האם ניתן בשעת הדחק לברך את ’ברכות השחר’ כברכה אחת? בגניזה הקאהירית נמצאו נוסחים ישנים, שבהם יש נוסח כגון: "ברוך... אשר בראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, ישראל ולא גוי, מהול ולא ערל, טהור ולא טמא..." האם בשעת הדחק, יש מקום לחבר כנ’’ל את ברכות השחר לברכה אחת?

שלום וברכה! הנוסח שהבאת מן הגניזה, אין לו מקור בדברי חז"ל, והוא אף עומד בניגוד לדברי חז"ל, שכן במקורות נאמר בבירור שאלו שלוש ברכות נפרדות ולא ברכה אחת מאוחדת. כך נאמר בתוספתא ברכות ו', י"ח: " שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום, ברוך שלא עשני גוי...", וכעין זה בגמרא מנחות מ"ג ב. וכן בירושלמי ברכות ט', א נוסח הברכות מופיע כשלוש ברכות נפרדות: "ברוך שלא עשאני... ברוך שלא עשאני...". כיצד אם כן יש להתייחס לנוסחים שהבאת? ראשית, מבחינת קדמותם של נוסחים אלה: הגניזה הקהירית היא אמנם קדומה, אולם היא מתקופת הגאונים והראשונים, בעוד שהתוספתא והתלמודים הם כמובן קדומים יותר. ממילא, אין לטעות ולחשוב שנוסחים אלה מייצגים את "ההלכה המקורית והקדומה" - אדרבה, כפי הנראה אלו נוסחים מאוחרים יותר מן הנוסח שאנו נוהגים בו. ישנם מקרים שבהם הכתבים שבגניזה הקהירית מייצגים מנהגים עתיקים יותר, שהתקיימו כבר בזמן הגמרא, כגון מנהג ארץ ישראל שהיה שונה לעיתים ממנהג בבל (כפי שרואים לא פעם מחלוקות בין התלמוד הירושלמי לבין התלמוד הבבלי). גם במקרים כאלה, לא הקדמות קובעת אלא הסמכות. הכלל הוא שהתלמוד הבבלי הוא הסמכות המכריעה, משום שהוא התקבל על ידי כלל ישראל, וכאשר יש מחלוקת בין התלמוד הבבלי לבין מקורות אחרים או מנהגים אחרים הולכים אחרי הבבלי. אולם בענייננו, אנו רואים שאין זו רק דעת הבבלי, אלא גם בתוספתא ובירושלמי מופיע כפי מנהגנו, ואם כך, נראה שנוסחי הגניזה הללו מייצגים דעות יחידאיות או מנהגים של קהילות בודדות, ואולי אף טעויות של עמי הארץ. ממילא, אין מקום להסתמך על מקורות כאלה בכדי לשנות את נוסח הברכות שנקבע על ידי חכמים, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (ברכות מ' ב; רמב"ם הל' קריאת שמע א', ז). (מעבר לכך, לא ברורה לי המציאות של "שעת הדחק" ששייך לדון בה על שינוי כזה, שהרי ההבדל בין אמירת ברכות השחר כברכות נפרדות או בנוסח מאוחד כזה הוא של כמה עשרות שניות בלבד.)