ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
בדף עז ע"ב מסופר על שכיב מרע שהניח גט בחצרו ואמר לאשתו שתעשה קניין בחצר וכך תזכה בגט ותתגרש. התוס' (ד"ה ותיזיל) מקשים מדוע אין כאן בעיה מצד טלי גיטך מעל גבי קרקע. יש לשאול מדוע התוס' לא הקשו כן כבר בדף כא ע"א, שגם שם הגמרא עוסקת במקרה זהה, שאדם הניח גט בחצרו ולאחר מכן נתן את החצר לאשתו. ונראה מכך שלא הוקשה לתוס' עצם העובדה שקודם מניח בחצרו ואחר כך מקנה אותה לאשתו, אלא הוקשה להם דווקא מצד שבמקרה כאן הוא אמר לאשה שתעשה את מעשה הקניין בחצר, ואילו שם מדובר שהוא עשה את מעשה הקניין, כנאמר שם שכתב לה שטר מתנה על החצר. וכן מבואר בדף עח ע"א, שהגמרא מקשה כיצד מועיל אם מצאה את הגט מאחוריו ולקחה הרי הווי כטלי גיטך מעל גבי קרקע, ועונה שמדובר שהיה הגט תחוב בין חגורו למותניו ושלפתו, ועדיין מקשה שאין כאן "ונתן בידה", ומסיקה שמדובר שגם הוא קירב מותניו אליה. רואים מסוגיא זו שאף אם לקחה את הגט מעל גבי גופו ולא מהקרקע אין די בכך אלא צריך שהבעל יהיה שותף בפעולת הנתינה.
אולם לפי זה צריך עיון מהי תשובת התוס'. התוס' עונים שכיוון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הווי כאילו נתנו לה. משמע לכאורה שאין בעיה מצד שהאשה עושה את פעולת הקניין, אלא העיקר שלא יהיה הפסק בין רשותו לרשותה על ידי שיונח על גבי קרקע, ולכאורה משמע שאם יניח על גבי חצרו ותיקח משם הריהי מגורשת, ותימה שהרי כפי שראינו מוכח מהגמרא בדף עח ע"א שאם היא עשתה את כל פעולת הלקיחה אינה מגורשת. וכן בדף עח ע"ב נאמר בגמרא שאם נתן לה גט אך השאיר בידו משיחה הקשורה לגט אינה מגורשת הואיל ואין זה כריתות, אלא אם אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו, וכותבים שם התוס' (ד"ה אם) שאם הייתה ידה פתוחה לגמרי ורק אחר כך קמצה אותה אינה מגורשת אפילו אם כעת אינו יכול לנתקו, כיוון שכשהיד הייתה פתוחה יכול היה לנתקו, ואת פעולת קמיצת היד היא עשתה ואם כן הווי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע. מוכח שכל שהיא עשתה את הפעולה נחשב כטלי גיטך מעל גבי קרקע, אפילו אם ניתן ישירות מרשותו לרשותה.
הפני יהושע מחדש ומתרץ, שברגע שאומר לה "לך חזק וקני" כבר קנתה את החצר, ומעשה הקניין דרוש לאחר מכן רק כדי שלא יוכל לחזור בו. נמצא שאמירתו היא זו שהקנתה לה את החצר והגט, ולא פעולתה גרמה לכך.
האבני מילואים (קלט ס"ק יב) מתרץ שכאן הואיל ולא נעשה חצירה אלא על ידי בעלה, בכך שנתן לה את החצר שנעשה ידה לקבל הגט, אם כן הוא סייע בקבלתה וכל שמסייע בקבלתה נחשב שהוא נתן כמו קירב מותניו. צריך עדיין לדקדק בדבריו, מדוע נעשה חצירה על ידי בעלה הרי היא עשתה את מעשה הקניין בחצר. והנה כך היא גם לשון המאירי (עז ע"ב ד"ה הוזכר), שכתב שאינו בדין טלי גיטך מעל גבי קרקע "הואיל ומקנה לה הקרקע", וגם על דבריו יש לשאול, הרי היא עשתה את מעשה הקניין בחצר.
הקהילות יעקב (סי' טו) ביאר דברי המאירי והקצות, שיש לחלק בין סיוע בקניין לסיוע במעשה הקניין. כאשר אדם נותן חצר במתנה והאשה עושה את מעשה הקניין, הבעל אינו מסייע במעשה הקניין של החצר אך מסייע בעצם הקניין של החצר, שהרי הוא הנותן, וכן בהקנאת גט, אם האשה נוטלת את הגט מעל גבי קרקע, אף שהאיש סייע בהקנאת הגט הוא לא סייע במעשה הקניין של הגט. מהכתוב "ונתן" לומדים שצריך שהבעל יסייע במעשה הקניין של הגט ולא רק בעצם הקנאתו, ולפיכך לא מועיל אם תיטול את הגט מעל גבי קרקע, אולם כאשר עושה חזקה בקרקע ועל ידי כך נעשית ידה וזוכה בגט מועיל, משום שהסיוע בקניין של החצר זיכה לה את ידה ובזכות זה יכלה לעשות את מעשה הקניין בגט, נמצא שאף שלגבי החצר עצמה סייע רק בקניין ולא במעשה הקניין, מכל מקום לגבי הגט סייע במעשה הקניין. וכתב ש"לולא דמסתפינא" יש לפרש כך גם את דברי התוס', ואף שמפשט לשונם לא משמע כן שהרי כתבו ש"כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה", אך יש לומר שיש קצת חיסרון תיבות בדבריהם וצריך לומר: "כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה על ידי הקנאתו".
נראה לבאר באופן נוסף, שבקניינים העיקר אינו מי שעשה את מעשה הקניין אלא הנותן, שהרי המתנה באה ממנו, מרצונו ומכוחו, ולכן אף שהאשה עשתה את החזקה בקרקע ודאי שנחשב שהבעל נתן ולא היא לקחה, אולם לגבי נתינת הגט, שהעיקר הוא הנתינה המעשית, כאן הפעולה נקראת על שם מי שעשאה בפועל. הסבר זה מבוסס על דברי הקצות (ר ס"ק ה) שמספיק בגט נתינה מעשית-פיזית כדי להחיל את הגירושין (וכמבואר באמרי משה (כה ס"ק ו) אמנם צריך שיהיה גם קניין בגט אך לא הוא המחיל את הגירושין). ואמנם הסיוע כאן הוא עקיף, כי הוא לא נותן לה את הגט עצמו אלא נותן לה את הרשות, אך במקרב את מתניו והיא נוטלת משם לכאורה היא זו שעשתה את מעשה הלקיחה, אלא שיש ללמוד משם שדי בשותפות של הבעל ואפילו בכך שמסייע לה ומקרב את מתניו נחשב "ונתן".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
