ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
מרן הרב כותב במאמרו "לירח האיתנים" אשר בגנזי ראי"ה, כי למשה רבינו היו שתי בחינות, האחת של צדיק גמור מעת לידתו, שהרי התמלא כל הבית אורה כשנולד (סוטה י"ב.) והשנייה של בעל תשובה שהרי גדל בבית פרעה. חז"ל מספרים על מר עוקבא שהיה גדול בעלי התשובה בדורו (שבת נ"ו:) ועוד כתוב: "שלחו ליה למר עוקבא: לדזיו ליה כבר בתיה" אור פניו של מר עוקבא האיר כפני משה- "בר בתיה", מדוע משה מופיע כאן כ"בר בתיה"? כותב הרב, שחז"ל רומזים לנו שמשה זכה להארת פנים בגלל היותו בעל תשובה, מדרגה זו נרמזת בכך שהיה בן בתיה ושב לאחר מכן לעם ישראל.
משה זכה להארת פנים מיוחדת בעקבות חטא העגל והסליחה עליו:
"והא קירון עור פני משה מההיא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו נעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא, ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו, ומשו"ה קרן עור פניו וכו', ותו מהאי נהורא דאיתעבר מישראל כולהו זכה בהו משה " [קרינת עור פני משה באה מהזוהר שלקחו ישראל מסיני כשאמרו 'נעשה ונשמע' וכאשר התחייבו בעגל, 'ויתנצלו את עדים' ומשה לקח את כלם ומשום כך קרן עור פניו וכו', ועוד שמהאור שעבר מישראל כולם זכה בו משה (תרגום חפשי)](מגיד מישרים עמ' 48). עם ישראל איבד את העדיים המיוחדים שקיבלו בסיני בעקבות חטא העגל, ואילו משה זכה בהם, זכות זו באה בעקבות התשובה הכללית אותה עשו ישראל.
בכח התשובה ניתן להגיע למדרגה גבוהה ממדרגת הצדיקים שהרי "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד, ב).
חטא העגל הוא חטא הציבור ואילו חטאו של דוד הוא חטא הפרט.בענין זה מצינו "א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור לכו אצל צבור" (עבודה זרה ה:) חטא העגל וחטא דוד משמשים לדורות כסימני דרך לתשובה, דהיינו - תשובת היחיד ותשובת הציבור.
תשובת היחיד והציבור קשורות זו לזו. תשובת הכלל תלויה בתשובתו של כל פרט ופרט:
"באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועוון" (אורות התשובה ד' ה,),
כל יחיד ששב משפיע על הכלל כולו:
"אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד" (שם).
בתשובת הפרט, שתי מדרגות האחת תשובה עליונה בין האדם לקונו המביאה את האדם להתעלות למדרגות גבוהות, והשניה-תשובה נמוכה יותר הפונה אל החברה:
"שתי נקודות יש לה להתשובה, שאנו כוללים אותן בשם תשובה עילאה ותשובה תתאה (תחתונה). התשובה העילאה היא התשובה בעד עצמו, והתתאה היא בעד העולם. לעולם הנקודה העצמית המיוחדת של האדם בתוכיותו היא הרבה יותר גבוהה, נשגבה ונעלה, מכל מה שהוא שופע ממנו ולחוץ". (אורות התשובה טז, יא)
התשובה הפנימית היא יותר גבוהה מהתשובה החיצונית הפונה אל סביבתו של האדם. התשובה הפנימית עיקרה במחשבה ואילו החיצונית עיקרה בלימוד ומעשה:
"יש אדם, שכשהוא בא לידי התשובה העצמית שלו היה צריך להרבות במחשבה, ועל ידי זה היה בא למעט בלמוד, להרבות בציור, ועל ידי זה בא למעט במעשה, - בעיקר לזכך את תוכיותו כדי שיעמד צרוף וחפשי באמת. וכל זה הוא נוהג בתשובה העילאה, התשובה העצמית. לא כך הוא, אמנם, בתשובה התתאה, התשובה שכלפי העולם. כאן הדבר מתחלף, והכרח הוא להרבות בתלמוד ובמעשה, אף על פי שבא על ידי זה מעוט בהגיון ובמחשבה"(שם)
הרב קורא לנו לאחוז בשני סוגי התשובות, שהן יחזקו האחת את השניה ויהיו מחוברות אחת לשניה כשני רעים שאינם נפרדים:
"הננו קרואים לאחוז בשתי התשובות האלה ביחד, והתשובה התתאה היא כמו גוף וכלי להתשובה העילאה. וצריך לכונן את המעמדים בצורה כזאת, שכל העתקה של התשובה העילאה תעתיק ג"כ את התשובה התתאה לדחוף אותה כלפי מעלה, וכל העתקה של התשובה התתאה היא ג"כ תאמץ ותתן עז לתשובה העילאה, שאע"פ שבחיצוניות צורתן הרי הן כסותרות זו את זו - בפנימיותן הנן תרין ריעין דלא מתפרשין". (שם).
התשובה צריכה להעלות את האדם לשמי שמיא - וגם לתקן את האומה והעולם כולו.
מהות התשובה היא חזרה של האדם לעצמיות שלו, לשורש נשמתו, החטא יסודו בשכחת האדם את מהותו:
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל, האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה". (אורות התשובה טו, י,).
כשם שהדבר קיים במישור פרטי כך במישור הלאומי:"ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כול שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה" (שם)
הציפיה לבואו של משיח היא הציפיה להופעת נשמת העולם, המהות הרוחנית הפנימית של המציאות:
"וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההוויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה" (שם)
בחודש תשרי - אנו עוסקים בבירור הפנימי העמוק של עצמיותנו הפרטית והכללית, בירור זה נעשה בימים הנוראים, בראש השנה ויום הכיפורים. לעומתו חודש ניסן- הוא החודש המיועד לגאולה השלמה, שתבוא בעקבות בירור עמוק זה, האמור להוביל להתגלות הנשמתית של האומה, ומתוכה של כל פרט ופרט. משימה גדולה זו מוטלת עלינו, ואם נפעל לממשה נקרב אי"ה את הגאולה השלמה בב"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
