האם מבחינה משפטית והלכתית, כאשר אדם המפקיר חפץ אך חוץ מפלוני [יהודי או גוי], האם ההפקר חל? זו שאלה למעשה, כי יש לזה הרבה השלכות.

שלום וברכה, הפקר שאינו לכל: להלכה אין אפשרות להפקיר חפץ ללא שיופקר לכל. להרחבת העניין: נחלקו ב"ה וב"ש במסכת פאה (ו, א )האם הפקר חל כאשר מפקיר לעניים ולא לעשירים, לדעת ב"ש הפקר לעניים הפקר, ולדעת ב"ה אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. נחלקו האמוראים בטעמיהם של התנאים: לפי ר' חייא בשם ר' יוחנן בית שמאי למדו מהכתוב "לעני ולגר תעזב אתם". ובית הלל סוברים ש"אותם" האמור שם מלמד על פאה, אבל הפקר בין לעניים ובין לעשירים. ולריש לקיש בית הלל למדו מהכתוב "תשמטנה ונטשתה" מה זו בין לעניים ובין לעשירים, אף הפקר בין לעניים ובין לעשירים. יש מפרשים שאין מחלוקת בין האמוראים, ולדברי הכל בית שמאי למדים מפאה ובית הלל משמיטה, ולא אמרו לבית הלל שאותם הוא מיעוט אלא לדחות הלימוד של בית שמאי, וכן לא אמרו בית שמאי שונטשתה הוא מיעוט אלא לדחות הלימוד של בית הלל. (פהמ"ש לרמב"ם פאה שם והרע"ב ותוי"ט שם הביאו ב' הדרשות, ובתוס' אנשי שם בשם שושנים לדוד באר שאין ריו"ח ור"ל חולקים ואין המיעוטים אלא דחייות לכשנגדו.) הלכה כבית הלל, שהפקר לעניים בלבד אינו הפקר עד שיפקיר לכל (רמב"ם נדרים פ"ב הט"ו ובטוש"ע חו"מ רעג ה.) הפקיר לבהמה ולא לאדם, לגוים ולא לישראל, לעשירים ולא לעניים, לדברי הכל אינו הפקר, הפקיר לאדם ולא לבהמה, לישראל ולא לגוים, לבני אותה העיר ולא לבני עיר אחרת, הדבר תלוי במחלוקת האמוראים: לר' יוחנן הפקרו הפקר, שכיון שב"ה למדים שהפקר לעניים אינו הפקר מהמיעוט האמור בפאה, שהפקר אינו כפאה, ולכן כל שהפקיר לכל, ולא לעניים בלבד, אף שלא הפקיר לבהמה ולגוים ולבני עיר אחרת, כבר אינו כפאה, והרי זה הפקר. ולריש לקיש אין הפקרו הפקר שכיוון שלימוד ב"ה שהפקר לעניים אינו הפקר הוא הוא משמיטה, כשם ששמיטה היא הפקר לכל ממש, אף לבהמה ולבני עיר אחרת, כן בהפקר כל שלא הפקיר לכל אלה אינו הפקר. להלכה נקט הנו"ב נקט שהלכה כריש לקיש. (שו"ת נו"ב קמא אהע"ז סי' נט, ע"פ ב"מ ל ב וכה"ג מי הוה הפקר וכו' שכתב הר"ש פאה פ"ו מ"א שהסוגיא כר"ל. וכן דקדק מלשון הרמב"ם ושו"ע רעג סעיפים ג וה שסתמו "שיהיה הפקר לכל". לסוברים שאין מחלוקת בין האמוראים ולדברי הכל בית הלל למדים משמיטה. (תוס' אנשי שם שהזכרנו לעיל) אף בזה אין מחלוקת, ולדברי הכל הפקר לבית הלל צריך שיהיה מופקר לכל העולם. הנו"ב נוקט שלא אמרו הפקר לעניים אינו הפקר אלא כשמפקיר לכל העניים סתם, אבל אם מפקיר לאדם אחד או שנים הנמצאים כאן ויכולים לזכות, הרי זה הפקר. (שו"ת נו"ב תניינא יו"ד סי' קנד, ע"פ ר"ן נדרים מה א ד"ה ואבע"א כו' לא מפקיר אלא אדעתא דאידך כו' ועפ"י מג"א סי' תמח סוס"ק ד.) החת"ס ור"א גורדון חולקים וסוברים שאין הבדל בדבר. וכן נראה להלכה. (שו"ת חת"ס יו"ד סי' שיז, שחולק ודוחה ראיות הנו"ב. ועי' תשו' ר"א גורדון ח"ב סי' א דף ה שכ' ג"כ שסברת הנו"ב אינה מתקבלת.) בברכה, הרב מרדכי גרוס.