ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(קטו. 8+ עד קטז. 3+)
א. כורך
בזמן המקדש -
רבנן לרי"ח - אסור לכרוך,
טעם המרור יבטל את טעם המצה
(מצוות יכולות לבטל זו את זו, מסתכלים על המציאות הפיזית ויש כאן שני מינים).
הלל ורב אשי – יכול לכרוך
אפילו שלמרור טעם חזק, אין מצוות מבטלות זו את זו,
כי כיוון ששתיהן מצוות, הן נחשבות מין אחד, ומין במינו בהיתר – לא בטל (חת"ס).
הלל הזקן בפשטות – חייבים לכרוך ("על מצות ומרורים יאכלוהו")
רב אשי – אפשר, אבל לא חייבים
(מחלוקת ראשונים האם רב אשי אומר את זה בדעת רבנן או הלל).
("על מצות ומרורים יאכלוהו" – בלשון יחיד, שלומר שאפשר גם בנפרד (חזו"א),
לאחר החורבן –
לרבנן לרי"ח – ודאי שאסור (המרור יבטל המצה),
להלל ורב אשי –
הלל (האמורא) – אסור, כי כיון שאינם באותה דרגה, וכבר לא נחשבים אותו מין, ולכן המרור יבטל המצה.
לכן (תוס') – יקח מצה בפנ"ע, ואז גם המצה וגם המרור דרבנן (מצה – מצוות כריכה, מרור – מצוות אכילה וכריכה), ויכרוך שניהם.
למעשה, משלבים בין רבנן להלל – יאכל מצה ומרור לבד, ורק אח"כ ביחד.
(קטו. 2-)
חלק ב – "ורחץ"
ר' אושעיא – דבר (פרי) שטיבולו במשקה, מצריך נטילת ידיים.
[הסבר הגזירה
רבנן גזרו על סתם ידיים – שני לטומאה,
וגזרו על משקים שאפילו שהם חולין, אם נטמאו משני – נהיות ראשון,
ולמה הצריכו נט"י?
יש אומרים – שלא יטמאו ידיו את האכל ויאכל חולין טמאים (כך היה מנהג החברים).
לפי זה אין לברך, כיוון שאינו מצווה אלא צורך, והיום לא שייך כיוון שממילא כולם טמאי מתים.
יש אומרים – שהתקנה הינה הרחבה לתקנת נטילת ידיים לפני לחם,
כמו שגזרו לפני לחם, אטו הכהנים שהיו צריכים ליטול ידיים לפני תרומה, גזרו גם לפני מגע במשקה, שהרי אז יטמאו הידיים את המשקה. לפי זה, מברכים וזה שייך גם היום.
שו"ע – שייך גם היום, אך לא מברכים].
A. ר' אושעיא אמר את זה גם ביחס להטבלת החזרת (בשלב ה"כרפס") בחרוסת?
רב פפא - מכאן שמטבילים את החזרת עד הסוף (שהיד נוגעת במשקה), שהרי אחרת אין צורך בנטילה.
ולמה צריך לשקעו עד הסוף? משום הקפא שבחזרת.
לפי"ז הרחיצה היא רק בחזרת.
דחייה – מספיק לטבל מעט, ואת זה עושים בכל ירק, וזה גם מספיק לקפא.
ובכל זאת נוטל, שמא יטבל יותר ויגע בידיו.
(קטו: 8+)
B. רב חסדא – האם צריך נטילת ידיים שוב לפני המצה/הטיבול השני (מרור)?
רב חסדא – צריך.
רבנן לרב פפא – בשאר השנה צריך, אך בפסח לא, כי לא מסיח דעתו כי זה קבוע מראש.
רב פפא – דווקא בפסח צריך, כי יש הפסקה גדולה ומסיח דעתו מידיו, בשאר השנה ממילא לא מטביל פעמיים.
C. [אגב, עוד הוראה של רב יוסף על הטיבול בחרוסת – שלא ישאיר הרבה זמן, שלא יבטל את המרירות, וכן בראשונים – יש לנער החרוסת].
(קטו: מתחת לאמצע)
חלק ג – בלע מצה ומרור
במרור – לא יצא (לא הרגיש מרירות)
במצה – אם בלע ישירות – יצא (נחשב אכילה)
אם עטף – אם במאכל (כמו מרור) – יצא,
אם בדבר שאינו מאכל (סיב דקל) – לא יצא.
חלק ד – בזמן שמצה והמרור מונחים לפניך
א. האם צריך שיהיו מונחים לפני כולם (כשלכל אחד שולחן קטן) או רק לפני עורך הסדר
רב הונא – לא צריך,
רב שימי בר אשי – צריך,
אך רק לעורך הסדר עוקרים את השולחן.
(עוקרים את השולחן כדי להתמיה את התינוקות)
ב. מקור שהמצה לפניו –
"לחם עוני" – שעונים עליו דברים הרבה (סיפור יציאת מצרים).
פירוש נוסף – עניות:
- 1.חוצים את המצה ("יחץ").
- 2.הוא מסיק ואשתו אופה – כדי להזדרז שלא יחמיץ.
רבנים בבית המדרש
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
