ם עצמו וכן הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) סוברים שאין כלל חילוק בין גזלן למזיק ובשניהם רשאי לפרוע גם מסובין.
פחת
הרשב"ם ו הרמ"ה מסבירים ש"אין שמין" פירושו שאם נפחת מחיר השברים הפחת הוא על הגזלן ולא על הנגזל, בשונה מנזיקין שהפחת על הניזק, וסוגיא זו היא המשך של הסוגיא הקודמת האומרת שפחת נבילה על הניזק. ו הריב"ם מוסיף שנפקא מינה גם לכך שלכתחילה אין מלמדים את הגזלן לשלם השברים, ואילו בנזיקין ולמסקנה גם בשואל השברים של הבעלים, ולכן ניתן ללמדם לכתחילה לתת השברים.
שיטת רש"י
רש"י בפשטות הלך בשיטת התוס', שכן פירש (ד"ה אמר שמואל) את הדין אין שמין "אין שמין הנבילה והשברים לבעלים, שיחזיר גנב הפחת (כלומר, הכלי שנפחת – השברים), אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו", וכן הבינו התוס' בדעתו.
אולם בדיבור הבא (ד"ה אלא לנזקין) ביאר שהטעם שבנזיקין שמין הוא שנאמר "והמת יהיה לו", ודייק מכך הפני יהושע (ד"ה בתוספות) שסבר כרשב"ם ולא כהבנת התוס', שהרי פסוק זה הוא המקור לכך שפחת נבילה על הניזק, וביאר שדבריו לעיל, שאין שמין השברים לבעלים אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו, פירושם שאין שמין לבעלים השברים כשווים בשעת שבירתם אלא הם נחשבים מיד של המזיק והפחת על חשבונו, ואם אחר כך יתנם לבעלים כחלק מהפירעון נשום אותם כשווים בשעת הפירעון.
אמנם מפשט דברי רש"י לא משמע כן, ולכן יש לומר שרש"י סבר שהדיון בסוגיא כאן הוא לגבי שני הדינים והם תלויים זה בזה. בנזיקין למדנו מהפסוק שפחת נבילה על הניזק ומסתבר שהתורה קבעה בכך שהחיוב הוא רק לגבי ההפרש ולא על כל החפץ, וממילא ודאי שהחיוב הוא כספי ולא את החפץ עצמו, ובכל מקום שהחיוב הוא כספי למדנו מ"ישיב" ששווה כסף ככסף. לעומת זאת בגזל, בגלל שקנה את החפץ בקניין גזילה, החיוב המוטל עליו הוא השבת החפץ עצמו ולא חיוב כספי, ובכך לא אומרים שווה כסף ככסף, ובכך גם הפחת על הגזלן, שהרי חייב לשלם חפץ חדש תמורתו ואם כן השברים שלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
