שלום וברכה, מה מקורו של המנהג להניח אבן על הקבר? שמעתי דיעה שיש להסיר את האבן לאחר הנחתה האם הוא נכון ומה מקורו? כמוכן האם נכון שאם אדם שכח לשים אבן לא יחזור לקבר להניחה? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה, 1. המנהג מובא בדרשות מהר''ש סימן תצ, באליה רבה סימן רכד,ז ועוד [עיין בהמשך ב'מקורות והרחבה']. הטעמים: א. משום כבוד המת להראות שהיה על קברו. ב. שלא תהיה קריאת הכתב שעל המצבה קשה לתלמוד. ג. עפר של א''י מכפר [לבאים מחו''ל]. ד. הנשמה יודעת מי הניח את האבן ומה רצונו. כשעולה למרום מבקשת עליו רחמים. ה. שימור גל האבנים שהיה פעם על הקברים לשם סימונם. 2. כפי הנראה מהמנהג המקובל ומסתימת הספרים-אין מסירים את האבן. אמנם הרב סלמאן מוצפי [ע''פ עדות בנו] אמר שנוהגים להניח אבן על גבי המצבה ומסלקים אותה בסיום התפילה וכך הורה לעשות ע''פ הנסתר. [להורות שהנשמה תחזור למקומה]. [גם הוא כתב שיש שנהגו להשאיר שם את האבן .בעיקר מקהילות אשכנז]. 3. נראה שמותר לחזור לקבר כדי להניח שם אבן שכן מוכח לכל שחזרה זו נועדה לכבוד המת. מקורות והרחבה לגבי 1- מס' טעמים נאמרו על המנהג להניח אבן על הקבר: א. בשם דרשות מהר''ש מובא שנהגו כן משום כבוד המת להראות שהיה על קברו. וזה לשונו כפי שמובא באליה רבה סימן רכד,ז 'כתב דרשות מהר"ש [סימן תצ] כשהיה מהלך על קבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני הקבור שם בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב [שם] מה שתולשין עשב מקבר או נוטלין צרור ומשימין על המצבה אינו אלא משום כבוד המת להראותו שהיה על קברו'. ב. כתוב בספר יוסף אומץ יוזפא [עמוד רעג] [מובאים דבריו בחזו''ע אבלות א עמ' תנח בהערה] ששמע מדקדקים שנוהגים להניח אבן על מצבה כדי שלא תהיה קריאת הכתב שעליה קשה לתלמוד [ע''פ מסכת הוריות יג: שקריאת כתב שעל גבי הקבר קשה ללימוד]. לדעתו אפשר לסמוך על כך כשהכתב שקוע ולא בולט. ג. ירושלמי מבאר שהיו מניחים עפר א''י על הארון משום כפרה. וכך לשון הירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ג 'רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם [ירמי' ב ז] ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב [דברים לב מג] וכפר אדמתו עמו'. ד. בספר 'בנוהג בחכמה' עמ' קפ אות לא כתב שהעם רגילים להסביר הטעם כי כשבאה הנשמה לקבר, היא יודעת מי הניח אבן על קברה ומה בקשתו. כשעולה למרום היא מבקשת עליו רחמים. ה. שמעתי מת''ח שפעם לא היו מכסים את הקבר באבן גדולה כמו היום אלא מסמנים את הקבר בגל של אבנים ולכן כל מי שהיה בא לקבר היה מוסיף אבן כדי לשמור על הגל הזה. אמנם כתוב ב'יצחק ירנן' ברדא ח''ג יו''ד סימן ב לא להניח אבן על הקבר כי היו עושים כן למנודה [כך מובא במשנה מסכת עדויות פרק ה משנה ו :'ואת מי נדו אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו'. וכן כתוב במסכת שמחות פרק ה ,יג : 'מנודה שמת הרי זה טעון סקילה, לא שיעמידו עליו גל אבנים גדול כשל עכן, אלא שליח בית דין נוטל את האבן ונותנה על ארונו כדי לקיים בו מצות סקילה'] לכן העדיף להשים עשב או עפר שאין בהם שום קשר לסקילה ובכך יצא ידי חובת מנהג זה. מה גם שבאליה רבה ובירושלמי לא מוזכרת אבן אלא עשב ועפר. אמנם הסכים שאם יש רק אבנים, שיקח אבנים קטנטנות. חזו''ע אבלות שם דוחה את מסקנתו וסובר שכן יש מקום למנהג להניח אבן על הקבר. הוא מסביר שכשהניחו אבן במקום לסקול, הניחו אבן גדולה. בהנחת אבן קטנה למזכרת, אין שום בעיה. גם ב'צרור החיים' עמ' 130 כתוב שכשנפרדים מהקבר נוהגים להניח אבן על המצבה. לגבי 2- הדברים הובאו בספר 'יצחק ירנן' שם בשם שפתי צדיקים לרב סלמאן מוצפי בעמ' 22. לגבי 3- מובא בספר חסידים (מרגליות) צואת ר' יהודה החסיד סע' יב :'לא ילך אדם על קבר אחד שני פעמים ביום אחד, אלא יבקש כל רצונו ולא ישוב עד למחר'. וכן מצאנו באליה רבה סימן רכד,ז :'אין לילך על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד, כתבי ה[א]ר"י'. וכן הובא במג''א תקפא ,טז ובגשר החיים ח''א עמ' שיא [שם הובאו עוד מקומות שכתבו כן]. אמנם אבן יעקב סימן מד אות ד כתב שאפשר לחזור באותו יום לאותו קבר אם התחדש לו איזה עניין לבקש עליו שלא ידע עליו בפעם הראשונה או שאחר שהלך פעם אחת, מישהו אחר ביקש ממנו שיחזור לשם הפעם בשמו. הסיבות להקל: א. כתב בשם דמשק אליעזר [על צוואת ר' יהודה החסיד] שהבעיה לחזור לאותו קבר באותו יום נובעת מזלזול במת [כאילו המת לא התפלל עבורו בפעם הראשונה. יש בכך ביזיון למת שכאילו הוא אכזר]. לפי זה דייק ה'אבן יעקב' שכשהתחדש לו איזה עניין לבקש או שליחות חדשה, אין חשש זלזול למת. הזלזול רק בבקשה שהיתה ידועה מראש ובכ''ז לא ביקשה בפעם אחת אלא חילק בקשותיו לשניים. [הדברים הובאו גם בילקו''י אבלות עמ' תריב בהערה]. ב. דייק מלשון צוואת ר' יהודה החסיד 'יבקש כל רצונו'. משמע שהבעיה רק כשיש לו מס' בקשות ורצונות אך הוא מחלק אותם לשתי הפעמים בהם יפקוד היום את הקבר. אך אין בעיה כשאכן בפעם הראשונה ביקש כל רצונו ורק אחר שיצא משם התחדש לו עניין חדש. לכאורה לפי זה- לפי הטעם הראשון שמניחים אבן משום כבוד המת [שהוא נראה לי הטעם העיקרי. מובא בדרשות הר''ש ובאליה רבה ועוד] וכן לטעם שזו כפרה למת, אם יחזור בפעם השניה כדי להניח אבן, מוכח לכל שחזר לא מפני זלזול אלא אדרבה כדי לכבדו. לפי זה לכאורה יהיה מותר לחזור כדי להניח עליו אבן. גם לפי הטעם השני [שלא תהיה קשה קריאת הכתב], יהיה מותר לחזור לכאורה אם ידע על כך רק כשחזר. ובמהרה וברחמים יקויים הפסוק בישעיהו פרק כה ,ח: ב'ִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְקֹוִ֛ק דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר'.