שלום. יש לי חבר לעבודה שהוא אתאיסט. הסברתי לו כמה חשובה האמונה בבורא עולם, והוא שאל אותי אם זה כל כך חשוב, מה הייתי בוחר - שהוא יהיה אתאיסט או מוסלמי (בהנחה שיש רק שתי אפשרויות). לא ידעתי מה להגיד, ורציתי את עצתך בענין.

שלום וברכה, כיון שהתשובה מעט ארוכה, אשיב תחילה בקיצור כי האמונה המוסלמית עדיפה על אתאיסטיות, אך לאתיאסטיות מעלה בכך שהיא יכולה להוות 'מקפצה' לאמונה שלמה יותר מהאיסלם. כל זאת בהתייחס לתפיסת העולם עצמה, ולא לאנשים שלא תמיד הולכים לפי אמונתם המוצהרת. ובהרחבה: יש להפריד בין התשובה התאורטית לתשובה המעשית, או בין המושגים המופשטים 'מוסלמי' ו'אתאיסט', כפי שהם אמורים להיות, לבין האנשים שמשייכים את עצמם לקבוצות אלו. מבחינה תאורטית, אמונת האיסלם אכן עדיפה לאין ערוך על האתיאיזם. באיסלם יש אמנם עיוותים רבים, אך יש בו גם נקודות אור כמו אמונה באל אחד, אמונה שיש משמעות למעשה האדם, וגם אי אלו ערכים שמבטאים – אמנם ברמה מאוד מצומצמת וחלקית – את רצון ה'. לעומת זאת האתיאיזם טוען שהעולם בו אנו חיים הוא חסר משמעות ומקרי והוא כלל אינו מכיר את בוראו. אדגים זאת דרך היחס למוסר: אמונה באל אחד מתבטאת בין היתר בהבנה שהמימד המוסרי של האדם אינו מקרי, אלא הוא הוטבע בו ע"י הבורא, ופיתוח של מימד זה הינו בעל משמעות אמיתית ונצחית. לעומת זאת לפי האתיאיזם 'הטהור' מתפרש בהכרח המוסר הטבעי כעניין מקרי לחלוטין, והרצון לסייע לזולת אינו שונה במהותו מכל תאווה חולפת, שאין לה כל משמעות אמיתית. לכן, תפיסת עולם אתיאיסטית שנאמנת לדרכה עד הסוף אמורה לדעתי להגיע למסקנה שתחושת המוסר הטבעי אותה חש כל אדם היא הבל וריק, מסקנה שאכן העלו אותה הוגי דעות אחדים. לכן ברמה התאורטית ודאי שאמונת האיסלם עדיפה, אולם יש לסייג זאת בסייג אחד חשוב – לפעמים האתיאיזם הוא שלב שבעקבותיו ניתן להגיע לאמונה מזוככת יותר, ובמילים אחרות לפעמים האדם האתאיסט כופר בהתאם לרמת האמונה אותה הוא מכיר, שהרי אי אפשר לכפור במה שלא מכירים, וכפירה זו מאפשרת לו להיפתח לאמונה עמוקה יותר שיכולה להתיישב על ליבו ודעתו. כל זאת ברמה התאורטית, אולם ברמה המעשית שאלת המפתח לדעתי היא אם האדם שומר על צלם האלוקים שבו, ובכלל זה על המוסר הטבעי. כידוע, לא כל המוסלמים הולכים באמת הדרך האיסלם, ומאידך לא כל האתיאיסטים הולכים באמת בדרך האתיאיזם, ורבים מהם יכולים להיות מאוד מוסריים בהנהגתם המעשית, וגם באמונתם הפנימית שהמצפון של האדם אינו סתמי . יש מקום להרחיב עוד, אך תקצר היריעה במסגרת זו. כל טוב.