ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מש' פוגל הי"ד
מצווה עשה לאכול מצות בליל הסדר, שנאמר (שמות יב, יח): "בערב תאכלו מצות". וצריך לשמור על המצות באופן מיוחד שלא יחמיצו, שנאמר (שם יב, יז): "ושמרתם את המצות".
יש אומרים שצריכים לשומרן כבר משעת קצירת החיטים (רי"ף, רמב"ם), ויש אומרים שמספיק לשומרן משעת הטחינה (רא"ש, רש"י, שבה"ל ועוד). בנוסף לכך, נחלקו הפוסקים אם השמירה צריכה להיות בכוונה מפורשת לשם מצווה (שאילתות ורשב"א), או שמספיק שישמרו אותן שלא יחמיצו, אבל אין צורך לכוון בשמירתן לצורך מצווה (רא"ה).
למעשה, בליל הסדר נוהגים לדקדק ולאכול מצות השמורות משעת קצירה, ומשעת הלישה מקפידים לכוון לשומרם ולאפותם לשם מצווה. ואף שלהלכה אפשר לצאת ידי המצווה גם במצות שמורות משעת טחינה, מכל מקום לכתחילה צריך לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות שחיטיהן נשמרו משעת קצירה (שו"ע או"ח תנג, ד. ויעויין בפניני הלכה יב, ב-ג).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
309 - השביתה בשבת וערך המלאכה
310 - מצות יד שמורות למהדרין
311 - איסור והיתר בקטניות
טען עוד
המחלוקת על מצות מכונה
מעת שהחלו לייצר מכונות לאפיית מצות, לפני קרוב למאה וחמישים שנה, התעוררה מחלוקת גדולה בין הפוסקים לגבי כשרות המצות שנאפו בהן. בין התומכים במצות מכונה היו בעל 'שואל ומשיב', בעל 'תפארת ישראל' וה'כתב סופר'. בין המתנגדים למצות מכונה היו ר"ש קלוגר ור"ח מצאנז, וזו היתה נטיית רוב גדולי החסידים.
בתחילה טענו שיש במצות המכונה חשש חמץ. אולם במשך השנים המכונות שוכללו, עד שכבר אין טוענים לחשש חימוץ בהן. אולם עדיין יש אומרים שצריך לאפות את המצות בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה, וכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, נמצא שאין לקיים מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות מכונה. בדרך כלל, עמדת הרבנים החסידיים היתה נגד מצות מכונה.
למעשה, דעת רוב הפוסקים שמצות מכונה כשרות לפסח, ואפשר גם לצאת בהן לכתחילה ידי מצוות מצה בליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שמפעילים את המכונה לשם "מצת מצווה" מועיל, והרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד, שלדעת כמה ראשונים אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו.
הבעיות שבמצות יד
יש לציין כי לפני ייצור המכונות, העומס על מכיני המצות היה כבד מאוד. הם היו צריכים להספיק להכין מצות לכל המוני בית ישראל לכל משך החג. וכדי שהמצות לא יתעפשו, היה צריך להכינם סמוך לחג, כך שבזמן קצר יחסית היו צריכים לאפות המון מצות. לשם כך היו מגייסים פועלים מחוסרי עבודה, שהיו עוסקים בלישה ורידוד במשך כחמש עשרה שעות ביממה. רבים מהעוסקים במלאכת הלישה והרידוד היו נשים אלמנות ויתומות.
ופעם שאלו תלמידי רבי ישראל סלנטר לפני צאתם לפקח על אפיית המצות, על איזה דקדוקי הלכה ראוי להם להקפיד. והשיב: שלא לצעוק על האלמנות והיתומות המתעייפות בעבודתן המפרכת. מנגד, היו שטענו שאם יעברו להכין את המצות במכונה, תקופח פרנסתם של העניים, שהיו נושאים את עיניהם לימים שלקראת הפסח, שאז יכלו להתפרנס מעבודת המצות.
מכל מקום, מדרך הטבע, כאשר עובדים שעות מרובות במלאכת הלישה הקשה, מתעוררים חששות בכשרותן של המצות. ולכן היו מגדולי ישראל שהעדיפו את מצות המכונה, מפני שהמכונה עובדת במהירות ובאחידות ואינה מתעייפת, והחשש שהמצות יחמיצו מתמעט מאוד. וכך היתה עמדתם של רבים מגדולי ליטא, שההידור החשוב ביותר באפיית המצות הוא הזהירות מחשש חימוץ.
וכך נהג רבי שמואל סלאנט, אב"ד ירושלים, להעדיף מצות מכונה בליל הסדר, וכן נהג מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לאכול בליל הסדר מצות מכונה.
וגם מרן הרב קוק זצ"ל היתה דעתו שההידור החשוב ביותר הוא הזהירות מחימוץ, ולכן למרות שיש הידור באפיית מצות בערב הפסח, העדיף להימנע מכך, בגלל החשש שמא מפני הטרדות המרובות של ערב החג, לא ישגיחו כראוי על המצות (מועדי ראיה ע' רפד).
למעשה עדיף לצאת בליל הסדר במצות יד
אמנם היום כבר אין עדיפות למצות מכונה על מצות היד מבחינת חשש חימוץ. כי אחר שכל המוני בית ישראל אוכלים מצות מכונה, כבר אין עומס רב על בתי החרושת למצות יד, ועובדים בהם בזהירות מרבית, ורוב העובדים יראי שמיים, עד שניתן לומר שאין במצות יד יותר חשש לחימוץ מאשר במצות מכונה. ולכן אף שמצות יד הן יקרות, יותר מהודר לקיים בהן מצוות אכילת המצה של ליל הסדר, מפני שהכוונה לשם מצווה בעשייתן משובחת יותר. ואין הכוונה שבכל ליל הסדר צריכים להעדיף מצות יד, אלא הכוונה שאת ה'כזית' שאוכלים בתחילה לשם מצווה טוב לאכול ממצות יד והרוצים להוסיף ולהדר, יאכלו גם את ה'כזית' כורך ו'כזית' אפיקומן, ממצות יד.
עם זאת, ברור שכל הרוצה לקיים את מצוות אכילת 'כזית' מצה במצות מכונה – רשאי, כפי שנהגו חלק מגדולי ישראל.
ולגבי שאר המצות שאוכלים בסעודת ליל הסדר, אפשר לכתחילה לאכול מצות מכונה, שהן זולות יותר.
האם ראוי לקנות מצות שמורות לכל הפסח ?
שאלה: האם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות שמורות משעת קצירה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?
תשובה: שני צדדים לשאלה: א) מצד מצוות אכילת מצה. ב) מצד חשש חמץ.
א) לדעת מקצת הראשונים והאחרונים (רא"ש, גר"א) יש מצווה בכל יום מימי הפסח לאכול 'כזית' מצה בשתי סעודות. אולם לשם כך אפשר להסתפק במצות רגילות, מפני שאף שקוראים להן מצות שאינן שמורות, באמת הן שמורות משעת טחינה. ולכן בשעת הצורך אפשר גם בליל הסדר לקיים בהן את המצווה, וקל וחומר שאפשר לקיים בהן את מצוות אכילת מצה בשבעת ימי הפסח.
ב) אמנם מצד חשש חמץ יש בוודאי הידור להקפיד לאכול דווקא מצות השמורות משעת קצירה. וזאת מפני שאכן בפועל, במצות הרגילות יש תערובת מסוימת של חמץ, שאמנם לדעת רוב הפוסקים הוא בטל בשישים, ולכן הוא כשר. אבל יש פוסקים שמחמירים וסוברים שבפסח חמץ אינו בטל בשישים, ולכן לדעתם אסור לאכול מצות רגילות. ונבאר יותר.
המצות הרגילות לעומת השמורות
באפיית מצות רגילות, המגמה היא לייצר כמה שיותר מצות במהירות, כדי להוזיל את מחירן להמוני בית ישראל, ואילו במצות שמורות משתדלים לדקדק ולהדר.
זה מתחיל בשמירת החיטים. את החיטים של המצות השמורות מקפידים לקצור לפני שהתייבשו, כך שגם אם ירדו עליהן גשמים מרובים בעודן מחוברות לאדמה, ודאי שלא החמיצו, הואיל והן יונקות עדיין חיות מהאדמה. לאחר קצירת החיטים מקפידים לאחסנן במקום יבש, ולכן אין בהן חיטים שנרטבו במים והחמיצו. אולם בחיטים הרגילות שמהן עושים את שאר המצות, שבדרך כלל הן מיובאות מחו"ל, מסתבר שיש ביניהן חיטים שהחמיצו, או מפני הגשמים שירדו עליהם לאחר שהתייבשו ועוד נותרו בשדה, או מהמים שלפעמים ישנם בתחתית המחסנים שלהן.
גם בעת הלישה יש הבדל משמעותי בין מצות שמורות למצות רגילות. כשאופים מצות שמורות, נוהגים כל פחות מ-18 דקות להפסיק את פעולת המכונה, לפרק את חלקיה ולנקותם היטב. ואילו באפיית מצות רגילות המכונות ממשיכות לעבוד ברציפות שעות רבות, ותוך כדי פעולתן מפסיקים את הזרמת הבצק ומנקים את המכונה עד כמה שאפשר. כמובן שיש ערך לניקוי זה, אלא שהוא אינו מושלם, ומסתבר שמעת לעת נשארים בחריצי המכונה חלקיקי חמץ שעברו עליהם יותר מ-18 דקות והם מחמיצים, ויש חשש שאח"כ הם חוזרים ומתערבים בבצק המצות.
כללי ההלכה למעיינים
לכאורה לפי זה חייבים כל ישראל להחמיר ולאכול מצות שמורות. אולם להלכה כלל ישנו בידינו, שכל האיסורים שנתערבו בטלים בשישים, ולכן גם החיטים שהחמיצו וחלקיקי הבצק שנותרו במכונה בטלים בשישים.
ואמנם החמירו חכמים ואמרו שחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף, אך מכל מקום לדעת רוב הפוסקים כאשר תערובת החמץ נעשתה לפני הפסח, כבר בטל החמץ בשישים ואין בה יותר איסור (שו"ע או"ח תמז, ד).
ואע"פ כן יש מקום להחמיר, מפני שיש סוברים שגם חמץ שהתבטל לפני הפסח בשישים חוזר וניעור עם כניסת החג ואוסר את כל התערובת (רמב"ם ורשב"א). ואף שלהלכה אפשר לסמוך על המקילים שהם הרוב, ובנוסף לכך המחלוקת הזו היא בדין שמדברי חכמים, שכן חכמים הם שקבעו שהחמץ בפסח אינו בטל באלף, מכל מקום ודאי שישנו הידור לצאת במצות הכשרות לכל הדעות.
סיכום להלכה
המצות הרגילות, שהן שמורות משעת טחינה, כשרות לכתחילה לכל הפסח. ואף לסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי הפסח - אפשר לקיים בהן את המצווה. והמהדרין אוכלים מצות שמורות משעת קצירה, בעיקר מהטעם שמדקדקים יותר בשמירתן מחימוץ.
במה עדיף להדר, במצות שמורות או בצדקה
יש טוענים כנגד המהדרין בקניית מצות שמורות, שיותר טוב להדר ולתרום את הכסף לעניים מאשר לקנות מצות שמורות לכל החג. אלא שטענה זו יכול לטעון רק מי שאינו מבזבז כסף על מותרות, שהוא אכן יכול לומר בצדק שצדקה לעניים חשובה יותר מההידור במצות שמורות. אבל מי שקונה רהיטים יקרים ובגדים יקרים, ומשקיע בכך אלפי שקלים, מדוע דווקא בהידור מצווה יחסוך ויקנה את המצות הפשוטות?!
מכל מקום למעשה, המצות הרגילות כשרות, ואפשר לסמוך על המשגיחים שעושים את מלאכתם כראוי, ואין חובה להדר בקניית מצות שמורות. וכל אדם צריך להחליט לעצמו אם ירצה להדר ובמה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
