שלום רב, לפני כחצי שנה הבאנו את בננו לבריתו של אברהם בשע"ט. האירוע נערך באולם בעירנו. בתום האירוע אספנו את המעטפות שהיו בכספת האולם ופנינו לביתנו. בעת פתיחת המעטפות נתגלו 2 מעטפות עליהם כתוב שמות נותני המעטפה וברכת מזל טוב בלבד! לא שם נמען ולא ברכה. בתוכן מצאנו כסף מזומן. יום אחרי התקשרנו לאולם על מנת למצוא את בעלי מעטפות, האולם נתן לו 2 מספרי טלפון של שני האירועים שהיו לפנינו על מנת שנברר איתם. התקשרנו ושאלנו האם הם מכירים שמות אלו- ונאמר לנו שלא, ואין להם קשר לאנשים האלו. כעת לאחר חצי שנה ילדיי מצאו את המעטפות ושוב ניסינו לברר איך נוכל להשיג את בעליהן חיפשנו ב144 את שמות האנשים: נמצאו 10 אנשים בעלי שם א (8 הצלחנו להשיג) . ו2 אנשים בעלי שם ב (עם שניהם דיברנו). וכולם אמרו שלא היו בחצי שנה האחרונה (אם בכלל) באולם עליו אני מדברת. איננו יודעים מה לעשות עם המעטפות והכסף שבתוכן. אשמח אם הרב יוכל לתת לנו עצה והכוונה.

שלום וברכה, מזל טוב, וברוכים תהיו על מאמצכם להשיב את הממון לבעליו. על פי הדין, ממון זה שייך למי שתכנן לתת אותו (אם לא הספיק לתת אותו) כיון שיש להם סימן. או למי שהוא יועד אליו (אם קיבל אותו), כיון שסביר להניח שלא שמו לב לכך שהוא אבד להם עד שהספקתם אתם להחזיק בו. וממילא יש לאבדה דין ייאוש שלא מדעת. שנפסק להלכה שאינו ייאוש. כיון שאתם עשיתם את המאמצים האפשריים כדי לאתר את בעליו ולא מצאתם אותו, מותר לכם לרשום במקום שמור את סכום המציאה עם הסימנים שלו, ולהשתמש בו עד שיתברר מיהו כשיבוא אליהו. מקוד הדין מצוי בגמרא במסכת בבא מציעא דך כט אומרת שהמוצא תפילין יכול להשתמש בו ולשים את השווי שלו בצד, כיוון שאפשר למצוא תפילין אחרות לקניה, אנו מעריכים שדעת המאבד להרשות למוצא להשתמש בו, בתנאי שאם המאבד יאתר את המוצא הוא יחזיר לו את החפץ או השווי. ישנם ראשונים שמהם משמע שהדבר נאמר דווקא ביחס לתפילין שכל עניינם למצווה, אך בחפצים שעניינם הנאת האדם, הוא רוצה דווקא בחפץ שלו ואינו רוצה אחרים במקומם. (רמב"ם, ורא"ש) ויש מי שלמד בדעתם שההיתר נאמר רק בעניין מצוה שם המאבד רוצה לזכות אחרים במצווה, (משמעות הש"ך) לעומתם בנמו"י ובטור נשמע שהדין נכון בכל דבר שאפשר למצוא דוגמתו בשוק, באגרות משה פסק להקל, ובערוך השולחן הביא את שני הדעות ולכן נראה שלאחר הכרזה יש להקל. אמנם במקרה שלכם בו נמצא סכום כסף, לכולי עלמא מותר לכתחילה להשתמש בו, כיון שאין חובה להשיב לבעלים דווקא שטרות אלו ולא אחרים. בברכה, הרב מרדכי גרוס.