ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבועות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מסעוד בן רזלה
A. במשנה - בפשטות הכוונה שלכל הארבע יש את אותו דין
בשבועות - גם על העתיד וגם על העבר יש קרבן כולה ויורד.
בטומאה - גם על שגגת טומאה וגם על שגגת קודש יש קרבן עולה ויורד.
B. אך יש בזה מחלוקת:
1. בשבועה - ר"ע - גם על העבר, רי"ש - לא על העבר [מקור - כי דורש ריבוי-מיעוט-ריבוי, ואילו רי"ש דורש כלל-פרט-כלל].
2. בטומאה- רי"ש - גם על שגגת קודש ומקדש, ר"ע - רק על שגגת טומאה [מקור - רבי (כרי"ש) מ"ונעלם" השני].
ב. כמי המשנה?
הרי המשנה לא כר"ע ולא כרי"ש!
תירוצים:
1. המשנה כאחד מהם, וניתן לומר שבאחד התחומים הכוונה שכל ה-4 עם דין זהה, ובתחום אחר על שניים חייב ועל שניים פטור. דחייה - במקרה של נגעים, ברור שכל הארבע עם דין זהה.
2. המשנה כרי"ש
לפי זה - טומאה - מובן.
לגבי שבועות - נעמיד שהנושא במשנה אינו חיוב קרבן (שאז פטור לרי"ש בשבועה על העבר), אלא חיוב מלקות, שבזה גם לרי"ש חייב על עבר (כרבא - שנלמד משבועת שוא).
שתי שאלות:
1. שאלה אחת - איך חייב מלקות בשבועה על העתיד (שאומר שיאכל ולא אכל) - הרי זה לאו שאין בו מעשה?
תשובה - רי"ש מחייב על לאו שאין בו מעשה.
2. שאלה שנייה- האם ניתן להעמיד גם את שאר המשנה במלקות? נעבור מקרה מקרה:
נגעים - בקוצץ את סימני הצרעת.
שבת - מתאים רק לרי"ש שסובר שלוקים גם על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (ור"ע חולק, מכות יג:).
טומאה - לא יתכן! הרי ברור שהמשנה מדברת על שוגג ועל חיבו קרבןף, ולא על מזיד ועל חיבו מלקות.
3. המשנה כרבי
בטומאה הביא את רי"ש ובשבועות את ר"ע.
רב כהנא מוסיף - זה גם שיטת רבי עצמו.
ביסוס טענת רב כהנא:
1. לגבי טומאה כרי"ש
(מניין שצריך ידיעה-העלם-ידיעה? ר"ע - "ונעלם" השני. רבי - "ונעלם" הראשון), ומ"ונעלם" השני לומד שחייב גם על שגגת קודש ומקדש.
2. לגבי שבועות כר"ע
בהו"א רבי כר"ע (ריבוי-מיעוט-ריבוי - לגבי פדיון בכור), אך דוחה רבינא (כי לגבי רציעה רבי לומד כלל-פרט-כלל, ובפדיון בכור למד ריבוי-מיעוט-ריבוי, כי שם הסדר הוא "ריבוי-ריבוי-מיעוט"), ולכן מוכח נגד רב כהנא, ורבי עצמו באמת כרי"ש, ובכ"ז הביא את ר"ע בשביל להביא עוד מקרה של "שתיים שהם ארבע".
ג.האם לוקים על לאו שאין בו מעשה?
בתירוץ השני הצענו שלרי"ש לוקים, וזה ה"סתם משנה" שלנו (גם בשבועה עתידית חיובית).
ואילו רי"ח אמר בפירוש שלא לוקים בשבועה על העתיד כי זה לאו שאין בו מעשה.
תשובה - רבי למד ממשנה אחרת שלא לוקים:
1. משנה שפותרת את המותיר של בשר הפסח (דחייה - אולי שם פטור כי זה לאו שניתק לעשה (כר"י)).
2. משנה במכות כז: - משנה שדווקא בשבועה עתידית שלילית - חייב, משמע שעל ביטול שבועה חיובית - פטור - כי לא לוקים על לאו שאין בו מעשה.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
