ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אך נשאלת השאלה, כשאנחנו בדרך כלל מזכירים עניינים מיוחדים בתפילה כגון-ר"ח על ידי יעלה ויבוא, או חנוכה על ידי "על הניסים" אנחנו תמיד מזכירים זאת בערבית של יום זה ומעולם לא ראינו שמזכירים עניין מסוים דווקא ממוסף של יום מסוים? מדוע העניין פה שונה?
התוספות במסכת תענית 3 בד"ה "העובר לפני התיבה" דן בדיוק בשאלה הזאת והוא אומר שם כך-
פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
אם כן, התשובה שתוס' מביא מהירושלמי היא כך:
1.לא יכולנו להזכיר גשמים מערבית כי בערבית רוב העם לא נמצא בבית כנסת 4 .
2.וגם אי אפשר להזכיר גשמים בשחרית כי אם נזכיר גשמים בשחרית אז כשיבואו כול העם לשחרית ויראו שמזכירים גשמים, העם היה חושב שהזכירו גשמים גם אתמול בערבית ולשנה הבאה יזכיר בערבית בביתו 5 .
ממילא יוצא שהזכרת הגשמים במוסף מבטלת את כול החששות ש תוס' מביא בשם הירושלמי .
אך עיון קצר במשנה , מראה שהדברים אינם כה פשוטים. המשנה במסכת תענית אומרת כך:
"מאימתי מזכירין גבורות גשמים?
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
כשר' אליעזר אומר שמזכירין גבורות גשמים מיו"ט ראשון של חג הוא מסתמא מתכוון לתפילת ערבית שהרי תפילת ערבית היא תחילת יו"ט ראשון של חג. אך בשיטת ר' יהושע יש לנו ספק מהי בעצם שיטתו בגלל מה שאומר ר' יהודה בסיפא 8 . האם ר' יהודה מתכוון לחלוק על ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים בערבית בשמיני עצרת ור' יהודה סובר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת או שמא ר' יהודה מסביר את שיטתו של ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע חולק על ר' אליעזר בשני דברים-
1.בענין זמן הזכרת גשמים-לר"א מיו"ט ראשון של סוכות ולר' יהושע משמיני עצרת.
2.בעניין מאיזו תפילה מתחילים להזכיר גשמים-לר"א מערבית ולר' יהושע ולר' יהודה ממוסף.
הגמ' בתענית 9 מביאה ברייתא האומרת כך:
"דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו"
לכאורה מכאן מוכח שר' אליעזר סובר שיש להזכיר גשמים משחרית 10 של יו"ט ראשון של סוכות. בפשטות זה נכון אך בבריסק למדו את זה כך-החיוב היסודי של נטילת לולב מתחיל מהיום של יו"ט ראשון וכול יום מתחיל מהלילה לפי ההלכה, אם כן כשר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב הוא למעשה מתכון לערבית 11 . אם כן, הכול תלוי באיך מבינים את הביטוי "משעת נטילת לולב".
ממשיכה הברייתא:"ר' יהושע אומר משעת הנחתו". מאי משעת הנחתו? משעה שמניחים את הלולב 12 , כלומר שאין בו צורך יותר, שתם זמן חיוב נטילת לולב ומתי זה קורה? בהושענא רבה-היום השביעי של סוכות ועכשו השאלה היא לאיזה תפילה ר' יהושע מתכוון? אם נאמר שהוא מתכוון לשחרית של הושענא רבא זה יסתור את ר' יהושע דמתניתין שאמר שיש להזכיר גשמים מיו"ט אחרון(=שמיני ולא שביעי) ואם נאמר שזמן הנחתו הכוונה לתפילת מוסף 13 יוצא שהוא דיבר על מוסף דהושענא רבא. אז מאימתי מזכירין גשמים לפי ר' יהושע?!
באותו דף בתענית 14 כותב בהגהותיו המהר"ב רנשבורג :
"רש"י אומר 'משעת הנחתו-מיום שמברכים בו באחרונה דהיינו בשביעי' וכן פירש"י לקמן בג. וצ"ע דלעיל בדף א. ד"ה ר' יהושע-דווקא ביום השמיני."
המהר"ם מעלה שאלה- רש"י לכאורה סותר את עצמו בפירוש-במקום אחד הוא מסביר שמשעת הנחתו זה מיום שביעי 15 ובמקום אחר הוא כותב שזה מיום שמיני 16 !
ממשיך המהר"ם ומתרץ את הסתירה:
"שוב ראיתי דלא קשיא מידי. דמה שאמר רש"י בשביעי-על שעת הנחת הלולב קאמר"
אם כן מה שרש"י מפרש בשביעי זה בכלל לעניין ההלכתי של סוף זמן חיוב על הלולב-והוא באמת בשביעי של החג ובאמת הרש"י שמפרש בשמיני עוסק בשאלה מאימתי מזכירין לדעת ר' יהושע.
מוכח מפה שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים מסוף יו"ט שביעי-שהוא בערבית של יו"ט שמיני! לכן ניתן להסיק שישנם שלוש דעות במשנה:
1.ר' אליעזר אומר מיו"ט ראשון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דבריסק 17 ניתן להבין שזה בערבית של יו"ט ראשון.
2.ר' יהושע אומר מיו"ט אחרון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דרש"י אליבא דהגהות המהר"ם 18 זה בערבית של יו"ט שמיני.
3.ר' יהודה החולק על ר' יהושע בדבר אחד-שזה ממוסף של יו"ט אחרון.
וכך יש להבין סוגייה זו היטב 19 .
^ 1.מה שאנו קוראים "הזכרת גשמים" הנאמרת בברכת 'מחיה מתים' בתפילת שמונה-עשרה.
^ 2.אגב, בחו"ל נוהגים לומר זאת מ5 בדצמבר בשנה הלועזית.
^ 3.דף ב,ב.
^ 4.ככול הנראה מסיבות של סכנות כאלו ואחרות.
^ 5.וקשה לי על תירוץ זה משום שאם יש צורך{ואף חובה} בהכרזה על שאילת הגשמים(מה שהש"ץ אומר 'לברכה ולא לקללה' עיין עוד בשו"ע, רמ"א קיד סע' }-מדוע יש לחשוש לזה? הרי ברגע שהעם רואה שמכריזים על כך העם יודע שרק משחרית התחילו להזכיר גשמים.
^ 6.לא נעסוק בחלק זה של הסוגריים.
^ 7.ועיין בפירוש תוס' לעיל.
^ 8.ר' יהודה אומר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת.
^ 9.דף ב,ב.
^ 10.שהרי זמן נטילת לולב מתחיל משחרית של יו"ט ראשון
^ 11.ואומנם נכון שלפי ההלכה זמן נטילת הלולב הוא משחרית,אך בעיקרון ביסוד של זמן הנטילה-ודאי שהוא מערבית.
^ 12.יש להיזהר מלהבין לא נכון ולחשוב שהנחת לולב זה כמו שאומרים הנחת תפילין ולמעשה זה בדיוק ההיפך.
^ 13.וניתן לסבור זאת משום שמוסף זה אחרי תפילת שחרית,אחרי זמן החיוב על הלולב-מתי שאין כבר צורך בלולב ומניחים אותו(ואף נראה שצד זה יותר סביר להניח).
^ 14.ב,ב.
^ 15.כפי שאנחנו הסברנו לעיל.
^ 16.סוף זמן הנחת הלולב=סוף שביעי=תחילת שמיני.
^ 17.לעיל הבאנו שתי סברות-הסברה הפשוטה והסברה של בריסק הסקנו שהסברה של בריסק יותר נראית ללימוד(דאם לא כן הסברה פשוטה גורמת לכך שר' יהושע דיבר על היום ממש בשחרית ולא בלילה).
^ 18.בלי המהר"ם רש"י עומד בסתירה חמורה כפי שראינו לעיל.
^ 19.ע"ע במפרשים על הדפים שהובאו כאן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
