מדובר בתפילה במניין. מתי לכתחילה מתחילים שמונה עשרה בציבור - רק בעשרה, או גם בשישה? מניין אשכנזי נוסח ספרד. מה המקורות לכך? יום טוב

שלום וברכה! מצד המעלה של תפילת הציבור והדינים המיוחדים שיש לתפילה זו, הדין לכתחילה הוא כאשר עשרה אנשים מתפללים יחד, אבל גם אם רק שישה מתוך העשרה מתפללים כעת תפילת העמידה, והאחרים כבר התפללו קודם או שהם נמצאים בשלב אחר בתפילה, יש לתפילה זו דין של תפילה בציבור. כך למשל כותבים הפוסקים, שאם יש שישה שמתפללים כעת ועוד ארבעה שמשלימים מניין, אפשר להתפלל תפילת הציבור ולומר חזרת הש"ץ (רמב"ם הל' תפילה ח', ד; משנה ברורה ס"ט, ח). לפיכך, לגבי תחילת תפילת הלחש - אם הש"ץ עומד להגיע לעמידה ורואה שחלק מן האנשים נמצאים עדיין בקריאת שמע וברכותיה, ראוי שימתין (לפני סיום "גאל ישראל") עד שיהיו עשרה שיעמדו להתפלל ביחד, אך אם הדבר קשה, אפשר להסתפק בכך ששישה מן המתפללים יעמדו לתפילה ביחד. לגבי חזרת הש"ץ יש דין נוסף, שצריך שהציבור יענה אמן אחרי הברכות, ואם חלק מן המתפללים נמצאים עדיין בתפילת הלחש אין הם יכולים לענות. בעניין זה יש דעות בין הפוסקים: השולחן ערוך (קכ"ד, ד) כותב שצריך שיהיו תשעה שיענו אמן, דהיינו שאין להתחיל חזרת הש"ץ לפני שיש עשרה (כולל הש"ץ) שסיימו את תפילת הלחש. הילקוט יוסף (קכ"ד, טז) מיקל שאפשר להתחיל גם אם אחד מן העשרה עדיין מתפלל. ואילו המשנה ברורה (קכ"ד, יט) מביא שנוהגים להקל בזה, ועל פי דבריו נראה שדי בכך ששישה מן המתפללים סיימו את תפילת הלחש (פסקי תשובות קכ"ד, ט - עיין שם, שמיקל רק כאשר יש בכך צורך גדול). בעניינים כאלה, האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד נוהגים כמנהג האשכנזי הכללי, דהיינו כפסיקת המשנה ברורה וההולכים בעקבותיו. יש לציין, שבמצב כזה שנאלצים לסמוך על הדעה המקילה, חשוב מאד שכל אחד מאלו שסיימו יענה אמן על ברכות הש"ץ, שאם לא כן הברכות הן לבטלה לכל הדעות. כמו כן רצוי שהש"ץ יעשה תנאי, שאם במצב כזה אין מתקיים דין חזרת הש"ץ, תפילתו תיחשב כתפילת נדבה, וכך לא יהיו ברכותיו לבטלה (עיין במשנה ברורה שם). עוד יש להעיר, שכאשר מדובר בציבור גדול, לכתחילה אין להסתפק בכך ששישה או אפילו עשרה סיימו את התפילה, אלא יש להמתין עד שרוב הציבור, כולל אלו שמתפללים בקצב מתון, יסיימו את תפילתם (אך אין צורך לחכות למאריכים בתפילתם); ואם יש לקהילה רב, לכתחילה יש להמתין עד שהוא יסיים את תפילתו (עיין הגהת הרמ"א קכ"ד, ג, ומשנה ברורה שם י"ג).