ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
ביום תשעה באב עם ישראל אבל על חורבן בית המקדש. ככל שאנו מתאבלים וממאנים ל"הסתדר" בלי בית המקדש, כך גובר הרצון לגאולה, וגלגלי הישועה מקבלים כוח לנוע קדימה. חכמים אומרים: כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה, שנאמר"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" . מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה (תענית ל, ב) מברייתא זו אנו למדים את החובה העצומה להתרכז באבלות על המקדש, מתוך התפיסה המוזכרת שעוצמת ההזדהות האישית עם אי - האפשרות של חיים יהודיים ללא בית המקדש - היא הנותנת את הכוח לנוע אל הגאולה.
נושאי הקודש והמקדש
לא כל אחד מסוגל לחוש באותה מידה את האבלות. יהודים העוסקים כל השנה בחיי החולין מאין תבוא להם פתאום בימי 'בין המצרים' תחושת חסרון בית מקדש? צריכים לשם כך השקעה מיוחדת בלימוד על עניינו של בית המקדש, ענייני העבודה והקרבת הקרבנות, והדבר אינו פשוט אחרי אלפיים שנות גלות. מצינו בדברי חז"ל הבחנה בעניין האבלות בין יהודים מן השורה ובין תלמידי חכמים. תלמיד חכם, העסוק כל יום במלאכת הקודש, בתורה ובתפילה, עליו מוטלת החובה להבין ולהרגיש את הצורך הקריטי בבית המקדש. לכן אמרו חז"ל: תנן התם: מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב - עושין, כל מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין, ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים (שם). אמנם, מעירים חז"ל, כי בדבר זה ראוי לכל אדם להתאמץ ולהשוות עצמו לתלמיד חכם, ובלבד שתתרבה האבלות על החורבן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. תניא נמי הכי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם, כדי שיתענה (שם).
גם בקרב תלמידי החכמים שבכל דור, מצינו מדרגות; גדולי הדור תמיד היו קשורים בכל ליבם לשאיפה לבניין המקדש, והיו בוכים מרה כל אימת שנזכרו בחסרונו, תלמידי חכמים אחרים בכו פחות, וכיו"ב.
דרך משל בעניין אמירת "תיקון חצות" בכל לילה: כמה אנשים אנו מכירים הקמים בכל לילה ומתיישבים על הקרקע ואומרים את ה"תיקון"? גם בקרב תלמידי החכמים - האם כולם אומרים את ה"תיקון" כסדרו? הרי רק אותם קדושי עליון וזכי הנשמה, אשר חשים את הכיסופים להחזרת השכינה הקדושה לציון, הם אשר לקחו על עצמם את ההשתתפות בצער השכינה, והם שלוחי הציבור כולו להתעסק ב"צבירת" הכסופים לבניין המקדש, ולאי הסכמה עם טומאת הגלות. אותם הגדולים נמצא גם בהיותם קשורים מאוד לארץ ישראל, וישנם מאלו שאף הגשימו את אהבתם לציון ועלו אליה. כאלו היו רבי יהודה הלוי, הרמב"ן, האר"י, המהר"ל מפראג, רבי יהודה החסיד, תלמידי הבעל-שם-טוב ותלמידי הגאון מוילנה ועוד רבים. בכל דור ניצב קדוש, והוא הנושא את לפיד הגאולה ומבעיר אותו בקרב לבבות בני הדור.
הרב קוק - וקודש הקודשים
מרן הראי"ה קוק זצ"ל נמנה בדורות האחרונים בין נושאי לפיד זה, לא רק לדורו כי אם לדורות. את עבודתו הקשה לשכנוע העם לעלות לארץ ישראל אין צורך להזכיר כאן - היא מן המפורסמות. כמיהתו לעבודת המקדש הייתה נוראה מאוד. עוד בילדותו היה עורך תיקון חצות בבכיות. כשבגר ראה בו מרן ה"חפץ חיים" מתאים להיות בסגל חבורת בני עלייה שתלמד "סדר קודשים" וענייני הקרבנות כדי לזרז את הגאולה. תמיד היה גאה בהיותו כהן, ואפילו שם משפחתו "קוק" זכה לפירוש: "קודש קדשים".
על קישורו הנורא לבניין המקדש נראה בסיפור על מחלתו האחרונה:
כחודשיים לפני הסתלקותו הכירו הרופאים כי מצבו נואש. הם יעצו להעבירו לבית מרפא שבקריית משה, כדי שלא ימשיכו להטרידו בשאלות ובקשות. לפני צאתו מביתו עבר בכל החדרים, נכנס להיכל הישיבה, וניכר היה כי ליבו מנבא לו שלא ישוב עוד אל ביתו וישיבתו. השהייה בבית המרפא עודדה את רוחו. הוא המשיך במנהגו לחזור על כל התנ"ך והמשניות בכל חודש. בכ"ד בתמוז קבעו גדולי הרבנים והאדמו"רים עצרות תפילה לשלומו, באמירת 'אבינו מלכנו' ותקיעת שופר ותהילים, ובכל רחבי העולם היהודי נענו לקריאתם. ואף הרב ביקש להודיע לאוהביו כי תודה לא-ל הוטב מצבו מעט. אולם בצום תשעה באב שכח רבנו את חוליו, והתאבל על החורבן בבכי תמרורים, ואז הורע מצב בריאותו...
אי אפשר לזוז בלא שאיפה למקדש
בכל כתבי הרב מוצאים אנו את הכמיהה לקודש, הרב מבאר בדבריו כי אי אפשר לשאוף להיות אדם קדוש ללא בית המקדש. כל היכולת לצאת ממצב של השתקעות בחיי ההווה - לא יכול להתבצע. רק כאשר מתרכזים במחשבה ובדמיון ברעיון האוטופי של עבודת בית המקדש - מצליחים להתרומם ולהתקדש. וכך כותב הרב:
בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף כשהן שוממין. ובחוץ לארץ מתגלות התנוצצויות קטנות של אלו הערכים הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא, מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבנין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבנין בית המקדש, הקשורה בלבן של ישראל. וכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו. על כן נסמכו שאלות פלפלת בחכמה וציפית לישועה זו לזו (שמונה קבצים, קובץ ו,ריא).
יהי רצון שנזכה להידבק בתלמידי חכמים שכמותו ובזכות זה גם בכמיהה הבלתי מתפשרת ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
