ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בגמ' 'מקום שנהגו לכפול וכו' מוסיף לכפול מאודך ולמטה'
בגמרא [קיט.] פירשו שסוף פסוקי ההלל הם הפסוקים שאמרו דוד ואחיו וישי ושמואל בשעה שנבחר דוד, ופירשו ש'אודך כי עניתני', אמר דוד, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה', אמר ישי, [ופירש רשב"ם ש'אבן מאסו הבונים', היינו דוד, שהיה צעיר באחיו ורועה], 'מאת ה' היתה זאת', אמרו אחיו, [ש'נפלא בעינינו, היינו לשון רבים, רשב"ם שם], 'זה היום עשה ה'', אמר שמואל, [שהיה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם, שם], 'אנא ה' הושיעה נא', אמרו אחיו, 'אנא ה' הצליחה נא', אמר דוד [שיצליח במלכותו, שם], 'ברוך הבא בשם ה'', אמר ישי, 'ברכנוכם מבית ה'', אמר שמואל, 'אל ה' ויאר לנו', אמרו כולן, 'אסרו חג בעבתים', אמר שמואל, [שאמר שיביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח, ומתן דמן למזבח, שם], 'אלי אתה ואודך', אמר דוד, 'אלוקי ארוממך', אמרו כולן.
ופירש רשב"ם [קיט: ד"ה מאודך] שטעם המקום שנהגו לכפול פסוקי ההלל, זהו משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרו פסוקים אלו, וכנ"ל. וכן כתבו הרא"ש [סוכה פ"ג סימן כח], בחידושים המיוחסים לריטב"א [סוכה לט.], והמרדכי [שם סימן תשנה]. ויש לציין דבזה ניחא היטב הא דהסמיכו בגמרא ב' המימרות אהדדי, ולאחר שפירשו הא דדוד וישי ושמואל, הביאו הברייתא דמקום שנהגו לכפול את ההלל, והא דהיו כופלים את ההלל מ'אודך' ולמטה.
(והוסיף המרדכי שלכן כופלים מ'אודך' ולמטה, שכיון שמשם והלאה אמרו ישי ובניו ולא דוד בעצמו, לכן כופלים כדי שיהיה הפסק ביניהם ולהבחין בכך, וכמו שכופלין בזמירות 'כל הנשמה תהלל י-ה', וכן 'ה' ימלוך לעולם ועד'. [ויש להעיר דבסוגיין אי' דפסוק 'אודך ה' כי עניתני' אמר דוד בעצמו]).
באבודרהם [סדר ר"ח, סוד"ה שחרית נכנסין] הביא טעם זה שכופלים משום שאמרוהו ישי ובניו, וסיים שמפני כבודם אנו כופלים פסוקים אלו, כדי להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם בפני עצמו. [והו"ד באליה רבה סימן תכב ס"ק יד].
אמנם רש"י [במשנה בסוכה לח א, ובגמרא שם לט. ד"ה מאודך] כתב שטעם המנהג לכפול הוא משום שעד שם כל הפרשה כפולה, ('הודו' תחלה וסוף, 'יאמר נא' ג' פעמים, 'קראתי י-ה'-'ענני במרחב י-ה', 'ה' לי לא אירא'-'ה' לי בעוזרי', 'טוב לחסות'-'טוב לחסות', 'סבבוני'- 'סבוני', 'דחה-דחיתני', 'ויהי לי לישועה'-'קול רנה וישועה', 'ימין ה''-'ימין ה'', 'לא אמות'- 'ולמות לא נתנני', 'פתחו לי שערי'-'זה השער' וגו'), אבל מ'אודך' ולמטה אינו כפול, ולכן מוסיפים לכפול מ'אודך' ולמטה, עיי"ש. [ועי' בכפות תמרים שם דזו כוונת רשב"ם בסוגיין לדחות פירוש זה].
קעט. אכילת מצת 'אפיקומן' - זכר לפסח או זכר למצה הנאכלת עם הפסח
במתני' 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'
עי' רש"י ורשב"ם [ד"ה אין מפטירין] שהמצה שאוכלים בגמר הסעודה היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, ומברכים על אכילת מצה בראשונה אע"פ שאינה לשם חובה, עיי"ש. [ועי' תוס' להלן קכ. ד"ה באחרונה]. ועד"ז אי' ברש"י לעיל מ. [ד"ה באחרונה] שיוצאים ידי חובת מצה במצה שנאכלת על השובע.
וכתב הרא"ש [כאן סימן לד] שלדברי הרשב"ם שבמצה שנאכלת בסוף מקיים מצות אכילת מצה, א"כ צריך שיאכל מרור וחרוסת עם מצה זו, כיון שצריך לעשותה כמו בזמן המקדש, שהיו אוכלים הכל ביחד, [אמנם הרא"ש עצמו נחלק בזה, דא"כ למה עושים כריכה בתחילה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש, לכך כתב שאכילת אפיקומן אינה לשם חובה אלא זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה], והו"ד בטור [בסימן תעז] שלפי שיטה זו צריך לכרוך מצת אפיקומן במרור ולטובלה בחרוסת. [וסיים הטור שאח"כ אוכל כזית מצה לבדו, ועי' בב"ח ובדרישה מה שכתבו בביאור דברי הטור]. וע"ע במה שהובא לעיל [אות קנו] שהרשב"ם לשיטתו לעיל קטו א, עיי"ש.
וכתב בשער הציון [שם בסימן תעז ס"ק ד] שלשיטה זו צריך לכוין בברכה לפטור גם האפיקומן, [ועי' בסמוך אות קפ], וממילא כתב דפשיטא דלשיטה זו אם לא אכל האפיקומן בהסיבה צריך לחזור ולאוכלו בהסיבה, עיי"ש. [אמנם לדינא העלה המשנ"ב שם שאם קשה עליו האכילה, אין צריך לחזור ולאכול בהסיבה, עיי"ש עוד, ואכמ"ל].
קפ. דיבור והפסק בין ברכת 'על אכילת מצה' שבתחילת הסעודה לבין אכילת האפיקומן
במשנה שם
כתב השל"ה [ריש מסכת פסחים, ד"ה ויחזור] שלא ישיח שום שיחה עד אחר אכילת אפיקומן, שבברכת המצה צריך לכוין גם על האפיקומן, עכת"ד, [והיינו ע"ד הא דאי' בשו"ע שם דלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל הכריכה]. והו"ד בפמ"ג [בסימן תפו במשבצו"ז], באליה רבה [שם ס"ק ד, ובא"ז ס"ק י] ובחק יעקב [בסימן תעה ס"ק יד] עיי"ש.
אולם החק יעקב כתב על זה שזוהי חומרא יתירה1 נגד משמעות הפוסקים, וזהו ממש דבר שא"א להיזהר כלל בכל הסעודה, ובודאי הברכה קאי על כל הסעודה ומה בכך שיפסיק, דהלא כל השנה מפסיקים בתוך הסעודה אע"ג דברכה ראשונה קאי עד גמר סעודתו. [וחזינן דהשוה ברכת הנהנין לברכת המצוות, וי"ל בזה, ואכמ"ל], וסיים שדוקא עד הכריכה אמרו שלא ישיח, משום דאיכא למאן דאמר דעיקר המצוה הוא הכריכה דוקא ועליה צריך לברך, עכת"ד, והו"ד בשו"ע הגר"ז [שם סעיף יח].
[ומשמע מזה דבאמת לדברי הרשב"ם (הנ"ל אות קעט) שיוצא ידי חובת אכילת מצה רק באכילת אפיקומן גם הוא מודה דלא ישיח עד אחר אפיקומן, ודו"ק].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
