ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- סליחות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
ארבעים הימים אשר מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה. הם הימים שבהם משה, ביחד עם בני-ישראל, התפללו להחזרת הלוחות השניים לעם ישראל. לוחות אלה נקראים "לוחות הברית", והם היו מונחים בתוך הארון שנקרא על שם אותה ברית שבין הקב"ה לעם ישראל.
זאת הסיבה שבגללה הכרובים נמצאים על הלוחות, והם חלק מהכפורת שעליו. על-פי הגמרא הכרובים, בצורת עמידתם, מבטאים את הקשר שבין הקב"ה לישראל. כשישראל עושים רצונו של מקום, פניהם איש אל אחיו. וכאשר לא עושים כך, הם מפנים את פניהם זה מזה.
כרובים אלו מייצגים את הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים. וכיוון שגם הלוחות והארון נמצאים בקודש הקדשים לאותה מטרה, ציווה הקב"ה לשים את הכרובים על ארון הברית ולצקת אותם מתוכו. מתוך הכפורת אשר על ארון העדות. ואת כל אלו מחזיר משה בתפילתו ארבעים יום לאורך חודש אלול כולו.
כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל
הברית נכרתה בתחילה עם אברהם, ממנו עברה ליצחק וליעקב, ומהם היא ממשיכה אלינו. "ה' אֱלֹקֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ (בלבד – רש"י) כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים". הברית הזאת נכרתה בחורב, שם קיבלנו את התורה ושם היינו אמורים לקבל את הלוחות שנקראים בתורה "לוחות הברית".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
139 - איסור מסירת חלקי ארץ לנוכרים
140 - סליחות – למען שמו באהבה
141 - וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ
טען עוד
נשתהה משה בהר ארבעים יום, שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל ויחזיר את הברית: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם". ביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן לו את הלוחות. מאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום סליחה ומחילה לישראל להחזרת הברית ולחידושה. זאת הסיבה שבגללה אנחנו מזכירים בסליחות של חודש אלול כמה וכמה פעמים את הברית שביננו לבין אלוקים.
רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ – זכור לנו בריתו
בתפילה "רחמנא" מוזכרת הברית שאלוקים כרת עם כל אחד מהאבות. "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא – בְּדִיל וַיַּעֲבור". המילה "קְיָמֵהּ" פירושה "בריתו", והכוונה היא לברית שאלוקים כרת עם אברהם. כך הפירוש גם לאמור ביצחק וביעקב: "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקֵידָא – בְּדִיל וַיַּעֲבור: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיַעֲקב שְׁלֵימָא – בְּדִיל וַיַּעֲבור". כך גם בהזכרת הברית עם משה ואהרון: "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּמשֶׁה נְבִיאָה – בְּדִיל וַיַּעֲבור: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַהֲרן כַּהֲנָא – בְּדִיל וַיַּעֲבור".
לעומת זאת, בדיבור של ה' עם יוסף הצדיק ושלמה המלך לא מוזכרת המילה "ברית", לכן לא מזכירים בעניינם את המילה "קיָמֵהּ" אלא רק "זכוּתֵהּ דּיוֹסֵף" או "צלוֹתֵהּ דִּשְׁלמה" – זכותו של יוסף הצדיק או תפילתו של שלמה המלך. כי אתם ישירות לא הייתה ברית, למרות שהייתה ברית כוללת עם השבטים כולם (רש"י ויקרא כו). מאידך, אצל דוד ופנחס מוזכרת "ברית" ולכן נאמר בהם: "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא – בְּדִיל וַיַּעֲבור: רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּפִינְחָס קַנָּאָה – בְּדִיל וַיַּעֲבור".
י"ג מידות
את הברית שאלוקים כרת עם משה אנו מזכירים גם בתפילת "אל מלך". שם נאמר: "זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה", והכוונה היא לי"ג מידות שנאמרו בתפילת "ויעבור". על ברית זו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ". ומפרש שם רש"י בשם הגמרא שה' "הבטיחו שאינן חוזרות ריקם".
את הברית הזאת אנחנו מזכירים גם ב"רחמנא", שם אנחנו חוזרים ואומרים "בדיל ויעבור" – "בזכות ויעבור". בזכות י"ג מידות של "ויעבור" שאלוקים כרת עליהן ברית. והעיר האבן עזרא (שם בפס' י'( שהלוחות הם כשטר עדות על הברית שבי"ג מידות ולכן נקראו לוחות הברית.
ארך אפיים ורב חסד ואמת
בי"ג מידות אנחנו מזכירים את השבועה הזאת. על המילים "וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת", כותב האר"י ב"שער הכוונות" כי י"ג מידות אלו מקבילות לי"ג מידות שנאמרו על-ידי הנביא מיכה ומתחילות במילים "מי אל כמוך". שם נאמר: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם".
את החסד והאמת שאלוקים נשבע לאברהם וליעקב אנחנו מזכירים בי"ג מידות במילים "וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת". עליהם נאמר: "נוצר חסד לאלפים", כי אלוקים שומר את החסד שנשבע לאבותינו לצורך רבבות עמך בית ישראל.
סדר סליחות – קודם הזכרת הברית
מי שיתבונן בסדר הסליחות שבאלול ותשרי יראה שהסדר הפוך מהסליחות של שני וחמישי. בכל שני וחמישי אנו מתחילים בווידוי, נפילת אפיים ו"אבינו מלכנו", ורק אחר כך אנו אומרים י"ג מידות, "אל מלך" ותחינות. בסליחות שבחודש אלול אנו מתחילים ב"אל מלך", י"ג מידות ותחינות, ורק אחר כך אנו אומרים וידוי, נפילת אפיים ו"אבינו מלכנו".
טעם העניין הוא שבחודש אלול אנחנו מתמקדים בברית האבות מהטעמים שאמרנו לעיל. ואילו בשני וחמישי אנחנו מתמקדים בווידוי ובתשובה, ולכן מתחילים בהם.
כשאין מניין בבית הכנסת אין לומר י"ג מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, וכשאומרים "אל מלך" יאמרו רק עד "וכן כתוב בתורתך" ואחר כך יאמרו "ויעבור" בניגון ובטעמים בדרך קריאה בתורה (עיין בא"ח כי תשא ט. שלדעתו לא יאמר י"ג מידות ביחיד אפילו בטעמים ולא נהגו כן. כה"ח תקפא ס"ק כו. ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' כג ועיין למשנ"ב תקסה ס"ק יב).
אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר ויאמרו י"ג מידות בטעמים כדלעיל, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש). כל זה הוא בגלל שחידוש הברית והחזרת לוחות הברית הם העיקר של הסליחות.
סליחות בדרך לגאולה
גאולה – בזכות התפילה
אף שיש ברית אבות, נדרשת תפילה לעורר את הברית הזאת. כך היה ביציאת מצרים בשעה שבני-ישראל צעקו אל ה' והוא שמע את תפילתם: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים".
אלוקים אמנם נשבע לאבות לגאול את בניהם, אבל עד שבני-ישראל לא צעקו – לא התחילה הגאולה. ואע"פ שהתפילה לא הייתה שלמה, שהרי הם צעקו על העבודה שלהם ועל הצרות ולא למען שמו באהבה, הצעקה עוררה את ברית האבות והם נגאלו.
על זה נאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". וכשם שממצרים נגאלו בזכות התפילה, כך גם היום זכות התפילה מעוררת זכות אבות ולכן אנחנו מבקשים כל בוקר בסליחות על מלכות ה' ועל הגאולה.
גאולה – למען שמך
ואע"פ ש"קרוב ה' לכל קוראיו", גם אם לא קראוהו באמת, התפילה האמיתית נשמעת הרבה יותר. וזהו שנאמר בהמשך הפסוק: "לכל אשר יקראוהו באמת". הסביר האר"י ז"ל כי בחציו האחרון של הפסוק יש חידוש שאומר כי על הקוראים באמת נאמר: "טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". לכן נאמר בלשון עתיד "יקראוהו", כי עוד לפני שקוראים הוא עונה.
מהי התפילה שבה קוראים לו באמת? תפילה למען שמו באהבה. אפשר לומר סליחות מתוך אהבת עצמנו. מתפללים שיגזור עלינו הקב"ה פרנסה טובה, חיים, שלום, ושלא יגזור עלינו גזירות רעות ח"ו. אפשר להתפלל מתוך אהבת הבורא. לדעת כי כאשר אנו נמצאים בגלות – זה חילול השם. "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".
הגויים יודעים שהקב"ה הבטיח לגאול את עם ישראל ולהשיבו לארצו ולמקדשו. אם זה לא קורה – הם אומרים שאלוקים חלילה לא יכול, "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם". וזה חילול ה'.
זוהי המשמעות של התפילה שאומרים לפני אבינו מלכנו: "לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ: לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ. כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד. עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹקֵינוּ בַּשָּׁמַיִם".
צריך לשים לב שהמילים "למען שמך" ו"שמך" מופיעים בסליחות של חודש אלול 49 פעמים. בסליחות של עשרת ימי תשובה אנו מזכירים את המילה "שמך" 75 פעמים! לומר לנו שכל התפילות הן למען שמו באהבה.
הכול זה הכנה לתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים, שבהן אנו מתפללים על קידוש ה' שיהיה בגאולה השלמה. כאמור: "וּבְכֵן יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ ה' אֱלֹקֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל מְכוֹנָךְ וְהֵיכָלָךְ".
גאולה – בזכות מסירות הנפש
אחד הפיוטים שאומרים בסליחות הוא "אִם אָפֵס רֹבַע הַקֵּן", שמשמעותו שגם אם נחרב בית המקדש שהוא כ"קן" שה' שוכן בו, אנחנו לא נאבד, כי יש לנו זכות אב, "אברהם זקן", וזכות מסירות הנפש של בנו יצחק.
הזכות שמוזכרת בתפילה זו היא עקידת יצחק, והיא מיוסדת על מה שנאמר בגמרא כי לעתיד לבוא הקב"ה גואל לישראל בזכות מסירות נפשו של יצחק, גם אם חלילה יחטאו בניו. מרן הרב זצ"ל היה רגיל לומר שהמשיח יכול לבוא בכל רגע, ממש. ואם תאמרו: איך יבוא כשלא כל ישראל חזרו בתשובה? התשובה היא מסירות הנפש. והיה רגיל הרב זצ"ל להביא את הגמרא על מסירות הנפש של יצחק, שהיא מבטלת את כל הקטרוגים על העוונות של ישראל.
אמר יצחק לפני בורא עולם: "אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך". אם אתה נושא את כל העוונות – מוטב. אם לא – חצי עלי וחצי עליך. ואם אתה רוצה שאקח את כולם עלי – הרי הקרבתי את עצמי לפניך.
מסתבר שמסירות הנפש של יצחק יכולה להגן על העם כולו. לאורך כל הדורות היו יהודים שמסרו את נפשם להריגה למען שמו באהבה. כמה וכמה אנשים מסרו את נפשם על ברית המילה, כמה על השבת. כמה נשרפו על קידוש ה' באינקוויזיציה. כמה נהרגו במסעי הצלב וכמה בגזירות ת"ח ות"ט. כמה נרצחו בשואה, וכמה חיילים בימינו מסרו את נפשם למען עם ישראל. חלקם כלל לא שבו הביתה, חלקם חזרו פצועים, וגם אלה שחזרו חיים – מסרו את נפשם למיתה.
גאולה – בזכות ההרוגים על קידוש ה'
כך אנו אומרים בתפילת "אבינו מלכנו": "ה' עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים וּשְׂרוּפִים עַל יִחוּד קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ". ובתפילת "אדון הסליחות" אנו אומרים: "כובש עוונות לובש צדקות". שואל הרב בעל "אהלי יעקב" (מו ע"ב): מה הקשר בין כיבוש העוונות ללבישת הצדקות?
מביא הרב שם מה שכתוב במדרש (ילקוט שמעוני במדבר לא, תשפה): בוא וראה כמה צדיקים וחסידים שפך עשיו דמן ואף קבורה לא נתן להם. שנאמר "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר". מה עשה הקב"ה? היה נוטל מדם כל נפש ונפש וטבל על פורפירון שלו (בגד מיוחד שלו) עד שצבעה דם. וכשיגיע ליום הדין לובש אותה פורפירא ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה. שנאמר "ידין בגוים מלא גויות". אמר לו הקב"ה: "לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' אלוקים כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ, אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ".
וזהו מה שאנו אומרים בסליחות "כובש עוונות לובש צדקות", שלפעמים הקב"ה כובש את עוונותיהם של ישראל כשהוא לובש את אותו בגד שמסומנים עליו כל אלה שנהרגו על קידוש ה'. ממש כמו שאמר ה' למקטרג (זכריה ג, ב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". ויהי רצון שתתקיים בנו המשכה של אותה נבואה (שם, ג ז): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר... הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי... וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד".
גאולה – בזכות הייסורים
הגמרא (ברכות) אומרת שגאולה יכולה לבוא בזכות הייסורים. כל כך הרבה ייסורים סבל עם ישראל במשך הגלות, ויש בהם כוח לתקן את כל הקלקולים ולהביא גאולה. וכך אומרת הגמרא (ברכות ה ע"א): "דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ. קַל-וָחֹמֶר מִשֵּׁן וְעַיִן, מַה שֵּׁן וְעַיִן שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם – עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶם לְחֵרוּת, יִסּוּרִין, שֶׁמְּמָרְקִין כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".
לכן אנו גם אומרים "מַחֵי וּמַסֵּי" שפירשו "מכה ומרפא". כי כשבן חוטא ולוקה מאביו – אביו רואה אותו בצערו ומתעורר ברחמים עליו: "אָבוּהִי דְחַיִּיס. אַסֵּי לְכֵאבֵהּ" – אביו מרחם ומרפא את כאבו. אנחנו – נפשנו רוויה במכות. "הָא בְּבִזְתָּא וְשִׁבְיָא. וְהָא בְּמַלְקִיּוּתָא" – מי בביזה, מי בשביה ומי במלקות. ובזכות זה אנו מבקשים גאולה.
גם התפילה "אליך ה' נשאתי עיני" מכוונת לבקש על הגאולה בשל הייסורים הרבים שבאו עלינו בפרעות ובשמד, בשואה וברדיפות הנוראות. "זְכֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי. לַעֲנָה מֵעוֹדִי"; "חֵרְפוּנִי צוֹרְרַי"; "וְשֶׁקֶר בִּי מְעִידִים"; "לְחוּצִים בְּרֹב דֹּחַק"; "רַחֵם עַל עֲגוּמִים"; "נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת"; "קַבֵּץ מְפֻזָּרִים. בְּכַבְלֵי צַר סְגוּרִים. בְּלָעוּם אַכְזָרִים. שָׂרְפוּ מוֹעֲדֶיךָ" וכן הלאה.
אור החיים הקדוש מפרש את האמור בפרשת "כי ימוך אחיך" (ויקרא כה), שמדברת ברמז על הגלות ועל דרכי הגאולה, גם על-פי עיקרון זה: "איך יוצא עבד לחרות? 'ואיש כי לא יהיה לו גואל'. אל תאמר כי חס ושלום אבדה תקוה, אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, ואמרו ז"ל (דב"ר ב כג) כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה".
ממשיך הרב ואומר כי זהו עניין חבלי משיח (סנהדרין צח ע"ב). כי כשמגיע זמן הגאולה וחסרות עוד קצת זכויות כדי להשלים את חוב המכירה לעבדות, כאומרו (ישעיהו נ א) "הן בעונותיכם נמכרתם", מחשבים גם את השנים וגם את הייסורים. ואז "ושב לאחוזתו".
"ואם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, 'והיה ממכרו עד שנת היובל', שהוא זמן המוגבל לגאולה 'בעתה', ואז 'ויצא ביובל ושב לאחוזתו', כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אוה"ח שם כח).
גאולה – בזכות התשובה
חלק מהסליחות הוא הווידוי על החטאים. לבל נשכח כי בסופו של דבר התשובה שלנו היא הגורמת. כך אומרת הגמרא במסכת יומא (פו ע"ב), שכוחה של התשובה להביא גאולה: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב'. מַאי טַעְמָא – 'וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל'? מִשּׁוּם – 'וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב'. אמר רבי יונתן, גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם. שנאמר 'שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבא, וצדקתי להגלות'".
בסליחות אנו מעוררים את עצמנו לתשובה. הווידוי, שהוא חלק מהסליחות, בא כמובן כחלק מהתשובה, כי השב צריך להתוודות.
מתי מתחילים באמירת סליחות?
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה
ה"שולחן ערוך" מביא דעה שאומרת כי סליחות מתחילים בראש חודש אלול. הרמ"א מביא שמתחילים סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה. מה טעם המחלוקת? הגר"א מביא את דעת הר"ן בתחילת מסכת ראש השנה שמסביר כי מחלוקת זו יסודה במחלוקת תנאים כדלקמן.
הר"ן מתחיל את הסברו בהסבר בעניין ראש השנה. הגמרא אומרת שהפסוקים לא אומרים שראש חודש תשרי הוא ראש השנה, אלא שהוא יום תקיעת שופר: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קדש. כל מלאכת עבודה לא תעשו, והקרבתם אִשֶה לה' (ויקרא כג, כג-כה). וכן "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ועשיתם עולה לריח ניחוח" (במדבר כט א-ו).
המשנה בתחילת מסכת ראש השנה מגלה לנו שיום התקיעה הזה הוא ראש חודש תשרי, הוא "ראש השנה" ובו אדם נידון לשנה שלמה. ומניין שיש יום דין בכל שנה מחדש? מהפסוק הנאמר על ארץ ישראל: "עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". משמע שעיני ה' בעולם מראשית השנה עד סופה, ומזה הגמרא למדה שמראשית שנה השנה נידונה עד סופה.
למדנו שיש יום ראש לשנה שבו נידונים עד סופה. ולמדנו שיש יום תרועה. מי אמר ששניהם באותו יום? מי אמר שראש השנה הוא ביום תקיעת שופר? התשובה ניתנה בפסוק בתהילים: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב".
הפסוק הזה מלמד את מה שהיה חסר לנו. הוא אומר שהתקיעה שהתורה מצווה לתקוע בראש חודש היא ביום המשפט: "חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב". זה היום שעליו נאמר: "עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
ולמה זה כל כך מוסתר? למה התורה לא אומרת בגלוי כי יום התרועה הוא יום הדין והוא יום ראש השנה? התשובה היא שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. היום הזה הוא שפע ענק של ברכה לשנה שלמה לכל עם ישראל. הסתיר הקב"ה את מקום הברכה ואת יום הברכה. כשם שלא גילה לאברהם אבינו את מקום המקדש ואמר לו "על אחד ההרים אשר אומר אליך", כך גם פה הסתיר הקב"ה את היום המבורך הזה, ורק אחרי שהתאמצנו גילינו מה ערכו.
בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִיגָאֵל
אחרי שלמדנו את ערכו של ראש השנה, אנחנו רוצים להבין למה באמת אדם נידון בראש השנה. עונה על זה הר"ן שתי תשובות. א] יום כיפור הוא יום סליחה. תחילת הסליחה הייתה ביום ראש השנה, לכן הוא יום שבו הדין קיים ומתהפך לרחמים. ב] בגלל שבראש השנה נברא האדם. בו ביום הוא חטא, בו ביום הוא נידון ובו הוא נידון לכף זכות. לכן לדורי דורות נידון בו האדם ומתהפך לרחמים.
הפירוש השני הוא טוב רק לפי דעת רבי אליעזר, שאומר כי בראש השנה נברא האדם. "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, וְרָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִיגָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל".
הפירוש הראשון, שמסביר כי ראש השנה הוא יום דין בגלל התפילה של משה רבנו על עם ישראל בחטא העגל, הוא לפי דעתו של רבי יהושע.
מתי הרת עולם?
לשני ההסברים הללו יש משמעות גדולה באופן שבו אנו מתנהלים בחודש אלול. האם מתחילים לומר סליחות בראש חודש או לפני ראש השנה. הר"ן מביא את מנהג ברצלונה, להתחיל לומר סליחות בכ"ה באלול. הוא מסביר את מנהגם בכך שבראש השנה נברא האדם, לפי דעתו של רבי אליעזר, בכ"ה באלול התחילה בריאתו של העולם, והאדם נברא רק ביום השישי.
הגר"א אומר כי אלה שנוהגים להתחיל לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה פוסקים כמו רבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. לפי דעתם אדם הראשון נברא בא' בתשרי. תחילת בריאת העולם הייתה בכ"ה באלול. זה היה יום ראשון לבריאת העולם. זו הסיבה שבגללה מתחילים האשכנזים לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה, כי זה היום הקרוב ביותר ליום תחילת בריאת העולם. גם יום ראשון וגם לפני ראש השנה.
אלה שנוהגים להתחיל לומר סליחות מיד אחרי ראש חודש אלול פוסקים כמו רבי יהושע, והם נוהגים לומר סליחות בגלל התפילה של משה אחרי חטא העגל, שהייתה מיד אחרי ראש חודש אלול.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים
התוספות במסכת ראש השנה מקשה ואומר: הרי הגמרא פוסקת כמו רבי יהושע. אם כן למה אנחנו אומרים בראש השנה "זה היום תחילת מעשיך", כמו דעת רבי אליעזר? עונה התוספות ואומר שעל רבי אליעזר ורבי יהושע נאמר: אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
בתשרי העולם עלה במחשבה ובניסן נברא. לכן אנחנו מזכירים את ראש השנה גם בתשרי וגם בניסן. כך מסביר האר"י את המילים: "היום הרת עולם", הנאמרות בראש השנה. לומר שזה כמו הריון של העולם. אבל הלידה שלו הייתה בראש חודש ניסן.
לפי זה מסבירים את המחלוקות האחרות של רבי אליעזר ורבי יהושע הקשורות בשאלה אם גאולה תלויה בתשובה. שלדעת רבי אליעזר גאולה תלויה בתשובה, ולדעת רבי יהושע לא תלויה בה. אומרים שמחלקותם תלויה בשאלה מתי הגאולה, האם בניסן או בתשרי. גאולה בתשרי פירושה גאולה מתוך תשובה. גאולה בניסן היא כמו ביציאת מצרים, למרות היותם עובדי ע"ז. בלי תשובה.
ומה ההלכה? אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אנחנו פותחים פתח כפתחו של מחט והקב"ה פותח לנו פתח כפתחו של אולם. אנחנו עושים את המעט שלנו והוא גואל אותנו בזכות הברית והחסד שנשבע לאבותינו. בחינת "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעיתה אחישה". אמן.
סיפור על הרב זצ"ל
"מעגלים" של אהבה
הרב איתן שנרב, גרעין תורני לוד: אני מדריך ב"מעגלים", תוכנית להעצמה של תלמידים בבתי-ספר מקיפים. הרב אליהו זצ"ל היה מופיע בכל כינוס של "מעגלים". מעודד את התלמידים, את הרכזים ואת המנהלים. התוכנית הזאת הייתה חשובה בעיניו מאוד, והוא לא היה דוחה אף פעם בקשה שלהם לשיחת התעוררות.
הדרכתי קבוצה של שמיניסטים מבית הספר בלוד, ומאוד רציתי להביא את התלמידים שלי לפגישה עם הרב. קיוויתי שהם ירגישו כמה שהוא אוהב אותם. ניסיתי להגיע אליו דרך הלשכה. הם לא מצאו לנו זמן בשביל זה, אבל הייתי חייב. אמרתי לעצמי וגם להם שננסה להתפלל עם הרב בבוקר בתפילת ותיקין, אחרי התפילה נבקש ברכה ואולי נזכה גם לשיחה קצרה. לא ציפיתי ליותר מחמש דקות, גם זה היה בשבילנו הרבה.
באנו לתפילה עם הרב. מייד אחרי התפילה נוצר ליד הרב תור ארוך של אנשים שבאו לשאלות ולברכות, כמו שהיה קורה בכל בוקר. משהגיע תורי, ניגשתי אל הרב ואמרתי לו שיש פה קבוצה של תלמידי "מעגלים" מלוד. הרב ביקש מהאנשים הרבים סביבו להמתין רגע, ניגש אל התלמידים שלי ודיבר איתם במשך יותר מעשרים דקות. דיבר אתם על "תגרי לוד" מהגמרא (ב"מ נט ע"א), על חכמי לוד, על הרוגי לוד שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.
מן הצד הבחנתי שהמשמש של הרב ניסה לזרז אותו בגלל האנשים שמחכים. אבל הרב החליט שהתלמידים שהגיעו מלוד קודמים לשאלות ולברכות. אולי בגלל שידע שהשיחה עם התלמידים משמעותית מאוד לחיים שלהם. ובאמת, הם לא שוכחים אותה עד היום.
כשאני נזכר בשיחה הזאת, אני נזכר בעיקר באהבה הגדולה של הרב לנערים הללו. אהבה שאני מקווה ללמוד ליישם אותה גם אני על התלמידים. אהבה שלמדתי מהרב אליהו זכרונו לברכה. יהי זכרו ברוך.
מובאה
כשם שממצרים נגאלו בזכות התפילה, כך גם היום זכות התפילה מעוררת זכות אבות ולכן אנחנו מבקשים כל בוקר בסליחות על מלכות ה' ועל הגאולה
שות סמס
שאילה ממוחזרת. האם מותר לקחת בקבוקים מהמחזור ולהחזיר למחרת?
לא.
טבילה קרה. האם מותר לטבול כלים בשלג?
לא, כי השלג לא מגיע לכל מקום (יו''ד קכ).
מעשר חבר. האם אפשר לעשר ירקות כשאוכלים אצל חבר, מבלי ליידע אותו שאני מעשר, כדי לא לפגוע בו?
אפשר.
מעלית דחוקה. האם מותר להשתמש בשבת במעלית שבת שאינה מאושרת ע"י מכון "צומת"? האם יש הבדל בין אם החדר בקומה הראשונה או העשירית?
אפשר בשעת הדחק.
נענע מעושרת. האם מעשרים עשבים כמו נענע?
כן.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
