ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אהרון יהושע בן חיה
כמה אומללה היא הריאליות, בשעה שהיא מתגדרת בעצמה, ורוצה להינתק לגמרי מההארה הרוחנית הנפשית... לא תוכל לעשות פרי להשפיע על אחרים, וביותר על הדורות הבאים ממהותה. המגמה הנצחית החיה בקרבנו, תכריחנו בשביל כך להיות חושקים אל התוכן האידיאלי, ולא תתן לנו מנוחה בריאליות מוגבלת ויבשה (שמונה קבצים, א, ריח)
הקב"ה נטע באדם חכמה בינה ודעת, ו"השֵכֶל" - הוא לעיתים ביטוי הכולל שלשה רכיבים אלו. יש שהסבירו שהוא "צלם האלוקים" שבאדם. דברי הרב על הריאליות המתגדרת בעצמה מכוונים למצב שהאדם משתמש בשכל ללא שאר רוח. כל חלום, חזון או דחף פנימי נפשי שאינו מובן לאדם בשכלו - הוא דוחה. הרב מזהיר מפני תופעה זו. וודאי הוא כי לשכל יש מקום מרכזי בחייו של האדם:
"ואל יחשדני כבודו, שהנני הולך אחר הרגש בלא הארת השכל" (אגרות הראי"ה א' קי), אלא "כשם שהיא מאירה את ההכרה בדברים הסובבים והממלאים את חוג הרגשותינו, כך היא מחשיכה את העולם כשהיא חפצה להיות השלטת בכל" (שמונה קבצים, שם).
התפיסה הריאלית מאירה במקום בו אנו זקוקים לה, בהתמודדות עם עולם הרגש שעלול להשתלט עלינו, אבל מאידך היא עלולה להביא חושך לחיינו אם תעמוד לבדה ללא הארה רוחנית- נפשית.
ימי החורף קצרים וחשוכים, אך בתוך החושך עם ישראל מגלה את האור הפנימי. ב"מגד ירחים" בפתגם לחודש חשוון כותב מרן הרב:
"כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (מאמרי הראי"ה).
חג החנוכה חל בשיא תקופת החורף, ואנו מדליקים בו נרות על מנת לגלות את האור הפנימי החבוי בתוכנו, במיוחד מול תרבות יוון שהחשיכה את העולם. בחודש שבט האור מתחיל להגלות בטבע. "יצאו רוב גשמי שנה" (ר"ה יד, א) ומתחילה החנטה של האילנות. ראש השנה לאילנות, שהוא במהותו יום הלכתי הקובע את שיוכם של הפירות לשנות המעשרות והערלה, הפך במרוצת השנים ליום בו אנו מציינים את הקשר שלנו לפירות א"י. אכילת פירות א"י הוא מנהג שיסודו אצל המקובלים ובדור האחרון נוסף מנהג- נטיעת אילנות בארץ ישראל.
"חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתקפו בעץ החרוב" (מגד ירחים, מאמרי ראי"ה, ב).
הרצון של האדם לטעת אילנות נובע מתשוקה להיטיב לדורות הבאים. ייתכן שהעצים שינטעו ישמשו את האדם הנוטע, אבל עיקר שימושם יהיה בדורות הבאים. עץ החרוב, המניב פירות רק שנים רבות אחרי נטיעתו, ממחיש רצון זה. האידיאל של ההשפעה על הסביבה בדורו של אדם ואפילו בדורות אחרים קשורה לשאר הרוח. הריאליות"לא תוכל לעשות פרי להשפיע על אחרים וביותר על הדורות הבאים" . רק אנשים בעלי חזון ישפיעו על זולתם: בדורם, ואם לא בדורם - הרי תתגלה השפעתם בדורות הבאים.
במסכת ברכות (יז, א) מצינו: "אשרי מי שגדל בתורה, ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה (קהלת ז) 'טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הִולדו' ". מסביר הרב:
"תכלית השם אינו בשביל עצמו כלל. כי אין צריך אדם לשם מצד עצמו, כי אם מצד אחרים שיקראוהו בשמו. על כן תואר שם טוב נופל על ההשלמה שפועל על זולתו כפי ערכו... שזה חובת כל אדם המעלה, שלבד שלימות עצמו יעסוק בהשלמת זולתו, וזהו השם טוב" (עין אי"ה פרק שני, נג).
השם של האדם, זו הדרך בה הוא משפיע על אחרים, ולעיתים "הפעולה על זולתו תגדל ביותר כל מה שיבואו הדורות הבאים, כי לפעמים לא יתקבלו דברי חכם בדורו, ואין בני דורו מכירים ערכו ואינם מעמיקים בדבריו כל כך, על כן אינו מועיל להשלמתם לפי רוממות ערכו. ובדורות הבאים כשסרה הקנאה וההרגל המעוור עיניים, אז מזדקקים דבריו ומתבררים, וילכו רבים לאורו" (שם).
במסכת שבת (עז, ב) אומרת הגמרא כי משמעות המלה "לבנֵי" (לבנים) היא "לבני בני", ואת הסברו של רש"י שבנין מתקיים לדורות רבים, מרחיב הרב
"כי ישנם שתי תכונות של אהבת החיים יש באדם. אהבת חיים שלו, שכל מה שנמשך ממנו לזולתו, אפילו לדורותיו, הוא בתורת טפל... ואהבה שניה היא יסודית בדאגת הדורות הבאים... בירידת המצב, כשהאדם נופל, משוקע בתחום צר של נטיותיו הבהמיות, תוכל דאגת הדורות להִשכח כליל... דָאגה לעומת זה החכמה האלקית, להגדיל את טבע הדאגה לדורות העתידים במצב החיים בלב דור שוקע. בנסוע בני האדם מקדם, בבואם אל ארץ שנער, החלה עבודת הלבנים... הכנה מעשית גדולה, של עשיית לבנים לבנין במקום שאין אבנים, ולא יסתפק האדם בחומרים רפויים, שבעמל מועט היה מוצא לפניו" (עין אי"ה פרק שמיני, כא).
הקב"ה דאג שבני אדם יעשו לבנים בעצמם. זו עבודה קשה, שמטרתה לנטוע בתוכנו את הרצון והאחריות לדאוג לדורות הבאים.
בחודש שבט החל משה רבנו ללמד את ספר דברים:
"וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם" (דברים א' ג').
כל דבריו של משה מכוונים לדור הבנים באי הארץ וכמובן לדורות שיבואו אחריהם. משה לא זכה להכנס לארץ בגופו אבל ברוחו בוודאי נכנס לארץ, דבריו ליוו את כובשי הארץ ונוחליה לעדי עד.
בחודש שבט אנו מביטים אל העתיד, פועלים במלוא המרץ בהווה מתוך רצון לראות פירות מעמלנו כבר בדורנו, ומתוך הרצון כי פועלינו יעשו את רישומם גם על הדורות הבאים. זו כוחה של הנטיעה, שכמו הזריעה גם היא תלויה באמונה. סדר זרעים נקרא בפי חז"ל "אמונה"- "אמונת - זה סדר זרעים" (שבת ל"א), והתוספות שם מביא את דברי הירושלמי "שמאמין בחי העולמים וזורע", הזורע מאמין שבעזרת השם יהיה פרי לעמלו.
מתוך מגד ירחים שבט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
