ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
החיילים הגרמנים התענגו בעת חלוקת המרגרינה וקראו לכך "ההצגה". לאחר חלוקת הקוביות מהסיר הענק, לקח הקצין הגרמני את הסיר ששיירי המרגרינה נדבקו לדופנו וזרק אותו כלפי מעלה. אז ניתן האות להסתערות הכללית לעבר הסיר העומד ליפול ארצה. מי שתפס את הסיר והצליח לגרד מעט משיירי המרגרינה בדפנותיו היה מאושר.
היו שם דחיפות, צביטות, גידופים ומכות בעבור שיירי מרגרינה מועטים. הגרמנים נהנו מההצגה עד שהקצין החליט שהשעשוע נגמר להיום וירה ירייה באוויר. זה היה האות לכולם לסגת לאחור.
כולם השתתפו במלחמת הקיום הזו פרט ליהודי זקן, בעל זקן לבן וארוך. אף אחד לא הבין איך הגרמנים לא גזזו את זקנו. גופו היה שדוף וצנום במיוחד, ובכל זאת הוא לא ניסה מעולם להילחם עבור עצמו בתנאי המחנה הנוראים, ואפילו נתן משלו לאחרים. תמיד דאג לחלשים, לחולים ולגוססים, והיווה מופת לכולם בתוך התופת.
באחד הימים ה"הצגה" הייתה מיוחדת במינה. לאחר שהקצין הגרמני זרק את הסיר כלפי מעלה, החלה כרגיל ריצה ולאחריה דחיפות, צעקות, נשיכות ובעיטות. ערימת האנשים הייתה גדולה במיוחד. הגרמני נתן להצגה להימשך דקה נוספת ועוד דקה... האנשים נפלו זה על גבי זה, ואז נשמעה יריית הסיום. האנשים אחוזי הטירוף ששכבו בערימה החלו להתפזר לכל עבר כשהם זבי דם ומצולקים. חלקם הצליחו לנגב מעט את שאריות המרגרינה מהדפנות.
מתחת לערימה נותר למרבה הפלא אותו זקן צנום ומזוקן שהחזיק בסיר, שפתותיו מדממות, בגדיו קרועים, וחיוך רחב על פיו כאומר "ניצחתי".
כולם הביטו בו בתדהמה. אחד היהודים מלמל בצער רב:
"מסכן, אם גם הוא הצטרף להצגה, מה יהיה אתנו?! אם גם הוא השתגע, כנראה שמצבנו חמור יותר ממה שנדמה לנו..."
כולם הצטערו בסתר לבם על הזקן שתמיד נתן והעניק לאחרים, וכעת נלחם כמו חיה פצועה על שיירי המרגרינה מול פיהם המחייך של הנאצים האכזרים. היהודים עמדו דום, אבלים וחפויי ראש לנוכח השריד האחרון של הגאווה היהודית שנכנע לחיות הטרף.
הזקן לקח את הסיר הגדול בשני צידיו, ניגב את דפנות הסיר מכל שיירי המרגרינה, אספם בכפות ידיו ובזהירות רבה נכנס לביתן הארוך שבו ישנו הפועלים. הוא עמד ליד דרגשו באמצע הביתן. אט אט החל לפרום את כפתורי חולצת הפסים בזה אחר זה, כשהוא מחזיק בכף ידו השנייה הקפוצה את שיירי המרגרינה.
היה נראה כי המסכן יוצא כעת מדעתו.
לאחר שהסיר את הכפתורים וסידרם בשורה מדויקת זה אחר זה, הסתכל באחיו היהודים וחייך משום מה. האנשים התלחשו ביניהם:
"הוא לא יחזיק מעמד בקור הזה ללא הכפתורים".
"כנראה הוא רוצה להתאבד, האומלל".
הוא החל לפרום את חוטי הבגד, חוט אחר חוט...
כולם היו בטוחים שהשיגעון השתלט עליו. לכל אחד יש נקודת שבירה. גם הצדיק הגדול ביותר יכול לצאת מדעתו מחמת רעבונו.
הוא המשיך לקפל ולפתל את החוטים שפרם, והחל להחדיר בעדינות את הפתילות אל תוך נקבי הכפתורים הגדולים, ובכל אותה עת החזיק במרגרינה שהייתה עלולה ליזול מידו.
בזהירות קרב את ידו הקפוצה שבה המרגרינה, והרפה מעט את שרירי ידו. טיפות המרגרינה החלו לזלוג בזו אחר זו ישירות אל נקבי הכפתורים, משמנות את החוטים הפרומים, וגודשות את הנקב הצר.
כך המשיך לשמן וגדש את כל נקבי הכפתורים. הוא הביט בכל אחיו בחיוך מנצח, אחר כך שלף ממקום מחבוא קופסת גפרורים, הדליק את הפתילות והחל לברך בהתרגשות:
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה!"
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה!"
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
כאשר הבחין במבטיהם הנדהמים של חבריו, קרא: "יהודים - היום חנוכה!"
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
