ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
בכל כוחי
הרב אהרן אייזנטל שליט"א, רב היישוב חיספין
יעקב הוא השכיר הראשון בתנ"ך. כל פרשת יחסיו עם לבן עומדת בסימן מתח מתמיד בין עובד לבין מעבידו, בין פועל שעובד בנאמנות שאין למעלה הימנה לבין מעביד נבל (היפוך אותיות לבן) שזכה ביושר בכינוי רמאי (היפוך אותיות ארמי). בשל קוצר המצע נלקט מעט מהתמונות שהפרשה מציגה בנושא זה.
כבר במפגש הראשון שלו עם רועי חרן, מתגלה מוסר העבודה הגבוה של יעקב. הוא פוגש את הרועים ליד הבאר. המדרש – שהובא ברש"י – שם דברים בפיו: "אמר להם... אם שכירים אתם לא השלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם - אף על פי כן לא עת היאסף המקנה". זו בהחלט התנהגות מפתיעה מצד מי שבורח מפני אחיו ומבקש להתאקלם במקומו החדש, אך יעקב השונא שקר ורמייה אינו יכול להתייחס באדישות למראה שכירים הגוזלים את מעבידם, גם אם הדבר יגרום לו נזק.
יעקב היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. עשרים שנה רעה יעקב את צאן לבן. על זהירותו המופלגת בגזל מעבידו אנו שומעים בתוכחתו ללבן. קבלות שקיבל על עצמו הן מידת חסידות, מעבר לשורת דיני תורה.
אף על פי כן, חז"ל למדו ממנו להלכה כיצד על פועל לנהוג: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני (=פועל) ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר 'ויפרץ האיש מאד מאד'" (הלכות שכירות לרמב"ם י"ג).
המדרש מתאר את נאמנותו של יעקב לכללי היושר שקבע לעצמו, גם אחרי שהתברר לו שלבן רימהו בשכר עבודתו שסוכם מראש, והחליף את רחל בלאה: "א"ר יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה" (בראשית רבה ע').
הפרשה מתארת מעביד נצלן וערמומי, שניצל את יעקב עד תום, והחליף תנאי משכורתו מאה פעמים (רש"י בראשית ל"א). אך בעיקר עולה ומשתגבת דמותו של יעקב שלא התפתה להתיר לעצמו לתקן עוול בעוול, ולא סטה מדרכי היושר שקבע לעצמו.
עובד יכול להפסיק עבודתו אצל מעביד שעושק אותו, הוא יכול לתבוע אותו על עוול או לשנות את תנאי העסקתו אך כל עוד הוא עובד אצל מעבידו אסור לו לגזול כתגמול את מעבידו.
מצוה דאורייתא – מחוייבות כפולה
הרב אריה שטרן שליט"א – ראש מכון הלכה ברורה
בפרשת השבוע אנו קוראים על פרשת היחסים הסבוכה שבין יעקב ללבן, מן הבחינה המשפחתית וגם מן הבחינה של יחסי עובד – מעביד.
יעקב אומר לבנותיו בסוף הפרשה את אשר הן בודאי ידעו, שהוא עבד בכל כוחו את אביהן, ומדברים אלו לומד הרמב"ם וכותב בסוף הלכות שכירות, שהפועל חייב לעבוד את המעביד בכל כוחו, ועל כך הוא נוטל שכר אף מעבר למוסכם עם בעל הבית, כמו שנאמר אצל יעקב: "ויפרוץ האיש מאד מאד".
רוצה לומר שכאשר אדם נוהג כראוי בכל הנוגע ליחסים שבין אדם לחברו, מקבל על כך שכר גם משמים, ומתקיים בו מה שכתוב: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו אף רוח המקום נוחה הימנו".
רעיון זה שמתברר מתוך מילוי התחייבותו של הפועל, נכון שבעתיים כשלומדים את ההלכות העוסקות בהתחייבויותיו של בעל הבית. בראש ובראשונה בעל הבית המעביד חייב לשלם את השכר וכשמלינו עליו, נאמר שעובר על חמישה איסורים: משום "בל תעשוק", משום "בל תעשוק שכר עני", משום "בל תלין", משום "ביומו תיתן שכרו" ומשום "לא תבוא עליו השמש".
אלה כמובן דברים ברורים, ואולם מתוך עיון מתברר שההתחייבות הזו קיימת אפילו אם הפועל אינו תובע את שכרו, ואף-על-פי שהמעביד אינו עובר אז על האיסורים החוב נשאר במקומו. אין זאת אלא מפני הרגישות הרבה שיש בהלכה כלפי הצורך בתשלום שכר עבודה, שאין זה כתשלום של חוב רגיל שאין צורך לשלמו ללא תביעה, אולם כאן בעל הבית מצידו צריך להרגיש את החובה לשלם לפועל שהשקיע את כל כוחו בעבודה עבורו, והרי זה כאילו מוטלת עליו מצווה שבין אדם למקום, והגענו אם-כן להשוואת המחויבות של בעל הבית למחויבותו של הפועל.
להבנת המעמד של הפועל יש לנו לעיין במה שנאמר עליו לעומת מה שנאמר על עבד עברי. ידוע מאמר חז"ל על הקונה עבד עברי שכאילו קונה אדון לעצמו, וזה מתאים במיוחד כלפי העבד שאיבד את חירותו ומצבו נחות, ועל-כן ציותה תורה את האדון שידאג לו ממש כאילו היה בנו.
הפועל, לעומת זאת, יכול להשתחרר בכל זמן שירצה, כמאמר הגמרא שיכול הפועל לחזור בו אפילו בחצי היום, ואפילו קיבל את שכרו מראש כמו עבד. אולם עצם הדבר שהגמרא לומדת זאת בדרך של דרשה: "כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים", הרי זה מוכיח שיש על הפועל סוג מסוים של קניין לטובת בעל הבית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
