ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(קכד: במשנה – קכה: 8 שורות מלמטה)
חלק א - שברי כלים
(תזכורת – לגבי דלת שנשברה, אינה מוקצה (וראינו שיותר מסתבר שאם נשברה בשבת עצמה אינה מוקצה משר לפני שבת)).
א. המחלוקת – שברי כלים אינם מוקצה בתנאי שעושין:
רבנן – מעין מלאכה, ר"י – מעין מלאכתן
(גם לר"י, אם זה ברור מלפני שבת שזה השימוש החדש שלהם, אינו מוקצה, אך כל עוד לא ברור – מוקצה).
- A.ר"י-שמואל - במה נחלקו:
|
| נשבר לפני שבת | נשבר בשבת | תגובה |
| הסבר 1 | מחלוקת | מותרים (מוכנים אגב אביהן) | קשה: והרי אם נשברו בערב יו"ט ודאי שמסיקין גם לר"י, שהרי ואי ששימושם החדש הוא הסקה. אלא מדובר ביו"ט עצמו וכתוב שאסור, ויוצא שאין תנא שסובר כך. |
| הסבר 2 | מותרים הוכנו מבעוד יום | מחלוקת רבנן – מוכנים, ר"י - נולד | והברייתא הנ"ל על שלא מסיקין בשברי כלים היא ר"י. |
(קכד: 12-)
ב. דוגמאות שונות לכלים לפי רבנן/ר"י
- 1.האם מסיקים בשברי כלי עץ
אם נשברו לפני יו"ט, כאמור – מותר.
אם נשברו ביו"ט:
- 1.ברייתא שאוסרת: ר"י, שהרי אינם ראויים למלאכתם.
- 2.ברייתא שמתירה – ר"ש, כרבנן (ולהלן - ר"מ), שהרי ראויים למלאכה אחרת.
- 3.ברייתא שאוסרת אפילו בכלים שלמים – ר' נחמיה (שגם כלי שמלאכתו להיתר מותר רק לשימושו העיקרי).
- 2.ר"נ - לבנים שנשארו מהבניין מותרים, כי ראויים לישיבה (אולי גם לר"י, שהרי זה מלפני שבת).
ואם סדרם בערימות לבנייה – אסור.
- 3.חרס קטנה – לשיטת רבנן שאינה מוקצה כי יכול לכסות בה,
ר"נ ושמואל – דווקא במקום שיש סיכוי שיכסה משהו (ר"נ – בחצר, שמואל – גם כרמלית)
רבא – גם ברה"ר (כיון שזה כלי בחצר, זה כלי בכל מקום).
- 4.ר"י-שמואל - כיסוי של חבית, שהחבית נשברה
מותרת בטלטול כמו שברי כלים, כי יכול לכסות בה (גם לר"י)
אך אם זרקה באשפה מבעוד יום אסורה,
(בניגוד לבגד שגם אם יזרוק אינו מוקצה, כאן זה שבר כלי, ואם זרק גילה דעתו שלא ישתמש בזה).
- 5.שמואל – קרומיות של מחצלת אינם מוקצה כי יש להם שימוש.
(למשל לכסות טינופת (לר"י), אך אפשר גם שימוש אחר (לרבנן)).
- 6.רב – שאריות בד אסורות, אביי – בקטנות מ3 על 3 (רוה"ר – כי אין להם שום שימוש וזורקים אותם, גם לרבנן).
(קכה. 9+)
- 7.שברי תנור ישן –
ר"מ – ניטלים, ר"י – אין ניטלים.
המחלוקת:
- A.אביי – במחלוקת הנ"ל, בכלים שראויים למלאכה אחרת אך לא למלאכתן.
מקשה רבא – אז למה נחלקו דווקא בתנור?
עונה רב אשי – מדובר בעושין משהו שדומה למעין מלאכתן (אפשר לחמם עליהם אך לא בתוכם), ור"מ רצה שר"י יודה לו לפחות בזה, ור"י בכ"ז חולק כי זה עדיין שונה מתנור (זה לא בתוכו ולא בעמידה).
- B.רבא – מדובר בתנור מיוחד, שבפעם הראשונה שהוסק לא היה על הקרקע אלא מעל בור, והאש בתוך הבור, ומדובר במצב כזה שאין מספיק חום בתנור:
לרבנן – כלי ומקבל טומאה (ואינו מוקצה),
לר"י – אינו כלי ואינו מקבל טומאה (והוא כן מוקצה), כי צריך שיחשב כמחובר לקרקע.
מקשה רב אשי – אז למה נחלקו בשברי תנור, שיחלקו בתנור עצמו?
חלק ב – הפיכת מוקצה לכלי, ודין בסיס
א. הפיכת אבנים לכלי:
(והשווה דף נ, שגם שם למדנו על האם צריך מעשה או מחשבה כדי שלא יהיה מוקצה).
|
| צריך מעשה | מספיק מעשה קטן | מספיק רק לחשוב |
| רי"ח - אבן על פי החבית, | רבה-ר' אמי - החבית בסיס, | רב יוסף-רבי אסי – האבן הפכה לכלי בזה ששם אותה על החבית |
|
| משנתנו - אם לא נופלת – אם נופלת – | לכאורה קשה (שאם לא נופלת אינה מוקצה), | לכאורה קשה, שהרי דווקא כשקשורה הופכת לכלי. אך לא קשה: |
|
| נדבך של אבנים – רבי אמר: צאו וחישבו כדי שנשב עליהם למחר. | רבי אמי – צריך מעשה גדול, וכיוון שלא היה זמן, פשוט אמר להם לסדר את האבנים מראש שלא יצטרכו לטלטלם. | רבי אסי – הצריכן מעשה קטן (לשפשף האבנים) | ר' חנינא – לא צריך שום מעשה. |
| חריות דקל (דף נ) שנועדו להסקה, ונמלך עליהם לפני שבת לישיבה. | ת"ק – צריך לקושרם יחד. | (בדף נ – מספיק שישב פעם אחת, גם בלי לחשוב) ריטב"א – זה רב אסי לשיטתו, שמספיק מעשה קטן או שימוש. וזה קצת קשה, כי שם היה ברור שייחוד במחשבה חזק יותר משימוש ללא מחשבה. | רשב"ג – לא צריך לקשור.
|
| משנתנו - זמורה שקשורה לכד ליד מעיין, ממלאים בכד בשבת. ומשמע שאם לא היתה קשורה, לא יכול לקושרה בשבת (גם אם אין איסור קשירה) ואפילו אם חשב לפני כן. | מובן |
| איך יסתדר עם רשב"ג? (אולי יכלו אולי גם להקשות על רב אסי אך עדיף להקשות על תנא). 1. כאן מדובר בזמורה מחוברת, לכן צריכה יותר הכנה. 2. רב אשי – כי חוששים שמא יקטום כדי להתאים את אורכה. 3. לכאורה אפשר להציע – כאן כל האפשרות להשתמש בה עם החבית היא על ידי קשירה, והקשירה כלל לא נועדה למנוע מוקצה! |
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני
רבנים בבית המדרש
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
